אל תמהרו להכריז על משבר בהיי-טק הישראלי
הנתונים על מספר המפוטרים בענף ההיי-טק הגבירו את החששות של העובדים בתחום. חיה בורנשטיין, מנכ"לית חברת דיאלוג, תוהה אם שוק ההיי-טק צפוי לצלול למשבר נוסף
תעשיית ההיי-טק היא אחת התעשיות הצעירות בישראל. ראשיתה בשנות ה-90 ואת הגדילה המטאורית היא עשתה בתחילת שנות ה-2000, עידן שמכונה "בועת הדוט.קום".
- איך יחזור שוק התעסוקה לאיזון?
באותם ימים, עם חדירת רשת האינטרנט, חברות הזנק (Start-Up) צצו כמו פטריות אחרי הגשם. הרעיון שעמד בבסיסן היה פשוט: מספר חבר'ה צעירים, בהשקעה מינימלית, החמושים ברעיון חדשני, יצרו תוך תקופה קצרה מוצר שנכנס לנישה חדשה לגמרי והפכו למיליונרים בין לילה.
התקשורת היללה את המיליונרים החדשים, והמשקיעים לא איחרו לנהור בעקבות ההצלחה, והשקיעו את מיטב כספם בכל עסק שקשר לעצמו את השם "חברת הזנק", לא משנה כמה מסוכנת או חסרת כדאיות היתה ההשקעה בו. מרבית חברות הדוט.קום הללו מעולם לא הפכו לרווחיות, מכיוון שהמודל עליו הן נשענו היה רעוע – הן לא בדקו אם יש להן מתחרים, לא העריכו נכון את גודל ההשקעה ואפילו אם היה להן מסד משתמשים גדול, הן לא תמיד ידעו להפוך את המשתמשים הללו ללקוחות משלמים.
המשקיעים, שאמורים היו להיות מודעים לסיכונים, לגודל ההשקעה ולסיכוי להגיע לרווחיות, נרדמו בשמירה. להוטים אחר רווחים קלים, הם סמכו ידיהם בצורה עיוורת כמעט, על כל סטארט-אפ, וסיכנו כסף רב שחלק נכבד ממנו ירד לטמיון. תעשיית ההייטק הצעירה, כדרכם של צעירים, היתה שובבה, חצופה, אך לא בוגרת מספיק בשביל לשקול את הסיכונים, ופקיעת בועת הדוט.קום היתה התוצאה של כך. מיד נשוב לזה.
המשבר השני (שנת 2009) שפקד את תעשיית ההייטק, לא פקד את תעשיית ההיי-טק עצמה למעשה, אלא היה תוצר לוואי של משבר כלכלי רחב יותר שהתרחש מעבר לים – משבר הסאב-פריים האמריקאי. המשבר הזה פגע גם בתעשיית ההיי-טק בישראל (אם כי בצורה פחותה מאשר הוא פגע באחיותיה בנכר), מכיוון שתעשיית ההיי-טק היא תעשייה מתחדשת, וככזו, היא זקוקה להשקעה חיצונית תמידית. כשהמשבר יצר מחסור באשראי, המשקיעים חדלו להזרים כסף, ותעשיית ההיי-טק הישראלית עמדה מלכת.
גל הפיטורים הגדול יותר מן הרגיל של חודש יולי, המשך הקרטוע של השווקים האירופאי והאמריקאי, והעובדה שמדי כמה שנים פוקד את תעשיית ההיי-טק משבר, גרמו ללא מעט אנשים לשאול – האם משבר חדש עומד להתרגש על תעשיית ההיי-טק? ייתכן שדווקא שני משברי העבר שחווינו, הכינו את שוק ההיי-טק המקומי למשבר הבא. הנה כמה נתונים בנושא:
חברות הזנק
מי שניסה להקים חברת הזנק מאז פקעה בועת הדוט.קום, יודע שכיום הסיפור הוא אחר לגמרי. הקמת חברה כזו היא עסק כלכלי לא פשוט, על פי רוב, ומשקיעים כבר לא נוהרים אל עבר השקעות, לפני שהם בדקו את רמת הסיכון, ראו תוכנית כלכלית ארוכת טווח, ובדקו שלחברה יש שוק ואופק מכירתי.
חברות ההזנק עצמן כבר לא משלמות משכורות עתק, לא מפזרות את כספי המשקיעים על מותרות, ושומרות על תקציב מאוזן וזהיר. השכר הממוצע בחברות הזנק אינו שונה משמעותית מהשכר הממוצע בחברות "יציבות" והוא נע בין 25-16 אלף שקל בחודש.
לפיכך, הסיכוי לבועת דוט.קום נוספת, לדעתי, קטן משמעותית, והמנגנונים הכלכליים שעוטפים את תעשיית חברות ההזנק בוחנים כל השקעה בשבע עיניים.
