"סטנד אפ זה כמו דייט. הרושם הראשוני קובע"
מדוע הומור חשוב כל כך לזוגיות שלנו ומה הופך אותו לכלי טיפולי שמסוגל אף לרפא כאבים נפשיים? שרית בראל פגשה שני סטנדאפיסטים צעירים לשיחה על רווקות מאוחרת, חוש הומור וצורך תמידי באהבה
אשה אחת שואלת את השכנה שלה: "תגידי מה קרה, לא הרגשת טוב אתמול? ראיתי רופא יוצא מהדירה שלך בלילה...". עונה השכנה: "כשיצאו מביתך שלושה חיילים בלילה, שאלתי אותך אם פרצה מלחמה?!". אז זהו, שלא פרצה מלחמה, אבל אולי היא חזרה בתשובה כי היא לא הפסיקה לצעוק: "אלוהים זה טוב, זה כל כך טוב!"
עוד בנושא:
איזה צחוק מדליק יש לך. זה ממש מעצבן אותי
בלי צחוק: יש קשר בין הומור לסקס?
הידעתם - הומור מהווה מרכיב חשוב בבחירת בני זוג, בעיקר עבורנו, הנשים. במחקר על האבולוציה של חוש ההומור, מצא ד"ר גיל גינגרוז כי נשים שמות דגש גדול יותר על הומור בבואן לבחור בן זוג. תכונות כמו נאמנות וסטטוס משלימות את המשולש הקדוש. יתרה מכך, אנשים שיודעים איך להשתמש בהומור, יודעים גם לומר את הדבר הנכון בסיטואציה הנכונה - תכונה חיונית והכרחית מאד בשבירת מתח בין אנשים שרק הכירו.
מכיעור לאסתטיקה, נשים מול גברים
מיכל קירזון (36), שחקנית וסטנדאפיסטית, הפכה את ההומור למקצוע. "אני כותבת את החומרים שלי מהחיים שלי, שמה את הקרביים שלי על הבמה, מסתכנת ומקווה שיאהבו אותי", היא מספרת.
כשאני שואלת אותה מדוע יש יותר סטנדאפיסטים גברים מנשים, היא ממהרת להשיב: "כשאשה פותחת את הפה על הבמה, מיד שופטים אותה. בעיניי, על מנת שאשה תלך עד הסוף היא חייבת להוציא גם עצבים, לאפשר לעצמה להשתחרר, גם אם זה אומר להיות 'מכוערת' על הבמה.
"זה כמובן לא קל להרבה נשים מאחר שהן מיד חושבות איך הן נראות בסיטואציה הנתונה. חשוב להן להראות אסתטיות, לעומת גברים שפחות מפריע להם המראה שלהם. בדיוק כמו בדייט", מחייכת מיכל, "גברים יכולים להגיע בקרוקס וברמודה ואילו אנחנו נתכונן שעות".
חיי הרווקות בעיר תל אביב הוא אחד הנושאים בהם נוגעת מיכל במופע שלה, וכשאני שואלת אותה מה יש בעיר הזאת שכולם מייחסים לה אשמה ברווקות המאוחרת, מיכל משיבה: "אני חושבת שיש הבדל בין התל אביבים שנולדו בעיר לבין אלה שעברו אליה. העיר הזאת מאפשרת לחגוג את החיים, עיר האפשרויות, אנשים פה לא רואים ממטר ואלה שבאים לגור בה מתלהבים מכך אף יותר.
"חלק מהבעיה היא שאנחנו לא מפסיקים להשוות את עצמנו לאחרים, פוחדים להתחייב ולא רק בזוגיות, אפילו אחד כלפי השני. אני אומרת לחברה שלי 'את באה לדרינק הערב?' והיא אומרת לי 'יש מצב'. את מבינה?! קשה אפילו לומר כן או לא. 'יש מצב' הפך ל'בלי נדר' של שנות ה-80. אנחנו כל הזמן שומרים לנו את האופציה לברוח, וזה כמובן, מקרין הלאה".
איך את רואה זוגיות?
