"50 גוונים של אפור": לקרוא ולטרוף
הספר הארוטי המדובר לא כבש את טבלאות רבי המכר ברחבי העולם בלי סיבה: רגע לפני שהוא נוחת אצלנו, לורי שטטמאור צללה אל תוך דפיו מלאי הזימה, קראה והתרגשה
בואו נשים את הקלפים על השולחן: "50 גוונים של אפור", הספר הראשון בטרילוגיה של "50 גוונים", שמכר מעל 40 מיליון עותקים ברחבי העולם, כבש את אמריקה ובריטניה, ועקף במכירות את סדרת ספרי "הארי פוטר", הוא קודם כל, רומן ארוטי על גבול הפורנוגרפי, וככזה - מטרתו היא בראש ובראשונה להדליק את הקוראות (הספר פונה בעיקר אל נשים), להסעיר את עולמן ולגרום להן לרטוט בחדר השינה שלהן, בעודן אוחזות את הספר (או עותק דיגיטלי שלו) ביד אחת, וצעצוע מין קטן בידן השנייה.
"50 גוונים של אפור" אינו סוגה עילית וגם לא מתיימר להיות כזה. לא תמצאו בו דמויות עגולות בעלות רבדים ועומק פסיכולוגי, שעוברות שינוי דרמטי במהלך העלילה וניתן להזדהות עמן. נעדרים ממנו משחקי לשון מעניינים, מטאפורות צבעוניות או דימויים שלא שמעתם עליהם קודם לכן. השפה עצמה דלה, ילדותית ולפרקים אף מעצבנת, וכך גם הפלקאטיות המביכה של העלילה. אבל כרומן פורנוגרפי, "50 גוונים של אפור" בהחלט עושה את העבודה, וכחובבת הז'אנר, היה לי קשה מאוד להניח את המהדורה האנגלית של הספר מהידיים (אולי רק בזמנים בהם רטטתי מדי והוא פשוט נשמט מהן).
פורנו לאימהות
הרומן, שזכה לכינוי המעט קינקי "פורנו אימהות", מספר את סיפור אהבתם הסבוך ולכאורה הבלתי אפשרי, של אנסטסיה סטיל, סטודנטית בתולה בת 22, ובחיר לבה, הטייקון ההורס ושובר הלבבות, כריסטיאן גריי. שתי הדמויות מגיעות מרקעים סוציו-אקונומיים שונים וחיות בעולמות מקבילים. היא סטודנטית ממעמד הביניים שאוטוטו מסיימת את לימודיה ועובדת בחנות "עשה זאת בעצמך", ואילו כריסטיאן הוא טייקון צעיר, רק בן 27, והבעלים של תאגיד קפיטליסטי בעל קשרי עסקים באפריקה.
כריסטיאן חי בארמון: יש לו מבשלת, צי מכוניות, מזכיר שהוא גם הנהג שלו ומסוק פרטי שעומד לשירותו בכל עת שיצטרך. הסלון שלו נראה כמו גלריה לאמנות, הוא חובב מוזיקה קלאסית אך מגדיר עצמו כ"אקלקטי", הוא מעסיק רק נשים בלונדיניות וחטובות במשרד הראשי שלו, ורגיל לקבל כל מה שהוא רוצה.
לולא התנדבה אנסטסיה להחליף את שותפתה לדירה ולהגיע במקומה לראיין את גריי, השניים קרוב לוודאי לא היו נפגשים לעולם. אך משהם נפגשים, כבר מההתחלה, ניתן להבחין בניצוצות של תשוקה, תאווה ומתח מיני שעפים ביניהם כמו גיצים, היישר אל ליבן הפועם בחוזקה של הקוראות.
המעניין הוא שאנסטסיה עצמה, בין אם מתוך תמימות, ילדותיות או חוסר בשלות רגשית, לא מצליחה לעכל לגמרי את המתח הזה, שכבר מעסיק היטב את ראשיהן של הקוראות, שמשמשות סוג של "קורא כל יודע" בסיטואציות הראשונות.
