דרך העין: עינית אופטית, אלקטרונית או מסך?
מצלמות קומפקטיות מגיעות עם עינית אופטית פשוטה או מסך בלבד, לעומתן, מצלמות DSLR כוללות מנגנון מראה מורכב, מהו תפקידו של מסך ה- LCD במצלמה ומה זו עינית אלקטרונית – EVF?
אתם מסתכלים בהם בכל פעם שרוצים לצלם את הילד במסיבת גן, את השקיעה בים או כל דבר מעניין אחר: העינית או מסך התצוגה במצלמה שנראים לנו כל כך טריוויאליים, משחקים תפקיד חשוב ביותר ביכולת ליצור את התמונה בקומפוזיציה המדוייקת שרוצים. הם צריכים לתפקד במגוון תנאי התאורה במהלך היממה ומהווים גורם חשוב ביכולת לקבל את התוצאה שאותה ביקש לקבל הצלם.
אז אילו אמצעי צפיה תמצאו במצלמות השונות? מצלמות קופקטיות (Point & Shoot) עושות שימוש בעיקר במסך תצוגה אחורי ולעתים בעינית אופטית פשוטה. לעומתן, מצלמות DSLR כוללות עינית אופטית משולבת במנגנון מראה או פריזמה וגם במסכי תצוגה אחוריים (במצב Live View). הקטגוריה החדשה יחסית - מצלמות ללא מראה, עושה שימוש במסך תצוגה אחורי או עינית אלקטרונית (חלקן הקטן עושה שימוש גם בעינית אופטית ללא מראה). בנוסף, יש עוד קטגוריה קטנה ונדירה יותר בה משתמשים במנגנון אופטי נוסף המכונה Rangefinder.
עוד ב-dtown
עינית אופטית פשוטה
זו נמצאת במצלמות קומפקטיות פשוטות ומורכבת מעדשת זכוכית או פלסטיק אשר מותקנת במקביל לעדשת המצלמה. דרכה מסתכל הצלם על אובייקט הצילום (עינית זו, מכסה בדר"כ שטח צפיה קטן יותר מאשר זה של המצלמה, כלומר, שולי התמונה בצילום יהיו רחבים יותר מאלו אשר רואה הצלם. בנוסף, לעינית זו יש לא מעט חסרונות: בעיית ה- Parallax, אשר מציגה את התמונה בזוית שונה מעט מזו שרואה עדשת המצלמה (היא מחריפה בצילום ממרחקים קצרים מאוד בעיקר) וכאשר עדשת הזום מתארכת החוצה, חלקה יופיע גם בעינית האופטית ויסתיר חלק מהתמונה. עיניות אלו לא יספקו מידע על נתוני הצילום השונים ולצורך צפיה בהם, יאלץ הצלם להסיט מבטו מהעינית ולהתבונן במסך המידע האחורי.
עינית אופטית מבוססת מנגנון מראה ב-DSLR
מנגנון העינית האופטית במצלמות רפלקס דיגיטליות DSLR שונה ומורכב הרבה יותר מזה הקיים במצלמות הקומפקטיות, בנוסף, הוא תופס מקום לא קטן בגוף המצלמה. מנגנון העינית נסמך על מראה אשר ממוקמת בין החיישן הדיגיטלי (לפניו) ובין העדשה. המראה מוצבת בזוית של 45 מעלות, כך שהתמונה אשר מגיעה מהעדשה מוטלת ע"י המראה כלפי מעלה – אל מסך המיקוד (בו רואים צלבי מיקוד / נקודות פוקוס ומידע נוסף) ומשם היא עוברת שוב שינוי זוית דרך מנסרה – אל העינית בה צופה הצלם. במצלמות DSLR זולות יותר, המנסרה מוחלפת במראות אשר מציגות תמונה פחות בהירה לעין.
כאשר הצלם מסיים לבצע מיקוד על האובייקט הנבחר בתמונה ולוחץ על לחצן הצילום, עולה המראה ומפנה את נתיב האור / התמונה מהעדשה כך שהוא יקלט על החיישן הדיגיטלי, זו הסיבה לכך שברגע הצילום, מוחשכת עינית המצלמה לרגע וחוזרת להציג תמונה כאשר המראה חוזרת למקומה הרגיל.
היתרון בשיטה זו הוא כיסוי מלא כמעט של הפריים המצולם, צפיה בזמן אמת דרך העדשה המחוברת (משקף באופן מדוייק ההבדלים בין עדשות) ואיכות צפיה משופרת בתנאי חשיכה – ביחס לעיניות דיגיטליות מודרניות שמוסיפות רעש גרעיני למה שרואה הצלם. בעינית מסוג זה, מוצג גם מידע רלוונטי לצלם (כמו נתוני מד אור, ערכי ISO ועוד).
