האם חוק חלוץ שטורפד היה מסנדל את נתניהו?
רה"מ ספג ביקורת על בקשתו לשנות את תיק ההשקעות שלו, אך בכנסת שכחו שב-2007 טורפדה הצעת סילבן שלום לחייב בכירים להעביר את תיק ההשקעות לנאמן. "זה היה צעד מטורף שלא נותן לי מנוח", משחזר היום שלום את המארב הפרלמנטרי. איזה ח"כים הפילו אז את החוק?
ראש הממשלה, בנימין נתניהו , לא חרג מהכללים המחייבים את שרי הממשלה וסגניהם להפקיד את ניהול הנכסים הפיננסיים הפרטיים שלהם בידי "נאמנות עיוורת" ומוחלטת – אם שוויים עולה על 200 אלף שקל.
מדובר בנאמנות של גוף שלישי שתמנע מעורבות שלו בניהול השקעותיו. הכללים למניעת ניגודי עניינים של השרים וסגני השרים נקבעו לפני עשרות שנים, על פי המלצות ועדה ציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון משה אשר.
"זה היה מהלך מטורף ובלתי צפוי"
חברי הכנסת שתקפו את נתניהו על פנייתו לוועדה שכחו את המהלך המפתיע של הכנסת, שטרפד לפני כ-5 שנים הצעת חוק פרטית של ח"כ דאז סילבן שלום (ליכוד) להרחיב את הכללים על שורה של בכירים בשירות המדינה לרבות על חברי הכנסת עצמם. השר שלום, היום משנה לראש הממשלה, סירב הבוקר (ב') להגיב על בקשת נתניהו, אבל תקף את הח"כים שהתארגנו לטרפד את החוק בהצבעה המכרעת בקריאה השלישית."זה היה מהלך מטורף ובלתי צפוי", אמר שלום. "יזמתי את הצעת החוק בעקבות פרשת הרמטכ"ל דן חלוץ שמכר את תיק ההשקעות שלו כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, כדי למנוע מהבכירים לנצל לטובתם הפרטית מידע פנימי שהגיע לידם במסגרת מילוי תפקידם. בדיוק לפי אותם כללים המחייבים רק שרים וסגני שרים. הצעת החוק היתה מקובלת על הממשלה ועברה ברוב גדול במליאה ובוועדת הכלכלה.
"ברגע האחרון, לפני הקריאה השלישית התברר שמאחורי גבי נערך גיוס של ח"כים להפיל את החוק והוא נפל ברוב גדול (25 מתנגדים, 10 תומכים ו-2 נמנעים), כשלא היתה לי אפילו שמץ של הזדמנות לגייס רוב תומך. כל כך הייתי בטוח שאין לחוק התנגדות רצינית. זה היה צעד מטורף שלא נותן לי מנוח עד היום". המארב הפרלמנטרי הזה התארגן מאחורי גבו ביוזמת ח"כים מסיעת קדימה, הסיעה השלטת. הליכוד היה אז באופוזיציה.
"יזמתי את החוק למרות שכחבר כנסת הוא נועד להגביל גם את צעדי", מוסיף שלום. "אני מצטער שהעניין טורפד, אחרת הכללים הקיימים היו מקבלים מעמד מוצק של חוק, יחד עם התכלית שמאחוריו, שהיתה מחייבת את כל נושאי המשרה הבכירים ברשויות השלטון אשר בדרך זו או אחרת ניזונים ממידע פנימי שלא מגיע למשקיעים מהציבור".
הצעת החוק של סילבן שלום היתה אמורה לחול על נשיא המדינה, שרים, סגני שרים, חברי הכנסת, הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד, היועץ המשפטי לממשלה, ראש רשות ניירות ערך ובכירי האוצר שמכהנים בדרגת מנכ"ל (מנכ"ל המשרד, הממונים על אגפי התקציבים, שוק ההון והכנסות המדינה, הממונה על השכר והחשב הכללי). כל אלה היו נדרשים לפי החוק שנפל להעביר את ניהול השקעותיהם בניירות ערך ל"נאמנות עיוורת" תוך 60 יום מקבלת המינוי.
"מדובר בנושא ערכי ממדרגה ראשונה, שיש לקבוע לגביו נורמות מחמירות שיהלמו את קוד ההתנהגות הנדרש מאיש ציבור", אמר אז שלום בדיונים על הצעת החוק. "איש ציבור בכיר שבתקופת כהונתו לא ינותק מהאינטרסים הכלכליים הפרטיים שלו עלול למעול בתפקידו. החוק נועד להסיר מכשול מפני עיוור ולהגביר את השקיפות שבהתנהלות בכירי המדינה. יש למנוע ניגוד אינטרסים בין טובת הכלל לטובתו הפרטית של איש הציבור".
מי דאג למנוע את קבלת החוק בשנת 2007?
25 המתנגדים שהפילו את החוק בהצבעה היו: מסיעת קדימה – רוחמה אברהם, זאב אלקין, מנחם בן-ששון, שלמה ברזניץ, מג'לי והבה, יואל חסון, שי חרמש, אביגדור יצחקי, מיכאל נודלמן, רונית תירוש; מש"ס – דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, אמנון כהן, יעקב מרגי; מישראל ביתנו – רוברט אילטוב, אסתרינה טרטמן, סופה לנדבר, אלכס מילר, דוד רותם, יוסף שגל; מהגמלאים – רפי איתן, משה שרוני; מהעבודה – נדיה חילו, אורית נוקד; מהליכוד – חיים כץ.
10 התומכים בחוק: מהליכוד – יולי אדלשטיין, מיכאל איתן, גלעד ארדן, לימור לבנת, גדעון סער, ראובן ריבלין, סילבן שלום; מסיעת מרצ – חיים אורון; מהעבודה – שלי יחימוביץ; מהמפד"ל – זבולון אורלב.
2 נמנעו: אבשלום וילן (מרצ) ויצחק לוי (מפד"ל).
נוסח הכללים נקבע בשנת 1980
הכללים הנוגעים לשרים ולסגני השרים עברו תיקונים והנוסח המחייב כיום נקבע ופורסם ביולי 1980 בחתימת מזכיר הממשלה דאז אריה נאור. התיקון שביקש נתניהו להכניס נוגע לסעיף 16 בכללים העוסק בסמכויות מבקר המדינה ליישום הכללים.
נתניהו, אגב, לא הפקיד את נכסיו לניהול ה"נאמנות העיוורת" בתקופה הקצובה לאחר שנבחר לראשות הממשלה לאחר הבחירות האחרונות לכנסת ב-2009. הוא ביקש וקיבל ממבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס ארכה של 30 יום נוספים להפקדת הנכסים בידי הנאמן. מאז הוא היה מנותק מניהולם.
בחוגי הממשלה לא מגנים את פניית נתניהו לוועדה במשרד המבקר. הבוקר נשמעה הטענה כי אין זה הוגן לכבול את השר או סגן השר בהנחיות שניתנו לנאמן בראש הקדנציה ללא אפשרות לשנות אותן לפחות פעם אחת כדי להתאים את מדיניות ההשקעות למצב בשוק ההון. כך למשל אין מקום לפסול הנחיה לשנות אפיקי ההשקעה שגורמים הפסדים, שאין מאחוריה אפילו שמץ של שימוש במידע פנים.
לפנייה לכתב/ת 
