כשגולדה רתחה: "הגרמנים עשו מאתנו צחוק"
המבצע הכושל להצלת הספורטאים במינכן ויחסם לראש המוסד קוממו את השרים. רה"מ ביקשה לשמור על איפוק, ולהימנע מקישור לשואה: "דן שילון חקר את ברנדט כאילו חקר ערבים, זה לא מנומס". כשנחטף מטוס והרוצחים שוחררו, זעמה: "מעשה שלא ייעשה". עוד מהחומרים המרתקים שחשף ארכיון המדינה
בישיבת הממשלה ב-6 בספטמבר 1972, שבה דיווח ראש המוסד צבי זמיר עם שובו ממינכן על כישלונו הקולוסלי של המבצע הגרמני להצלת הספורטאים הישראלים באולימפיאדה, סיפר זמיר לשרים לקראת סיום הפגישה על שיחה שערך עם ראש המוסד הגרמני. תוכן השיחה, על טיפולה של גרמניה בטרור ועל מעצר שלושת המחבלים שנותרו בחיים אחרי שטבחו בישראלים, התברר כנבואה שהגשימה עצמה במדויק.
להורדת המסמכים של ארכיון המדינה - לחצו כאן
סודות מינכן - כל הכתבות:
- פרס על הטבח: "זו שטות להגן על כל הישראלים"
- 03:10, מברק ממינכן: "צ. זמיר מאשר סופית שכולם נהרגו"
- גרמניה: נמשיך בתחרויות, כי מה נשדר בטלוויזיה?
"שאלתי את ראש המוסד (הגרמני), מה יקרה?", מספר זמיר לנוכחים. "ועכשיו הם יכולים לחטוף לכם מטוס של לופטהנזה ולאלץ אתכם לשחרר אותם. הוא אמר שאינו יכול להבטיח לי שזה לא יקרה, במצב השורר עתה בממשלתם שלהם שם". ב-30 באוקטובר 1972, פחות מחודשיים לאחר רצח הי"א, התממש התרחיש שתיאר זמיר במדויק. מחבלי ארגון "ספטמבר השחור" חטפו מטוס של חברת התעופה הגרמנית לופטהנזה ודרשו את שחרורם של שלושת המחבלים שנותרו בחיים מהטבח במינכן, מחבלים שנתפסו במבצע הכושל. גרמניה נענתה לדרישה, והמחבלים שוחררו לחופשי. שבועות ארוכים ניסתה ישראל לשמור על איפוק מול המחדל הגרמני, וכעת - לא יכלה עוד.
מסמכי הטבח במינכן שפורסמו היום (ד') על ידי ארכיון המדינה ומתעדים את התכתובות והדיונים בצמרת הממשל הישראלי באותם ימים נוראים בספטמבר 1972, חושפים במידה רבה את היחסים המורכבים בין ישראל לרפובליקה הפדרלית של גרמניה, או כפי שהייתה מוכרת - מערב גרמניה. רצח הספורטאים על אדמתה הציף ממילא רגשות ומשקעים עמוקים מהעבר. בישראל הרשמית נזהרו מלהפנות אצבע מאשימה כלפי הגרמנים - זקפו לזכותם את העובדה שגרמניה לא דרשה מישראל להיענות לאולטימטום של המחבלים במינכן ולשחרר אסירים, ויתרה מכך - בחרה לפעול בעצמה במבצע צבאי שגבה מחיר דמים גם מאנשיה.
ואף על פי כן, המחדלים שהתגלו במבצע, ובמיוחד ההחלטה השערורייתית של ממשלת גרמניה להיענות לדרישת חוטפי מטוס לופטהנזה חודשיים לאחר מכן, הביאו לכך שיחסי ישראל-גרמניה עמדו בפני משבר עמוק.
גרמניה אחראית
המסר העיקרי שהעבירה ממשלת ישראל לגרמניה, לאחר שנתקבל האישור על מתקפת הטרור ברחוב קונולי 31, במתחם המגורים של המשלחת הישראלית בכפר האולימפי, הוא שהאחריות לטיפול במשבר מוטלת על גרמניה. במברק שנשלח לשגריר ישראל בבון, אלישיב בן חורין, נאמר כי "ישראל איננה נכנסת למשא ומתן עם המחבלים ומוסיפה להניח מלוא האחריות בידי השלטונות הגרמניים. נתייחס בהבנה לכך שיובטח למחבלים על ידי הגרמנים שיצאו לחופשי כדי לחזק הסיכוי שיובטח שלומם של בני הערובה. אנו סומכים על גרמניה שבמגעיהם עם המחבלים ינקטו טקטיקה העשויה להרוויח זמן".
