זוכה מרצח אחותו: "הציפורניים היו קצרות"
ברוב של שניים לעומת אחת זוכה מוחמד פארס מרצח אחותו, המהנדסת ראניה עאמר מחורפיש, לאחר 33 חודשים במעצר. השופט סוקול קבע: בציפורניה לא היו שרידי DNA, היא לא שרטה את הנאשם ותיאוריית האדם השלישי לא הופרכה
אחרי 33 חודשי מעצר קבע היום (ג') בית המשפט המחוזי בחיפה כי מוחמד פארס בן 29 מחורפיש, שהואשם ברצח אחותו, המהנדסת ראניה עאמר (29) - זכאי. הכרעת הדין התקבלה ברוב של שני שופטים לעומת אחת, ומיד לאחריה שוחרר הנאשם ושב לכפרו עם בני משפחתו.
דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:
נקצב עונשם של ערבים-ישראלים שרצחו חיילים
ארה"ב מזועזעת: רצח ילדה בת 5 וזרק אותה לפח
"הזיכוי החזיר לי את האמון בבתי המשפט", אמר פארס ל-ynet. "עם זאת, הצדק לא ייעשה עד שלא ימצאו את מי שביצע את הרצח הנורא של אחותי", אמר. הוא סיפר כי הדבר הראשון שעשה כשהגיע הביתה היה לחבק את אמו.
"מה שהחזיק אותי כל אותם חודשים ושנים בכלא הייתה המחשבה שבסופו של דבר כולם יבינו שאין לי קשר לרצח. בכל זאת היו הרבה רגעים קשים כיוון שהמשטרה והפרקליטות התעלמו מחשודים אמיתיים. הרגשתי תסכול כי מי שעשה את זה עדיין מסתובב חופשי". הוא סיפר כי כעת בכוונתו להקדיש את כל זמנו למשפחתו, ויחד איתם יתאבל על אחותו. "לי עוד לא הייתה הזדמנות להתאבל על אחותי כמו שצריך", הסביר.
בבית משפחת פארס נשמעו דברים ברוח דומה. כמאל פארס, אביהם של מוחמד וראניה ז"ל, אמר ל-ynet: "ידענו שהבן שלי לא רצח את אחותו מהדקה הראשונה. אין שום סיבה שירצח אותה". הוא סיפר עוד: "סבלנו שלוש שנים עד שהבן שלי השתחרר היום וחזר לחיק משפחתו. ביום הרצח הייתי במצב נפשי קשה מאוד בשל האסון שנפל עלינו. ברגע ששמעתי שהבן שלי נעצר לא האמנתי, נכנסתי לדיכאון".
האב ביקש לעשות צדק: "זה לא אומר שאם הבן שלי השתחרר התיק ייסגר. אנו דורשים מהמשטרה להמשיך בחקירת האירוע ולעצור את הרוצח האמיתי שעדיין מסתובב חופשי ולהעניש אותו". לדבריו, "נכון שאנו שמחים שהבן שלי שוחרר, אך אנחנו עדיין עצובים על הבת שלי שנרצחה. כולנו אהבנו אותה". עורכי דינו של פארס, יוני דדון ולימור לוי-מלאך, הביעו שביעות רצון מפסק הדין והצרו על כך שהנאשם נותר עצור כל משך המשפט.
הנעל לא נדירה
הרצח אירע בחורפיש ב-10 בדצמבר 2009. ראניה עאמר עבדה במשרדו של אביה, בקומת הקרקע בבית מגוריו. בשעות הצהריים הגיעה בעלה לבית ההורים, וגילה במקום את גופתה, כשהיא דקורה מספר רב של פעמים. החשד נפל על מוחמד, אחיה של המנוחה, שנעצר עוד באותו יום.
הפרקליטות הציגה שורה של ראיות נסיבתיות נגדו ואף הגישה נגדו כתב אישום לאחר שטענו כי שכנה ראתה אותו במשרד עם אחותו סמוך לזמן הרצח, טביעת נעל שנמצאה בזירה ותאמה נעל שהייתה ברשות הנאשם, שרידי DNA מגופה של האחות נמצאו על חולצה שלבש בעת שנעצר, על זרועותיו היו שריטות טריות ובאחת מאצבעות ידו השמאלית הייתה דקירה.
הכרעת הדין נראית כמו פרק מורכב במיוחד בסדרת פשע. השופט שכתב את הכרעת הדין המזכה, רון סוקול, סקר כל אחת מהראיות והסביר מדוע יש לדחותן. בין השאר הסביר כי השעות שתיארה השכנה שראתה את הנאשם, לא תאמו את שעת הרצח בצורה הגיונית, כי נעל כמו זו שהוטבעה בדם בזירת הרצח אכן הייתה בעבר ברשות הנאשם אך אינה נדירה, כי שרידי ה-DNA של האחות יכולים היו להגיע לחולצתו של הנאשם בעיטוש (המעבדה לא קבעה כי מדובר בדם) או בהעברה על ידי מי שטיפל בראיה.
למי שייכות טביעות האצבע?
גם בנוגע לשריטות על זרועותיו של הנאשם קבע השופט כי לא נקבע שנוצרו על ידי המנוחה, שציפורני ידיה היו קצרות ולא היו תחתיהן שרידי DNA של הרוצח. לגבי הדקירה ציין כי הייתה בידו השמאלית של הנאשם, שהוא ימני, ובוצעה בסכין שאינה תואמת את כלי הרצח, שלא נמצא עד היום.
בנוסף קבע השופט סוקול כי בכמה מקרים עלה החשד שאדם אחר שאינו ידוע היה בזירת הרצח. בין השאר משום שבמקום התגלה DNA מאדם נוסף, טביעות אצבע שלא ברור מה מקורן, וכן טביעות נעל שלא תאמו את נעליו של איש מבאי המקום. את "תיאוריית האדם השלישי" חיזק השופט כשקבע כי "בפני החוקרים עמדו ראיות נוספות שהצביעו על נאשמים
פוטנציאליים אחרים ועל כיווני חקירה נוספים. דומה שכיווני חקירה אלו לא נבדקו עד תום".
אב בית הדין, השופט שמואל ברלינר, הצטרף לדעתו של השופט סוקול. אך השופטת השלישית בהרכב, תמר נתנאל-שרון, טענה כי יש להרשיע את הנאשם ופירטה באופן נרחב את טענותיה לפיהן ניתן לתת אמון בגרסתה של השכנה למרות שטעתה בנוגע ללוחות הזמנים – ודחתה את טענות הסניגורים, עו"ד יוני דדון ולימור לוי-מלאך, כי טעתה בזיהוי הנאשם. "אין חולק כי אין בפנינו עדות ישירה למעשה הרצח, אלא מדובר בראיות נסיבתיות, אולם בחינתן אחת לאחת, בחינת משקלן המצטבר והתמונה העולה מהן, כמו גם גרסאותיו של הנאשם והסבריו, הינה אחת - הנאשם הוא זה שביצע את המעשה הנורא".
לפנייה לכתב/ת 
