33 שנה באוטו גלידה: "זו עבודה שלא נמאסת"

מי שגדלו והתבגרו בישראל בשנות ה-70 וה-80 פיזמו לעצמם מדי קיץ את שיר הילדים המוכר "יש לי גלידה הכי טובה", בזמן שרדפו אחרי אוטו גלידה אקראי. אבל מאז השתנה דבר או שניים במדינה, וכיום כל קיוסק בינוני מסוגל לספק היצע וגיוון שאותו "אוטו גלידה" מיושן יכול היה רק לחלום עליו. ולמרות זאת, נשארו עדיין כמה שמתפרנסים בעונה החמה מסיבובים שכונתיים באותו רכב-מקרר וממכירת קרטיבים ושלגונים לילדים לקול המנגינה המוכרת. אחד מהם הוא מרדכי דוידוב (54) מתל אביב, סבא ל-20 נכדים, שאליו הצטרפנו לסיבוב צונן ברחבי העיר.

דוידוב בפעולה. "לפעמים ילדים הם קוטרים"(צילום: בני דויטש)

כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:

• הפצ"ר ממליץ: חקירה פלילית נגד אשכנזי ווינר
• בני 12-13 חשודים בהצתת רכב ופציעת פלסטינים
• ארמסטרונג מת, הרובוט הפך לגיבור הבא
• אסטוניה: פרסומת לחברת גז עם תמונת אושוויץ 
  

לאחר ששנת הלימודים החדשה יצאה לדרכה, דוידוב מקווה לעבוד לא רק בשעות הערב. "אני מגיע לקראת סיום יום הלימודים עם האוטו, נעמד מחוץ לשערי בתי הספר ומקבל את הילדים בפנים מחויכות", הוא אומר. על העבודה מול הילדים אומר דוידוב כי "ילדים זה עולם נפלא ותמיד נחמד לעבוד מולם, גם אם הם קצת קוטרים לפעמים. בכל מקרה, כשהנכדים באים אליי הביתה הם בכלל לא שואלים אותי וישר פותחים את המקררים".

לטענת דוידוב, עד לפני כעשור עדיין הסתובבו בתל אביב 13 מכוניות גלידה, ואילו היום תוכלו למצוא ארבע בלבד. "החודשים הכי טובים הם דווקא אוגוסט וספטמבר, כשנעשה מעט פחות חם", הוא מסביר. "זה מאפשר להורים ולילדים לצאת יותר לגנים הציבוריים. אבל אין ספק שפתיחה מרובה של חנויות, כמעט בכל פינת רחוב, היא שהורידה את הביקוש לאוטו גלידה".

מיטל ושקד קרופניק. העיקר שהילדה מרוצה(צילום: בני דויטש)

ערן, שהגיע עם בנו לגן המשחקים ברחוב בני דן שליד פארק הירקון, מספר שעבורו זו הפעם הראשונה זה זמן רב שבה הוא נתקל באוטו גלידה, וזה משמח אותו מאוד.

"מאז הילדות שלי לא זכור לי שראיתי אוטו גלידה", הוא אומר. "זו חוויה אחרת עבור הילד, שלא לדבר על הנוחות שלי, כשהגלידה מגיעה עד אליי".

הלקוחה הבאה של דוידוב היא מיטל קרופניק, אימא של שקד, שמנסה לחפש את הגלידה הכי קרובה לדרישות של בתה. "לא תמיד יש את מה שרואים בתמונות אבל תמיד מסתדרים, העיקר שהילדים יהיו מרוצים", אומרת קרופניק בזמן שדוידוב מחפש בסבלנות את הבקשה המיוחדת של כל ילד וילד.  

"אני ממשיך לנהוג, אבל לא באוטו גלידה אלא על אוטובוס".