מיכל צוחקת: "אני עדיין רווקה. אמא שלי תמיד אומרת לי 'מיכלולו קחי את הזוגיות כפרויקט. תשקיעי', ואני תמיד אומרת לה: 'אמא, אם זה פרויקט אז תביאי תקציב'. ובכל זאת, כשאנחנו בשנות ה-20 אנחנו מחפשות מישהו חתיך, כשאנחנו בשנות ה-30 כבר חשוב לנו שהוא יהיה מבוסס עם שאיפות".
ובגיל 40?
"בגיל 40 אנחנו מחפשות פרטנר לחיים, סוג של שותף, אפילו גיי, רק שיהיה שם מישהו. היום יותר מתמיד, אני כמהה לזוגיות. זוגיות הרי אמורה להיות דבר כל כך פשוט ואנחנו מסבכים את זה כשאנחנו מתחילים לחפור, לשאול ולחפש מה לא בסדר בצד השני".
אז המוטו שלך הוא...?
"פשטות, פשטות, פשטות ושוב פשטות. אם כיף לך איתו - לכי על זה. צעד-צעד, פגישה ועוד פגישה, בלי תכנונים עתידיים, בלי אישורים מהסביבה, ולהבין שכל אדם הוא הזדמנות. בלי קשר, דרוש אומץ רב מאוד מגבר לגשת לבחורה ולהתחיל איתה, אז גם אם הוא לא הטעם שלי, אני תמיד אדבר בנימוס, באדיבות, כי אין לדעת מה ההזדמנות שאותו אדם יכול להעניק לי ואני לו".
מי הוא בן הזוג האידאלי עבורך?
"גבר שיהיה דומה לי".
ומצחיק כמוך?
"ממש לא חייב, אבל שיהיה שמח, אנרגטי, שאפתן והחלטי. זה כיף שגבר יודע מה הוא רוצה ומרגיש טוב גם לנווט את הספינה מידי פעם. ככל שאנחנו מתבגרים גם הפחד להניח את הלב על השולחן ולהיפגע גובר, אבל אסור לנו להיכנע, כי בסופו של דבר, אהבה שווה את הכל. במיוחד כשהזוגיות בריאה ואנחנו מוציאים את הטוב אחד מהשני".
מהו הומור בשבילך?
"בעיניי", מסבירה מיכל, "הומור הוא כלי מדהים בכל תחומי החיים: בעבודה, זוגיות, דייטים, ראיונות עבודה, כל מקום. ברגע שאשה משתמשת בהומור היא מיד מרככת את המצב, ישר פותחת צוהר להקשבה. אפילו אם זה באמצע ריב זוגי, ברגע שעולה חיוך על הפנים - הכל משתנה".
הומור הוא מקום מבטחים?
"בסופו של דבר, כן, הומור זה המקום הבטוח שלי, אותו אני מכירה ובתוכו קל לי יותר להתמודד עם מצבים מביכים ומלחיצים. אבל היום יותר מתמיד אני מאפשרת לעצמי גם לתת דרור לתחושות ורגשות אחרים שעולים בי, ולא מרגישה לחץ או צורך להצחיק בכל מצב".
"סטנד-אפ הוא כדור ההרגעה שלי"
את ארז קליימן (34), סטנדאפיסט ותסריטאי, פגשתי מיד אחרי המופע שלו. גילוי נאות: כבר הייתי חצי בכיס שלו (צחוק בהחלט גורם לך לחבב מיד את הבן אדם). ארז, במקור מחיפה, עבר לתל אביב לאחר סיום לימודי המשחק באוניברסיטת חיפה.
"ידעתי שאני רוצה להתמקד בסטנד-אפ", הוא משתף, "והלכתי על זה בכל הכוח. התחלתי מכמה דקות ב'קאמל קומדי קלאב' והתמכרתי לחלוטין. מאז אני רץ במופע יחיד משלי. הומור בשבילי הוא יצר הישרדותי, דרך חיים, תרופה, כדור הרגעה אפילו.
"כשאתה על הבמה אתה משחק דמות. גם אם הדמות היא אתה", מסביר ארז. "עשיתי סטנד-אפ הרבה לפני שהפכתי לסטנדאפיסט. תמיד חיפשתי את תשומת הלב, תמיד היה בי את הרצון להצחיק ואת הרצון לשמח אנשים. כל אמן עולה על הבמה כי הוא רוצה להרגיש את התחושה הזו שכולם מרגישים מחוץ לבמה, את התחושה הזו שאוהבים אותך, שאתה שייך, שאתה מקובל".
