ההמלצות: כמה גז למכור, כמה להשאיר בארץ?

הוועדה לבדיקת מבנה משק הגז בישראל תגיש היום את מסקנותיה הסופיות לראש הממשלה. הוועדה תמליץ לחייב את חברות הקידוח למכור קרוב ל-50% מהגז לישראל ולהתיר להן לייצא את שארית הגז לחו"ל. במה תבחר הממשלה: באנרגיה זולה ונקייה או בכספי התמלוגים שייכנסו לקופת המדינה?

אביטל להבפורסם: 29.08.12 , 08:11

הבוקר (יום ד') יונח על שולחנו של ראש ממשלת ישראל אחד הדו"חות החשובים ביותר לעתידם הכלכלי של אזרחי ישראל – דו"ח הוועדה לבחינת משק הגז הישראלי. הוועדה, שהוקמה לפני כשנה בעקבות גילוי מאגרי הגז הטבעי בים התיכון, נדרשה לחוות את דעתה בשאלה: מה יש לעשות עם כמויות הגז הגדולות שנתגלו במים הכלכליים של מדינת ישראל?

האם יש לאפשר מכירה של הגז בחו"ל ולהשתמש בתמלוגים והמסים שיוטלו על חברות הקידוח כדי להגדיל את התקציב או להקל את נטל המסים על אזרחי המדינה? או שמא יש לחייב את חברות הקידוח למכור את הגז לחברות ישראליות וכך לאפשר חשמל זול, מכוניות שמונעות בגז, מפעלי תעשייה רווחיים ואוויר נקי?

ישראל עוברת לגז טבעי - כתבות נוספות:

על פי מידע מוקדם שהגיע ל-ynet, המלצותיה הסופיות של הוועדה - בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח – הן כי מתוך 800 מיליארד מטר מעוקב שנתגלו עד כה בים התיכון (כ-300 במאגר תמר ו-500 במאגר לוויתן), 450 מיליארד יוקצו למשק הישראלי ולא ניתן יהיה לייצא אותם לחו"ל.

הוועדה מסתמכת על חישוב שלפיו למשק הישראלי דרושים 20 מיליארד מטר מעוקב של גז טבעי בשנה כדי לאפשר למשק לעמוד ביעדים הבאים: 70% מייצור החשמל של חברת החשמל ו-100% מהייצור הפרטי ייעשו תוך שימוש בגז טבעי, חלק ממשקי הבית בישראל (בירושלים ובצפת) יחוברו למערכת ההולכה ויצרכו גז מהמאגרים, יוגבר השימוש בכלי רכב המונעים בגז טבעי ומפעלים רבים בארץ ייצרו חשמל בגז טבעי מהמאגרים וכך יפחיתו את הוצאות החשמל שלהם.

חברי הוועדה חישבו ומצאו, כי לצד הגז שמקבל המשק כיום ממאגר ים תטיס, הכמות הנוספת שדרושה על מנת לעמוד ביעדים הללו עד שנת 2037 היא 450 מיליארד מטר מעוקב, שימכרו על ידי חברות הקידוח לחברת החשמל, לספקי ביניים שיחלקו גז לתעשייה, לחברה לישראל שעוסקת בהקמת תחנת כוח גדולה במישור רותם ולצרכנים פרטיים.

בנוסף, הוחלט כי כל מאגר, בהתאם לגודלו, יצטרך לשמור על כמות מסוימת של גז שתימכר למשק הישראלי. זאת, על מנת שהמשק הישראלי לא יצטרך להסתמך על מאגר אחד בלבד, אשר עלול להיות מושבת בשל רעידת אדמה או מתקפה של מדינת אויב.

רוב הגז יימכר בחו"ל

הדו"ח שיוגש היום מותיר, לכאורה, כמות של 350 מיליארד מטר מעוקב ליצוא. עם זאת, היקף היצוא צפוי להיות נרחב בהרבה. הנחות הוועדה מסתמכות על כך שכמות הגז שנתגלתה עד היום היא 800 מיליארד מטר מעוקב.

עם זאת, על פי הערכות, יש פוטנציאל לגילוי של עוד 600 מיליארד מטר מעוקב מול חופי ישראל. אם יתממש תרחיש זה, היא ישנה לחלוטין את היחס בין כמות הגז המיוצאת לזו שנשמרה לצורכי המשק.

בוועדה מעריכים כי ישנה כמות של 150 מיליארד מטר מעוקב שניתן לומר בסבירות גבוהה מאוד כי יתגלו וניתן יהיה לעשות בהם שימוש. כמות זו תתווסף ל-350 מיליארד מטר מעוקב שהוועדה מקצה לייצוא, כך שעל פי כל ההערכות, בסופו של דבר כמות הגז שתימכר לחו"ל תהיה גדולה יותר מזו שתימכר לישראל.

אם יתברר כי במאגרי הגז של ישראל יש כמות גדולה אף יותר של גז טבעי, ממליצים חברי הוועדה לבחון מחדש את אופן הקצאת הגז, כך שגם כמות הגז שתימכר לצורכי המשק הישראלי תגדל.