בישיבת ועדת החוץ והביטחון ב-5 בספטמבר, שעות אחרי תחילת אירוע החטיפה, מציג סגן ראש הממשלה יגאל אלון לחברים את הפרטים החסויים שהשמיטה ראש הממשלה גולדה מאיר מדבריה בכנסת מוקדם יותר. לדבריו, "הגרמנים אמרו למחבלים לא רק שלא נסגיר אתכם, גם לא נשפוט אתכם וניתן לכם ללכת", בתמורה לשחרור הישראלים. הוא מספר כי הגרמנים הציעו למחבלים סכומי כסף גדולים בתמורה לשחרור הספורטאים, והציעו גם שפקידים בכירים בממשל הגרמני ימסרו את עצמם כבני ערובה בידי המחבלים עד שיסתיים המשא ומתן. אנשי "ספטמבר השחור" דחו את ההצעות האלה.
בדברים המעידים על המשחק הפוליטי שמתנהל באותן שעות בין ישראל לגרמניה סביב האחריות לגורל החטופים, מציין בישיבה שר החוץ אבא אבן כי הגרמנים ביקשו מישראל אמירה ברורה שלפיה היא תובעת פעולה צבאית. "בשלב מסוים הם הסתפקו בהודעה שאנחנו מבינים שיכול להיות אובדן חיים. אנחנו אומרים שהאחריות בידיהם. אנחנו לא אומרים אל תכבשו את המקום, אנחנו לא אומרים כן תיכנסו, תעמדו פה, תעמדו שם. אנחנו לא נותנים עצות מבצעיות או טקטיות. הם בוודאי די רגישי הקשבה שגם לאחר ששמענו שזה קשור באובדן חיים לא אמרנו להם אל תפעלו. יש לי רושם שהם עומדים בפני מפתן הכרעה".
תגידו לברנדט שלא יבוא
בבוקר 6 בספטמבר, כשהתבררו תוצאות הטרגדיה - 11 ספורטאים ישראלים נרצחו על-ידי המחבלים - מתכנסת הממשלה לישיבה מיוחדת. בשלב הזה פרטי המבצע הכושל עדיין אינם ברורים, אבל הרחוב הישראלי מוכה הלם, ומפגין גילויי כעס כלפי גרמניה, שעל אדמתה מתרחש הטבח. שרי הממשלה מודעים היטב להלך הרוח. ראש הממשלה מאיר מגלה כי השגריר הגרמני גישש בנוגע לאפשרות שקנצלר מערב גרמניה, וילי ברנדט, יבוא להשתתף בהלוויות הספורטאים בישראל. "אני רוצה להציע שלא יבוא", אומרת גולדה. "קודם כל אינני יודעת מה יקרה לברנדט, איך יקבלו אותו אם יבוא לכאן".
שר המשטרה שלמה הלל מציין כי יהיו לנו הרבה "שמחות". לדבריו, מתקבלים במשטרה התרעות ואיומים על שגרירות גרמניה, "דבר שהיה צפוי". אבא אבן מזהיר בישיבה מפני מצב שבו "במקום להפנות את הזעם כלפי הערבים, נפנה זעמנו כלפי הגרמנים". מאיר אף מזכירה ראיון שערך העיתונאי דן שילון עם הקנצלר ברנדט. לדבריה, "איש הטלוויזיה שלנו חקר את ברנדט כאילו חקר את הערבים, אמנם היה כישלון בביצוע. היה גם חוסר נימוס מצידו. אם לשפוט על פי הראיון בטלוויזיה, הרי על פניו של ברנדט היה יותר ביטוי לכאב מאשר על פניו של המראיין".
