חברות התקשורת: יש הבדל בין בריון לקרטל?

הגזירות הכלכליות שבאו ואלו שעוד יבואו "אחרי החגים" מבהירות יותר מתמיד כי זה הזמן לחסוך ולכווץ היכן שרק ניתן. בין שאר התשלומים והמחויבויות החודשיות הקבועות, לרובנו יש גם חוזי התקשרות עם חברות אינטרנט וחיוג לחו"ל. אלו כנראה לא התרשמו יתר על המידה מפועלו של השר כחלון בשוק הסלולר ועדיין מתנהלות כבריון השכונתי של שוק התקשורת.

• 2 מוצרים זהים באותה חנות - המחיר שונה
• החזרי מס הכנסה - על עוול ועל איוולת
• רשע מה הוא אומר? הלוואה לחג ב-300% ריבית
  

ייתכן שבריון היא הגדרה קצת מחמיאה. בריון יציג את כוחו לראווה וידרוש ציות ושלמונים, בעוד שחברות אלו מצד שני נוהגות לכאורה יותר כמו כייס מיומן. בחיוכים, עם חזות לא מאיימת ונציגי מכירות מלאי מרץ והפתעות מבקשים את מספר כרטיס האשראי על מנת למכור שירות אטרקטיבי.

מכאן והלאה מתחיל המסע בשטח האפור של חוזה שירות ללא חוזה כתוב, תנאי שירות ומחיר ללא תוקף מוגדר. ואם יעלו את המחיר בשקל או שניים, תגידו משהו? כנראה שלא. אולי לא ימשוך הדבר תשומת לב, וגם אם כן, למי באמת יש כוח להסתכן בהמתנה של שעה לנציג שירות על מנת לחסוך שקלים בודדים כל חודש?

ככלכלן וצרכן החלטתי לבדוק בעצמי האם כל החיובים החודשיים החלים עלי נחוצים לי. כידוע, על מנת ליהנות מחיבור לאינטרנט עלינו להתחבר לספק תשתית ולספק שירות. בבדיקת החיובים שלי גיליתי שהתשלום עבור שירות שימוש באינטרנט גבוה ב-20 שקל מהסכום עליו סוכם. כמו כן גיליתי שחברת תשתית האינטרנט מחייבת אותי ב-23 שקל בחודש שאינם חלק מהסכום שסוכם עמי.

בשני המקרים ואצל שתי החברות היה מדובר בחיוב עבור חבילת שיחות בינלאומיות שלמיטב זכרוני לא ביקשתי. יצרתי קשר עם שתי החברות בבקשה פשוטה לכאורה - לא  ביקשתי את כספי בחזרה חלילה, אלא רק ביקשתי לקבל מהם אסמכתא לכך שנתתי את אישורי לחיובים. משהו שיסתור את טענתי כי השירות לא הוזמן, טענה שגם בתוספת נסיבתיות של חוסר שימוש מוחלט לא ממש מרשימה אף אחד.

ואולם, נציגי השירות נמצאים בקיבעון שאין לו סוף, חוזרים ומציינים כי יש חשבוניות ויש "מספר פניה", שניהם אגב מופקים טכנית על ידי החברה ואינם דורשים הסכמת הלקוח בשום שלב.

הגדילה לעשות נציגת שירות שהפנתה אצבע מאשימה כלפי העירנות הצרכנית שלי - "מה, לא שמת לב?", אמרה לי, כאילו היינו במשחק תופסת מבדר.

בשיחה עם המנהל הגיע ההסבר המעמיק: "אז איך יש לנו את הפרטים שלך? אם חייבנו אותך זה אומר שאתה שהסכמת שנחייב אותך", כל ניסיונותיי להבהיר את ההפניה המעגלית האווילית הזו כשלו. אין ספק שעל הלקוח לבדוק את חיובי כרטיס האשראי שלו, אך האם חובה זו פוטרת את ספק השירות מגילוי נאות ותיעוד סביר של העסקאות בגינן הוא מחייב אותנו?

איך נוהג קרטל?

ההתנהלות הזו, שסביר שאינה מפתיעה יתר על המידה את צרכני השירותים, מעלה שתי תהיות עיקריות. הראשונה, משפטית: איפה חוק הגנת הצרכן בכל סדר הדברים הזה, האם מסירת מספר כרטיס אשראי לספק בעבור שירות ספציפי נותנת לו אפשרות יד חופשית לכיסנו וחופש לחייב כאוות נפשו בלי דין ודיין וללא אסמכתא להסכמת הצרכן? במידה וזה המצב, הרי יש צורך בתיקון מיידי.

התהייה השנייה היא מסחרית-כלכלית נטו: האם יש כאן תחרות או קרטל? אילו הייתה תחרות אמיתית בשוק היו הצרכנים מוקיעים את החברות שמתנהלות באופן יהיר ודורסני. אבל כאשר זה הסטטוס קוו בענף אין לצרכן ברירה אלא לבחור מי הפריץ שישלוט בחשבונו.

ועכשיו תרגיל בחשבון. אם לחברה יש 200 אלף לקוחות, ומכל אחד הצליחה "לגרד" עוד 20 שקל בחודש עבור שירות שלא ביקש, מה יוצא מזה? התשובה היא 48 מיליון שקל בשנה, ממש כסף בחינם. גם אם ניקח בחשבון שהצרכנים יבחינו בכך אחרי כמה חודשים, וחלקם אף ישקיע זמן ומשאבים בניסיון להגיע לנציג שירות. את הכסף רטרואקטיבית ככל הנראה ולכאורה הוא לא יקבל, והמיליונים ימשיכו לזרום. וכל זה מבלי לעבור על אף חוק..