בנוסף, ממליצה הוועדה כי לאחר שתיקבע החלוקה בין יצוא לשימוש ישראלי, תתבצע הערכה מחודשת מידי 5 שנים של אותה חלוקה. החשש הוא מהתפתחות טכנולוגית עתידית, שתגרום לכך שגז טבעי כבר לא יהיה מקור אנרגיה מבוקש כל כך. במקרה כזה, חברת הקידוח ואזרחי ישראל עשויים להפסיד משני הכיוונים: מחד, הגז שבמאגרים כבר לא יהיה מועיל כל כך למשק הישראלי ומאידך, כבר לא ניתן יהיה להרוויח הרבה ממכירתו בחו"ל.

התמורה לאזרח: כסף או חשמל זול?

חברי הוועדה החליטו להקצות כמות ניכרת של גז למכירה בחו"ל, מתוך ראייה שהרווח ממכירת הגז בחו"ל הוא התמריץ שיגרום לחברות הפרטיות לפתח את המאגרים ולהוציא את הגז. במהלך עבודתה שמעה הוועדה את דעתם של כל בעלי האינטרס בפיתוח המאגרים ויש להניח כי החברות הפעילו על חברי הוועדה לחץ כבד להקצות כמה שיותר גז לייצוא.

מנגד, הופעל לחץ ציבורי על הוועדה לשמור על האינטרס של בעליו החוקיים של אוצר הטבע – הציבור הישראלי. בעלותם שלאזרחי מדינת ישראל על הגז הטבעי שנמצא במים הכלכליים של המדינה, באה לידי ביטוי בשני אופנים: בתמלוגים והמסים שישלמו חברות הקידוח על הרווחים ממכירת הגז בחו"ל ובחיוב למכור כמות מסוימת של גז לחברות ישראלית.

החובה להזרים גז לישראל תכבול את חברות הקידוח למספר מצומצם של לקוחות מקומיים: יצרני החשמל, חברות הדלק ומפעלים גדולים. העובדה שחברות הקידוח מחויבות למכור להם גז תאפשר לאותם לקוחות בישראל לקבל מחירים נמוכים יותר עבור הגז, ממה שישלמו לקוחות בחו"ל.

מכיוון שגם כך גז טבעי הוא זול יותר מאמצעים אחרים לייצור אנרגיה - כמו נפט, סולר ופחם – עלויות ייצור האנרגיה בישראל יקטנו משמעותית. הציבור אמור ליהנות מכך בכמה דרכים: מחיר החשמל יכול לרדת, הוצאות התעשייה עשויות לקטון ולאפשר למפעלים להעסיק יותר עובדים ולמכור מוצרים במחירים זולים יותר, הוצאות התחבורה לא יהיו תלויות עוד בתנודות במחיר הנפט ועוד.

כל ההטבות הללו תלויות, כמובן, בכך שכל החברות הישראליות הללו יגלגלו את חיסכון העלויות אל הצרכן, ולא אל קופתן הפרטית. אם התמורה הכלכלית של המעבר לשימוש בגז טבעי לא תתורגם להוזלה של מחירי האנרגיה בישראל, זו תהיה החמצה גדולה. כל מטר מעוקב של גז שיזרום ארצה, הוא מטר מעוקב שלא יימכר בחו"ל ולא יתורגם לכסף שיגבה במיסוי ותמלוגים ויועבר לקרן הריבונית לניהול רווחי הגז של ממשלת ישראל.

קרן זו, שהחוק המגדיר את אופן ניהולה עדיין בתהליכי ניסוח. מטר הקרן היא לרכז את כל הרווחים שיצטברו ולהשקיעם בחברות ופרויקטים ברחבי העולם. הריבית שתצטבר על הקרן תשמש להגדלת ההשקעה בציבורית בביטחון ובחינוך, והקרן עצמה תשמש כמקור להלוואות עבור הממשלה בשעות משבר כלכלי או מלחמה. גם כאן, נותרה השאלה: האם הכסף שיצטבר בקרן יושקע וינוצל בתבונה ולטובת אזרחי המדינה?

חברי הוועדה לא חיוו את דעתם בנוגע לשאלה: ממה ירוויח האזרח יותר – מכספי התמלוגים או מגז מוזל למשק? הם הסתפקו בבחינה של צורכי האנרגיה של המשק וקבעו כמות סבירה של גז שאמורה לספק את הצרכים הללו למספר סביר של שנים.

החל מהיום, כשיחל הדיון בממשלה ובכנסת בנוגע להמלצות הדו"ח, צפויה לעלות שאלה זו ועוד שאלות רבות כדוגמתה: האם כמות הגז שהבטחה למשק מבטיחה צמצום מספק של הזיהום הנגרם מהשימוש בנפט, סולר ופחם? האם הרגולציה הקיימת אכן ערוכה להבטיח כי אזרחי ישראל ייהנו מחשמל זול יותר? האם קרן רווחי הגז בטוחה או שמא כל ממשלה שתיבחר בעתיד תוכל לעשות בכספיה כרצונה? כל השאלות הללו חשובות בבואנו לשקול, האם יש להקצות יותר גז לשימוש בארץ או יותר גז לייצוא לחו"ל.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו