צעד עצום לאנושות

אמש (שבת) הלך לעולמו אחד מגיבורי המאה ה-20, ניל ארמסטרונג, שהיה האדם הראשון שפסע על הירח, ומשפטו האלמותי "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" יישאר חקוק לנצח בספר שבו יירשמו האירועים הגדולים בהיסטוריה האנושית.

הנחיתה על הירח, לפני 43 שנה, הייתה תחילתה של תקופה קצרה יחסית שבה הציבו המעצמות הגדולות, וארצות הברית בראשן, מטרה לצאת ולחקור את מערכת השמש: תחילה הירח, הנמצא בקרבת כדור הארץ, ואחר כך כוכבי הלכת הסמוכים לנו, מאדים, נוגה ומי יודע מה יבוא אחר כך. העלויות העצומות הכרוכות בנחיתה כזו הביאו לצמצומן ההדרגתי, והחלפתן במשימות בלתי מאוישות: קל יותר וזול יותר לחקור את הירח או כוכבי הלכת של מערכת השמש באמצעות לוויינים ורובוטים לא מאוישים.

רבים החלו לשאול מדוע אנו צריכים לסכן אנשים במשימות שאפשר גם לעשותן אחרת באמצעות מכונות לא מאוישות. השאלה הזו הייתה רלוונטית לפני 43 שנה ונשארה רלוונטית גם כיום. אפשר לתת לשאלה זו תשובה במישורים שונים. ראשית, יש משימות שקשה מאוד לעשותן, גם כיום, באמצעים לא מאוישים. אמנם טכנולוגיית המחשב התקדמה מאוד מאז הנחיתה על הירח, אבל אפילו כיום יש מטלות שהמוח האנושי מסוגל לבצען בצורה ששום מחשב לא יוכל להתחרות בו. גם כיום, המוח האנושי עולה בביצועיו על אותן מטלות הדורשות אלתור והתמודדות עם מצבים בלתי צפויים.

שנית, ההתקדמות הטכנולוגית של 100 השנים האחרונות, וקצב ריבוי האוכלוסין חסר התקדים שבא בעקבותיה, מהווים איום הולך וגדל על סביבת כדור הארץ שבו אנו חיים. מספר האנשים החי כיום גדול יותר מהמספר המצטבר של כל האנשים שחיו פה אי-פעם, מאז הולדת האדם ועד היום. הזיהום הכרוך בכך, אפקט החממה, שינוי האקלים ושאר צרות מעשי אדם - מלחמה גרעינית למשל - עלולים לגרום לכך שיום אחד לא נוכל לחיות יותר על פני הארץ.

ארמסטרונג צועד על הירח (צילום: AFP)

חבים לו חוב עצום(צילום: AFP, NASA)

ייתכן בהחלט שיום אחד נצטרך למצוא דרך לנטוש את כדור הארץ ולחפש לנו טריטוריה אחרת במרחבי החלל. לשם כך נצטרך לבדוק כבר היום את האפשרות לבנות מושבות מאוישות מחוץ לכדור הארץ. ההתחלה יכולה להיות באמצעות רובוטים, כמו "קיוריוסיטי" (סקרנות) שנחת החודש על מאדים, וכמעשה משה רבנו, היכה על סלע (לא, לא באמצעות מטה, אלא באמצעות קרן לייזר) כדי למצוא בו מים.

לטעמי, מותו של ניל ארמסטרונג מדגיש גם תשובה אחרת, זו הקשורה לרוח האדם. היציאה לחלל, והמסע אל הלא-נודע, הם המשך ישיר ליציאת ההומו-סאפיינס מרחבי אפריקה לפני כמה מאות אלפי שנים, או ליציאת קולומבוס מאירופה לפני כ-500 שנה. האנושות חבה חוב עצום לאותם מעטים שלא היססו בעבר לפרוץ דרך בלתי נודעת, כשהם מסכנים לעתים קרובות את חייהם, ונדרשים למצות עד תום את כל אותן תכונות ההופכות את האדם למה שהוא באמת: יצור אינטליגנטי, סקרן, ומסוגל לפתור בעיות חדשות.

קו ישיר עובר בין הנדודים של האדם הקדמון מכור מחצבתו באפריקה, בין קולומבוס שהפליג מערבה אל הבלתי נודע, ובין ניל ארמסטרונג שיצא למשימה שאיש לא יכול היה להבטיח לו שיחזור ממנה בשלום: הצבת כף רגלו של האדם, לראשונה על גרם שמימי שאינו כדור הארץ. אכן, צעד עצום לאנושות.

יהי זכרו ברוך.

אלוף (מיל') פרופסור יצחק בן ישראל, יו"ר סוכנות החלל של ישראל