כל אחד יכול להצחיק?
"כל אחד הצחיק פעם מישהו בחייו, אם זה בדייט, בארוחה משפחתית או עם חברים. ההבדל הוא שסטנדאפיסט מרגיש את הצורך לעשות את זה כל הזמן, ויש בו את הטירוף והאומץ לעלות על הבמה ובעצם להתאבד, כי אתה אף פעם לא בטוח שיאהבו אותך ושתהיה מצחיק. בכל פעם מחדש אתה זוכה להכרה הזו, והתחושה הזו נפלאה".
מה אתה אוהב בתל-אביב שבחרת לגור דווקא בה?
"אני אוהב את זה שאני יושב בבית קפה השכונתי שלי ולידי תשב בחורה יפהפייה בת 25, לידה תשב אישה בת 60 עם הכלב שלה, בשולחן לידם זוג בני 70 והם יצליחו לתקשר בינם לבין עצמם. העיר הזו מקבלת את כולם. יש פה את התחושה שמותר הכל, גם אם זה להתחיל את היום בעשר בבית קפה".
קשה למצוא זוגיות בעיר?
"הייתה לי מערכת יחסים רצינית של שנה וחצי שלא צלחה, בלי קשר לעיר ולפיתויים שבה, אבל דמייני ילד שנכנס לחנות ממתקים. אם הוא ייכנס לחנות ויהיו שם חטיפים ספורים, ייקחו לו עשר שניות לבחור, אבל אם תכניסי אותו לחנות המפעל של עלית - סביר להניח שהוא ייצא משם רק בערב, אם בכלל. לפעמים יש משהו מעייף בכל המבחר הזה ואתה כבר רוצה למצוא את החטיף שלך. בסוף אני אתחתן עם מקופלת", ארז צוחק, "אני יודע!".
נו ארז, אני דוחקת, אל תתבכיין! הרי יותר קל לך עם חוש ההומור שלך, אני אומרת בחצי קביעה-חצי תלונה. "נכון", צוחק ארז, "מי לא אוהב שמצחיקים אותו? אבל חשוב שתביני שאני לא משתמש בהומור שלי כדי להתחיל עם בחורות. זה נמצא בתוכי בדיוק כמו הגובה שלי, או צבע העיניים שלי. סוג של די.אן.איי. חוץ מזה, אני לא מצחיק כדי לכבוש, אני אוהב להצחיק. לפעמים אני עומד מול המראה ונקרע מעצמי".
מה הכי מצחיק קהל לדעתך?
"אנשים מזדהים עם מה שקורה להם מהרגע שהם קמים בבוקר ועד שהם הולכים לישון. בזוגיות, בסופר, ברכב, עם חברים, בדייטים, עם הכלב, בעבודה. אנשים אוהבים ששמים להם מראה מול הפנים ואומרים להם: 'כן, אני יודע שאתם מתנהגים כמוני'. הם אוהבים את זה שהם לא לבד, שהנה, לא רק אני לוקח שתי פרוסות לחם מאמצע החפיסה גם הוא, והנה כולם מסביבי צוחקים כי גם הם עושים את זה".
אתה מצחיק גם מחוץ לבמה?
"בשנים הראשונות שלי בתחום הרגשתי צורך להצחיק, מעיין דחף להצחיק גם מחוץ לבמה. היום כבר לא, אני יותר נינוח עם עצמי. לא תמצאי אותי יושב עם בחורה בדייט וחושב איך להצחיק אותה. מה שבא בטבעיות - פשוט בא".
מה זה סטנד-אפ בשבילך?
"סטנד-אפ זה כמו דייט", ארז מסביר. "אתה מתלבש, מתבשם ומתכונן, אתה בציפייה, סוג של מתח לגבי מי יבוא, איך הם יהיו, האם הם יאהבו אותי? ואז אתה בא ופוגש אותם לראשונה, ויש לך הזדמנות אחת לרושם ראשוני משובח, כי אתה לא יודע אם תפגוש אותם שוב. בסוף ההופעה אתה הולך, הקהל הולך וזהו, מחר הופעה חדשה, דייט חדש והתרגשות חדשה".