מחסור קבוע במהנדסים
נתון "מעודד" נוסף הוא המחסור במהנדסים. לאחר המשבר הכלכלי של 2009, נפלטה למשק כמות גדולה של מהנדסי תוכנה, חומרה ובדיקות איכות. רובם המוחלט מצאו עבודה תוך 12-3 חודשים וכיום, אין כמות גדולה של מחפשי עבודה שאינם מועסקים.
חברות, כיום, צריכות להתאמץ בשביל לאייש כל משרה חדשה שנפתחת, והמצב רק צפוי להחריף, אם להסתמך על הדברים הבאים, שאמר חגי לוין מהמועצה הלאומית לכלכלה, בישיבה של וועידה הכלכלה ביולי 2011:
"מה הסיבה למחסור? מצאנו מגוון של סיבות וחסמים...ההיי-טק בישראל...צומח, בקצב מאוד מהיר. בישראל... יש פער ניכר בקצב הצמיחה של ענף ההייטק לבין הקצב שבו "מייצרים" כוח אדם רלוונטי. (עולם ה)תוכנה ו(ה)חומרה, צומח בסדר גודל של 7,000 משרות בשנה...כמות התלמידים שסיימו ב-2009 תעודת בגרות, 5 יחידות במתמטיקה בציון מעל 85 זה רק 6,500. כמות התלמידים האלה צריכה להתחלק על כל המקצועות שקשה להיכנס אליהם באוניברסיטה, רפואה, תחומים מסוימים בכלכלה וכן הלאה".
העמקת המשבר העולמי
הדברים שלוין אומר מתייחסים למשק במצבו הנוכחי, מצב של גדילה. ועם זאת, צריך לזכור שהמשק בישראל קשור לכלכלה העולמית, כגון גוש היורו, כלכלת ארה"ב, כלכלת המזרח הרחוק וכלכלת דרום אמריקה, ואם מצבם של משקים אלו יתדרדר, אפילו המחסור במהנדסים, והבגרות של תעשיית ההיי-טק המקומית לא יספיקו בשביל למנוע מהמשבר לחלחל גם אלינו. תופעה כזו קרתה ב-2009:
בסיום המשבר, כשם שהירידות היו מהירות, כך העליות היו מהירות (יחסית) אף הן – שיא המשבר בתעשיית ההייטק התרחש כחודשיים לפני שנת 2009, אבל כבר מיוני 2009 (כחצי שנה לאחר מכן), ניתן היה לראות תחילתה של מגמת עלייה מתונה.
עד תחילת 2010 (שנה לאחר שיא המשבר), ענף התוכנה זינק ב-45% ביחס לשיא המשבר, וכך גם ענף בדיקות האיכות, בעוד שענף החומרה התחיל אט אט לעלות (השינויים בחומרה הם תמיד איטיים יותר). את הסיבה לשמה ישראל נותרה יציבה, ניתן לזקוף לזכותה של השמרנות של מערכת הבנקים המקומית, לנגיד, סטנלי פישר, אבל גם לעובדה שתעשיית ההיי-טק הישראלית מייצרת מוצרים מובילים, עם שווקים יציבים – אחרי הכל, גם במיתון יש דרישה למוצרים חדשניים.
יציבות ברמות השכר
אין דבר שמעיד יותר על בועה מאשר השתוללות השכר. בעידן בועת הדוט.קום, השכר שניתן לעובדי ההיי-טק היה גבוה משמעותית משכר הממוצע במשק הישראלי. בשל המחסור העצום במהנדסים, כל מי שסיים קורס בן 4 חודשים ב-JAVA, ב-C# או בעיצוב שבבים, נחטף מיד וקיבל הצעת שכר בת 5 ספרות לחודש.
כיום, לעומת זאת, למרות הביקוש האדיר למהנדסים, והמחסור החמור במהנדסים כאלו, חברות לא חוצות את רף השכר שעלה רק במעט לאחר המשבר של 2009. העובדה שעל אף המחסור במהנדסים, חברות לא משלמות יותר, מעיד על זהירות מצידן ועל התבגרותה של תעשיית ההיי-טק, וזהו לדעתי, הנתון שמוכיח יותר מכל, כי תעשיית ההיי-טק הישראלית היא כיום שקולה ומדודה, ולכן גם יכולת ההתמודדות שלה עם קשיים ואתגרים טובה מבעבר.
יציבות השכר גם מראה על כך שהשפעות המשבר העולמי לא התפוגגו לחלוטין והן עדיין נלקחות בחשבון, ולכן, אפשר לקוות שאם כלכלת מדינה מובילה תתרסק, הסיכון לתעשיית ההייטק הישראלי יהיה מדוד יותר.
הכותבת היא מנכ"לית חברת ההשמה למקצועות ההיי-טק - דיאלוג
לפנייה לכתב/ת 