הקונפליקט נוצר, כמו בכל רומן רומנטי מצוי אה לה "רומיאו ויוליה", כשהשניים מבינים שהם מאוהבים, אך מתקשים לממש את אהבתם נוכח ההבדלים הקריטיים כל כך בין העולמות שלהם. אך ההבדל הדרמטי ביותר, אם נעזוב לרגע את ההיבט הכלכלי, הוא בהגדרה שלהם את המושג "אהבה". בעוד אנסטסיה כמהה לזוגיות גנרית ונורמטיבית, האחרון רגיל לחוות זוגיות בדס"מית, כזאת המושתתת על יחסי שליטה מחוץ ובתוך המיטה, כאשר הוא השולט ובת זוגו היא ה"סאבית" – נשלטת טוטלית שמוותרת מבחירה על הזכות לחיות כרצונה, ושמה את כל מבטחה הרגשי והחומרי בידיו של השולט.
אבל אנסטסיה אינה "סאבית". למעשה, את הפירוש למילה הזאת היא מוצאת לראשונה בוויקיפדיה, אחרי שכריסטיאן שלח אותה לביתה כדי שתעשה את שיעורי הבית הנכונים, כלומר - תקרא קצת על אורח החיים שהוא מבקש שיהפוך לשלה. אנסטסיה אינה שפחת האהבה של כריסטיאן, היא רגילה להיות עצמאית וכמו במקום העבודה שלה, "לעשות זאת בעצמה", ומתקשה להבין מדוע הגבר הראשון שהיא מתאהבת בו אי פעם, מבקש ממנה להיות מי שהיא לא.
אינפלציה של אורגזמות
הקונפליקט ביניהם מהווה את התמה המרכזית של הספר, ומלווה כאמור, בכמה וכמה סצנות מין עסיסיות, שלפרקים גורמות אף לקוראות השובבות ביותר, להאדים פניהן במבוכה. כרומן פורנוגרפי, סצנות הסקס הללו נכנסות לרזולוציה מפורטת ביותר, שכוללת תיאורים מגרים של איברים זקופים, מיצי תאווה מתפלשים וחדר אדום
ומפחיד אחד, שאת הנעשה בו לא אפרט כרגע.
יש גם המון אורגזמות בספר, כאשר למחברת אי. אל ג'יימס, זה לא היה נראה מוזר שהגיבורה הבתולה והתמימה שלה, תחווה מולטי-אורגזמה כבר על המגע המיני הראשון. בכלל, נדמה כי אורגזמות רבות ומגוונות מקיפות את הספר, גם מהצד של הקוראות: השמועה אומרת שנשות הפרברים באמריקה, נוהגות להעביר ביניהן את הספר הזה, כשדפיו המקומטים יכולים רק לרמוז על הדברים הלא נאותים שנעשו במהלך הקריאה בו.
אין ספק שההישג הכי גדול של "50 גוונים של אפור", הוא ביכולת שלו לגרות את הקוראות ולהשאיר אותן צמודות חזק לטקסט, נרגשות ומחושמלות מרוב תאווה. בזמנים בהם אנשים קוראים פחות ופחות ספרים, זה בהחלט הישג מרשים שאין להפחית בחשיבותו. ולמרות סיפור המסגרת שכולל יסודות סאדו-מאזוכיסטים, חשוב לזכור שלא מדובר פה ב"ז'וסטין" של המרקיז דה סאד וגם לא ב"סיפורה של או". "50 גוונים של אפור" הוא סאדו-מאזו לייט לנשים נורמטיביות ועקרות בית, ומעניק להן קריצה שובבה לחיים אחרים ומסקרנים, שעשויים לקרות הרחק-הרחק, מחוץ לפרבר.
בקרוב בחנויות: "50 גוונים של אפור", מאת אי. אל ג'יימס. תרגום: ורד ארביב. הוצאת ידיעות ספרים, 580 עמ'.