חשוב לך שיהיה הומור אצל בת הזוג שלך?
"אם מישהי תצחיק אותי, זה יהיה כיף גדול, אבל מה שהכי חשוב לי זה יושר, נאמנות וכנות. זה המפתח בעיניי לחברות אמיתית".
הומור כאמצעי ריפוי
נילי דור האלה, מנכ"לית "מנהיגות מחוברת", הפכה גם היא את הצחוק למקצוע, וכמו בסטנד-אפ שגורם לאנשים להיות שמחים ולהרגיש טוב עם עצמם, גם אצלה הצחוק הוא מנגנון לתרפיה ולריפוי. "בזוגיות לדוגמה", אומרת נילי, "יש לצחוק משמעות עצומה והוא נועד לעשות שני דברים חשובים: האחד לענג והשני לרפא".
לדבריה, אנו באים אל מערכות היחסים שלנו עם כאבים ישנים שאנחנו סוחבים איתנו מעברנו וממערכות יחסים קודמות, ומערכת יחסים זוגית, כשהיא נכונה, מהווה קרקע פורייה להציף את הכאבים האלה על מנת שיוכלו להירפא. הצחוק עצמו הוא כלי לפרוק כאבים כאלה ואחרים. "כששני אנשים צוחקים ביחד, נוצרת אינטימיות", היא קובעת.
"באופן כללי", היא אומרת, "צחוק הוא מנגנון פיזיולוגי שנועד לפרק רגשות כואבים דרך הגוף שלנו, מנגנון הישרדותי, כולנו נולדנו איתו. הצחוק הוא חלק מנשימה. זוהי נשיפה חזקה של אוויר החוצה.
הנשיפה החזקה הזו מחייבת מיד לאחר מכן הכנסת כמות גדולה של אוויר (חמצן) אל תוך הגוף, כמות שאינה מתאפשרת בנשימה רגילה. צחוק מתחיל להתפתח אצל תינוקות מגיל שלושה חודשים, הוא לא מגיע מהמוח החושב או מהחלקים האמוציונאליים המודעים שלנו. צחוק הוא מנגנון ריפוי", היא מסכמת.
החיים מצחיקים, אז צוחקים
נילי מפריכה שלושה מיתוסים: ראשית, בניגוד למה שאנו רגילים אולי לחשוב, לא חייבים סיבה לצחוק: "אנחנו רגילים לחפש סיבה לכל מעשה, וכשאנחנו רואים בן אדם צוחק ישר אנחנו רוצים לדעת למה. אותו אדם ינסה לחפש סיבה רציונאלית לצחוק, אבל הוא לא ימצא כי צחוק הוא אמוציונאלי".
תאמינו או לא, אך גם לא צריך מצב רוח טוב בשביל לצחוק. גם אם חל יום השואה או מישהו מת, או שחלילה עברנו חוויה טראומטית, עדיין מותר לנו לצחוק כי צחוק מפרק רגשות כואבים.
המיתוס השלישי שנילי מפרקת הוא שלא חייבים גורם חיצוני כדי לצחוק: "אנשים מחפשים איך לצחוק ותולים את הצחוק שלהם בידי גורם אחר, חיצוני, דרך מילים שמישהו אומר והם שומעים, כלומר דרך השכל, אבל צחוק לא תלוי בשפה. הוא אוניברסאלי ומדבק".
"אגב", מדגישה נילי, "אנשים שמרבים לצחוק אינם בהכרח שמחים יותר או שחייהם קלים יותר, להפך. הם נושאים בתוכם הרבה יותר כאב, אבל יודעים איך לפרק אותו ולכן הם בריאים יותר. לעומתם, אנשים שממעטים לצחוק ומחפשים סיבה מוצדקת לצחוק - נוטים לחלות יותר ונופלים בקלות לתחושות דכדוך".
אנשים יקרים, צ'רלי צ'פלין דייק כשאמר: "יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז", הרי צחוק הוא חינם, זמין 24 שעות וחוקי, אז מה, לא נצחק? בטח שנצחק! ללא סיבה, בכל הזדמנות וכמה שאפשר. זה יעשה לנו טוב לעור הפנים ובעיקר - ישמור לנו על היחסים ועל הבריאות.
ואתם, מה מצחיק אתכם? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