מוותרים על המראה - עינית אלקטרונית EVF
מצלמות בקטגוריית "ללא מראה" (Mirrorless) אשר נחשבת לחדשה יחסית מוותרות על כל מנגנון המראה ובכך מאפשרות ליצור גוף קטן ודק יותר בהשוואה ל- DSLR, במצלמות כאלו הצלם צופה במסך אחורי או דרך עינית אלקטרונית.
אותה עינית מורכבת בפועל ממסך LCD או OLED זעיר והיא מקבלת את המידע ישירות מחיישן המצלמה. בחלק ממצלמות הללא מראה, היא תגיע כחלק אינטגרלי מהגוף, באחרות, העינית תגיע כתוספת חיצונית אשר מותקנת על תושבת הפלאש החיצוני.
צג מידע אחורי
השיטה, שהפכה לנפוצה ביותר בשנים האחרונות, עושה שימוש במסך אחורי אשר מציג עליו את התמונה לפני צילום, זוהי שיטת Live Preview – בה המסך האחורי האלקטרוני משמש כעינית גדולה. למעשה, התמונה שנקלטת ע"י חיישן המצלמה, יוצאת ממנו ב"שידור חי" אל מסך התצוגה באופן רציף.
במקור, השיטה הזו נלקחה מעולם מצלמות הוידאו ואומצה ע"י יצרניות מצלמות הסטילס הדיגיטליות, בתחילה היו אלו מסכים קטנים בגודל של פחות מ-2 אינטש, אולם הדגמים המודרניים מגיעים עם 3 אינטש ואף יותר.
רוב המסכים, מציגים את המידע מהחיישן שמראה מה שמגיע מהעדשה באותו הרגע, אולם הסוג המתקדם של Live Preview שקיים רק בחלק מהמצלמות מציג לצלם באופן מיידי את התוצר הסופי (עוד לפני שצולם) בהתאם לפרמטרים השונים שנקבעו, כמו חשיפה, מהירות סגר, ערך ISO ועוד ומאפשר לו להעריך את טיב התמונה, כאמור, עוד לפני שצולמה.
במצלמת DSLR, כאשר עוברים למצב Preview משתנה גם מנגנון המיקוד הפעיל (שעובר כעת דרך מעבד התמונה) והוא הופך ליותר איטי מאשר שימוש במנגנון המראה וחיישן המיקוד היעודי. יצרניות המצלמות עובדות על שיפור המצב, ניקון וקנון, לדוגמה, יעדו חלק מהפיקסלים בחיישן התמונה עבור מנגנון מיקוד, מה שאמור לספק גם יכולת מיקוד אוטומטי בעת צילום וידאו.
עינית או מסך?
אז מה מתאים לכם? העינית האופטית הותיקה תציג תמונה חדה בהירה יחסית וטבעית גם בתנאים חושכים – ללא גרעיניות מלאכותית של אמצעי הגברה אלקטרוניים, אך במצלמות DSLR היא אינה פעילה במצב וידאו וגם חסרת יכולת מתקדמת כמו הצגה בזמן אמת של השפעת שינוי פרמטרים במצלמה. דרכה תקבלו את מהירות המיקוד הטובה ביותר וגם תרוויחו חיסכון בזמן סוללה.
לעומתה, המסך או העינית האלקטרונית עדיין אינם חדים כמו העינית האופטית (בגלל שהם מציגים תמונה הפרושה על מספר פיקסלים קטן בהרבה) ובתנאי חשיכה, יציגו תמונה מגורענת לעין (בגלל שימוש במנגנון הגברה אלקטרוני שמעלה את הרעש הדיגיטלי במסך) אך, מצד שני, יכולים להציג תמונה ביחסי תמונה שונים (4:3, 3:2, 16:9 וכו'), משמשים בצילום וידאו, יכולים להציג מידע מגוון ומיד לאחר הצילום, יראו גם את התוצר הסופי.
במצלמות קומפקטיות, מסך LCD עלול להיות בעייתי לעבודה בשמש ישירה, שם המצאותה של עינית אופטית פשוטה, יכולה לעזור בתנאי תאורה חזקים. במצלמות מתקדמות יותר, השימוש בעיניות אלקטרוניות הופך להיות נפוץ יותר והיצרניות עובדות על שיפור איכות התמונה שלהן, בעזרת שימוש בטכנולוגיות תצוגה טובות יותר (כמו מיקרו OLED) והגדלת מספר הפיקסלים שיעזרו להציג לצלם תמונה חדה וברורה יותר – כזו שתשקף לו באופן מהימן את התוצאה הסופית.
לפנייה לכתב/ת 
