בלי תעסוקה, בלי חינוך: "רוצים לברוח מאופקים"

פעמיים עלתה העיר אופקים לכותרות במהלך השבוע החולף, פעמיים זה קרה בהקשרים עגומים. בפעם הראשונה היה זה בעקבות גל הפיטורים במשק הישראלי, ובמסגרתו התפרסם כי שיעור האבטלה בעיר הוא מהגבוהים בארץ ועומד על 14.8 אחוזים. מיד אחר כך, לקראת פתיחת שנת הלימודים בשבוע הבא, התפרסמו נתוני שיעור הזכאים לבגרות ברשויות המקומיות בישראל, וגם כאן משתרכת אופקים מאחור, עם 39.42 אחוז בלבד - ירידה של כעשרה אחוזים במהלך שנתיים. כל מדד אובייקטיבי של איכות חיים כולל את המשתנים "השכלה" ו"תעסוקה", ועל פי שניהם - מצבה של העיר אופקים בכי רע.

גל פיטורים - כתבות נוספות ב-ynet:

• מלכוד המפוטרים: יועץ השקעות שהפך לקופאי
• במשרד התמ"ת נערכים לזינוק באבטלה ל-9%
• שיא של 3 שנים: 16 אלף מפוטרים ביולי
• מפוטרים עם תואר שני: "בגילי קשה למצוא עבודה"
• "לא להיבלע בשחור". כך תתמודדו עם פיטורים
  

"שני הילדים שלי לומדים בבית הספר הטכני בבאר שבע", מספר עמוס אלישע (40), תושב אופקים ואב לשניים, בני 16 ו-17. "המצב בבתי הספר בעיר הוא מתחת לכל ביקורת, לכן שלחתי אותם לשם. כדי שתהיה להם מסגרת טובה וכדי שיהיה להם עתיד". 

(צילום: אליעד לוי)

אופקים. "מנסים ליצור קהילה צעירה"(צילום: אליעד לוי)

יעקב איזמאילוב בן ה-23, אב לילדה בת 10 חודשים, מתכנן לעבור מאופקים ברגע שתהיה לו ההזדמנות. "לא הייתי שולח את הילדה שלי לבית הספר כאן. בעוד חמש שנים אני מתכוון לעבור למקום יותר טוב כדי שנחנך את הילדה כמו שצריך וכדי שהיא תצליח".

באופקים מסבירים שנתוני הזכאות לבגרות נובעים מהעובדה ש-34 אחוז מכלל תלמידי בתי הספר העל יסודיים בעיר הם חרדים, ומדגישים שעד לפני כעשור הנתונים היו נמוכים פי כמה. כדוגמה הם נותנים את בית הספר "עמל 1", שם 65% זכאים לבגרות. אבל המצב בעיר מורכב, והוועדה הקרואה בראשות צביקה גרינגולד טרם הצליחה להשיב לתושבים את האמון שלהם בעיר שלהם.

דובר העירייה, רשף לוי, מתרעם על פרסום הנתונים במהלך השבוע: "זה מחזיר אותנו 20 שנה אחורה, למקומות שלא שייכים לתקופה. אנחנו יוצרים קהילה חדשה וצעירה וכל כותרת כזאת בתקשורת גומרת לנו את כל מה שהצלחנו לקדם".

לא הכול שחור

עמוס אלישע. "המצב בבתי הספר מתחת לכל ביקורת"

איך נלחמים בתדמית של העיר?

"אני לא חושבת שהאנשים פה מסכנים. יש כאן אקדמאים שמקדמים את נושא החינוך והתרבות. אנחנו מצטיירים כמסכנים כי אנחנו נותנים לזה יד".

אבל כאמור, הנתונים לא משקרים. שני בר-און ממרכז מנדל למנהיגות בנגב, שעשתה את הדוקטורט שלה בנושא התעסוקה באופקים, מתארת מצב שבו מדינת ישראל הזניחה את העיר. "כשאופקים הוקמה לא נתנו את הדעת להתפתחות הכלכלית שלה", היא מסבירה. "לאופקים אין רציונל קפיטליסטי אלא לאומי. תנאי התעסוקה הבסיסיים הם קשים. יש מעט תעסוקה, עם מעט גיוון, וזו שקיימת מתגמלת רע מאוד. כשיש מיתון כללי,

ברור שנראה קפיצה באבטלה. אם המדינה רוצה את המקום הזה היא צריכה להיות יותר מעורבת בכלכלה, בתמיכה בתעשייה, ביצירת מקומות עבודה ועוד. המדינה עושה הרבה דברים אבל בתקופות אבטלה היא צריכה לעשות יותר".

סיבוב קצר במרכז המסחרי מראה שמאמצי המיתוג של העיר טרם נשאו פרי. שוקרון מכלוף, תושב העיר, תולה את האשם במצב במנהיגות: "אין לעיר הנהגה. כולם כושלים - בעבר ובהווה - והדור הצעיר בורח. אין לו עניין להישאר כי אין לו פה לא עתיד, לא עבודה, לא תרבות, לא חינוך ולא איכות חיים. יש לנו שליח של משרד הפנים (גרינגולד, א"ק) שרק שומר על קופת המדינה".

הנתונים באופקים לא משקרים אבל המציאות מורכבת. בעיר גרות זו לצד זו אוכלוסיה צעירה שמבקשת לשבור את הסטיגמות ואוכלוסיה קשת יום המתקשה לגמור את החודש. "כל עוד יש אבטלה גבוהה זה ימשיך להיות ככה", אומר בעל עסק מקומי.