"בסוף החופש מאבדים את זה". ילדי הלילה בת"א

"חלק מהם ממש מאבדים את זה בסוף הקיץ", אומרת אחת מהעובדות של עמותת עלם, כשהיא מצביעה לעבר קבוצת נערים ונערות שחוצה את הכביש ליד הטיילת בתל אביב במהירות מפחידה, לקול צפירת המכוניות העוברות. קצת לפני שתיים לפנות בוקר, רגעים אחרונים של קיץ וחופש גדול, עשרות מהעובדים ומהתנדבים של העמותה למען נוער בסיכון פושטים על החופים ומוקדי הבילוי בעיר. על החולצות שלהם שורה משירו של אביתר בנאי, "לילה כיום יאיר", וזה גם שם המיזם שבגללו הגיעו לחוף ירושלים בתל אביב.

כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:

• בני 12-13 חשודים בהצתת רכב ופציעת פלסטינים
  
• איראן מארחת ומראה לעולם: כך מכה בנו הטרור
  
• גרמניה שיתפה פעולה עם מחבלי מינכן אחרי הטבח
  
• ארה"ב: צילם דוב גריזלי במשך 8 דקות - ונטרף
  

לילדים יש אבא ואמא, אבל רק בתעודת זהות(צילום: ירון ברנר)

"לחלק מהילדים האלה יש אבא ואמא אבל זה רק מה שמופיע בתעודת הזהות שלהם", מסבירה שרה מירושלים. "אני עושה את זה בשביל הנשמה". במשך שלושה סופי שבוע יישארו כאן המתנדבים כמעט עד שהשמש תעלה והיום באמת יאיר על תל-אביב. הם מחפשים נערים ונערות "לפעמים אבודים לפעמים רק אובדי עצות", כהגדרת הדוברת שירלי פלג. אנשי העמותה מנסים ליצור קשר, לעזור ולפעמים להציל ממש - "התערבות" בשפתם של אנשי המקצוע.

השעה המאוחרת לא עושה רושם על הרחובות של תל-אביב. הם עדיין ערים וחיים מאוד וכך גם הנערות והנערים שפגשנו בסיור הלילי שלנו. חלקם הכירו בפייסבוק, באו מהצפון ומהדרום, קבעו כאן והם כבר שלושה ימים בחוף: מעט כסף, מעט אוכל אבל הרבה חופש - חופש גדול שעוד שנייה נגמר.

"פוגשים כאן נערים ונערות בקצה רצף הסיכון"(צילום: ירון ברנר)

"החופש הוא זמן של בדיקת גבולות ופריצה שלהם, וזה קורה בעוצמה גדולה יותר בתחילת הקיץ ובסופו. בני נוער רוצים להתפרק, להתנסות, לפעמים ללכת עד הקצה", מסבירה רונה אליעזר (32) אחת המנהלות המסורות של המיזם שבימים רגילים משמשת כמנהלת פרויקט ניידות הלילה של העמותה בתל-אביב. "פוגשים כאן נערים ונערות בקצה רצף הסיכון או על נקודות שונות בו. רובם בני 21-15 אבל יש גם צעירים יותר, לפעמים הרבה נוער נורמטיבי ולפעמים חסרי בית, מכורים או כאלו שעוסקים בזנות. כולם מגיעים לתל-אביב".

בעלם מונים כמה מקרים קשים שטיפלו בהם לאחרונה: נערה שלא ישנה בבית יומיים מחשש לאלימות פיזית מצד האבא, נערים שצרכו אלכוהול עד אובדן הכרה ופונו באמבולנס, קטטת נערים שיכורים שהשתמשו בבקבוקי בירה, נערות שחשופות להטרדה מינית מצד גברים מבוגרים, בני נוער שישנו על החוף וכל ציודם וכספם נגנב ללא יכולת לחזור הביתה, ומקרים של חשש להריון והפלות כמו המקרה של דנה, בת 16 וחצי מיישוב בדרום הארץ.

"ההורים לא יודעים איפה אני ולא אכפת להם"(צילום: ירון ברנר)

דנה (שם בדוי - שמות בני הנוער בכתבה שונו כדי לא לחשוף את זהותם) הגיעה לכמה ימים לחוף עם אחותה הצעירה ממנה בשנה ועם "ידידים" מבוגרים ממנה. היא סיפרה על חשש להריון לאחר שעברה שתי הפלות. "אני לא ישנה כבר יומיים, מתה לישון אבל אי אפשר לישון", היא אומרת ומספרת שהוריה לא עובדים ואחד מאחיה בכלא. "ההורים לא יודעים איפה אני וגם לא אכפת להם", היא אומרת, "מאיפה הכסף?", שואלים המתנדבים והיא עונה: "מישהו עזר לנו".

"נערה אחת בין הרבה גברים, יש משהו מגניב עבורן בלהיות בת 16 עם חבר בן 25", מעירה איה טנצר (32), פסיכולוגית בהכשרתה ושותפתה של אליעזר לניהול הפרויקט. "ההתנהגות המינית של הנערות היא הרבה פעמים חסרת שליטה ומודעות ובעצם ניסיון לזכות בחום ובתשומת לב. אנחנו יוצרים איתן קשר ומפנים אותן להמשך טיפול קבוע בקהילה".

"לילה כיום יאיר" על חולצות המתנדבים(צילום: ירון ברנר)

"פוגשים כאן נערים ונערות שמגיעים מרקע קשה וככל שהוא קשה יותר הם חשופים יותר לניצול. ילדים שלא רכשו אמון בעולם בגלל חוויות טראומתיות ולכן הם גם חסרי ביטחון", מספרת טנצר, "חלק מהם 'מתדלקים' לפני שהם מגיעים לכאן, הרבה אלכוהול ולפעמים סמים קלים: חגיגת, ריטלין, סירופ שיעול או קלונקס, לעיתים כבר מגיל 13".

ויש גם ילדים שבאים מ"בתים טובים" עם בעיות "רגילות". "זה בהחלט מספיק", מדגישה טנצר, "זה גיל קשה,

הרבה לחץ וניסיון של הילדים לגבש זהות ולהתקדם בקרב בני גילם. הרבה הורים לא יודעים מה עובר על הילדים שלהם ביום ומה הם עושים בלילות".

כך במקרה של רועי, בן 17 מתל-אביב שהגיע לחוף עם שתי חברות. הוא חניך לשבר בנוער העובד והלומד שיצא מהארון לפני שנתיים. "בתל-אביב כולם מקבלים את זה אבל לפעמים גברים מסוימים בקהילה, 'ספונסרים', מנסים לשדל אותך לסקס תמורת כסף וזו תחושה מגעילה". רועי גם ספג מכות על רקע זהותו המינית.

ליאת חברתו, בת 17, נראית רזה מאוד, רזה מדי. היא סובלת מהפרעות אכילה. "בקיץ הזה עברנו דברים קשים מאוד", אומרת ליאת ומספרת שאחד מחבריהם, נער בן 16, הסתבך בקטטה, דקר נער אחר ונעצר. היא דווקא מוצאת נחמה בחידוש הלימודים ובהגנה היחסית שיכולה לספק המערכת. "אני מחכה כבר לבית ספר, אז לפחות תהיה לנו מסגרת".