השר יוסף בורג מציע להדריך ולכוון "מאות ישראלים שנמצאים במינכן שבאו לשם ודמם רותח. אנחנו מוכרחים להכווין אותם שלא תיעשנה שטויות במקום". השר הלל הזכיר: "יש גם סכנה פוליטית מסוימת שהעניין שהתחיל בגרמניה תוך מגמה נכונה וחיובית מצד השלטונות הגרמניים, כישלון הפעולה של השלטונות יגרום להרבה מאד רגשות. בסופו של דבר כל הזעם והתסכולים יכול להיות מכוון כלפי פנים". הוא מציע לומר בפומבי כי "אין לנו ספק שהממשלה הגרמנית כממשלה, הייתה לה המגמה לעשות כמיטב יכולתה לחלץ את האנשים שלנו. לא לגרום לאיזו מתיחות שהולכת וגדלה, כי זה לא יוסיף לנו שום דבר".
על כך משיבה גולדה: "זאת הפעם הראשונה מאז כל האסונות שממשלה זרה יוצאת למלחמה נגד מחבלים. לא היה עדיין כדבר הזה. אמנם עשו זאת בצורה כושלת, אבל עשו זאת. נפגע גם איש כוחות הביטחון הגרמנים ונפצע קשה טייס גרמני. גם אם הפרטים שמספרים נכונים, וזה באמת מדהים חוסר התבונה שהיה שם, אבל הם נתנו הוראה לירות במחבלים. באמת יש בזה שינוי לגבי הקטנת מידת הסובלנות שהייתה קיימת עד עכשיו כלפי ארגוני הטרור. אני חושבת שיש לנו עניין לא להתחיל להפוך את זה למלחמה בינינו לבין הגרמנים".
"ישנו הכרח בחקירה"
כעבור מספר שעות מתכנסת בשנית ישיבת הממשלה, כדי לשמוע את הדיווח מפי ראש המוסד צבי זמיר ששב מזועזע ממינכן, לאחר שצפה במבצע הכושל בחוסר אונים. השרים נדהמים למשמע הדיווח מפי זמיר על המחדלים החמורים בתפקוד הכוחות הגרמניים במבצע, על חוסר שביעות הרצון המובהק שגילו גורמים בכירים במשטרה הגרמנית מנוכחותו בשטח ועל התפקוד הלוקה בזירת האירוע, שהביא לתוצאה החמורה - תשעה ספורטאים ישראלים הרוגים בשדה התעופה, בנוסף לשניים שנהרגו מיד עם פריצת המחבלים.
בתום הדיון קרא השר ישראל גלילי לגולדה לדרוש מהגרמנים להציג דו"ח חקירה של האירוע. "אין ספק שהעניין הופך לנושא חריף במלחמות הגרמנים, אבל זה נורא כל כך שאי אפשר שיסתייעו בנו כדי לחפות על זה. אמרת שאת מעריכה את העובדה שממשלת גרמניה החליטה לשחרר את בני הערובה ולהפעיל לשם כך כוח. כך שמבחינה פוליטית ניתנה להם הערכה בדרג המקסימלי. אשר להערכה המבצעית - אי אפשר שלא לומר להם את התרשמותנו הנוראה".
"אני מציע לשדר", אומר גלילי, "זה עתה חזר ממינכן ראש המוסד שלנו שנשלח לשם לפי הוראתי, הוא נוכח בשדה התעופה שם בעת המבצע שלכם נגד המחבלים. הדו"ח ששמעתי מפיו הוא עצוב ומדאיג מאוד. התרשמותי היא כי ישנו הכרח בחקירה מדוקדקת על מה שקרה. ביקשתי את ראש המוסד להעלות את עדותו על הכתב ואשלח לך עדותו בלי דיחוי. על החתום, גולדה מאיר".
באותם ימים התנהלה ברפובליקה המערב גרמנית מערכת בחירות. טבח הספורטאים שעמד בראש סדר היום היווה במה לניגוח פוליטי. גולדה, שלא הסתירה בפני חברי ממשלתה את רצונה בהצלחתו של הקנצלר ברנדט בבחירות "כי איננו יודעים מי יבוא במקומו", נאלצה עם זאת להשיב בשלילה לבקשת הגרמנים להימנע מדרישה לחקור את האירועים בשל גודל האסון. שגרירות ישראל בבון דיווחה למשרד החוץ על ביקורת חריפה בכלי התקשורת הגרמניים על "הכישלון המוחלט" של שירותי הביטחון הגרמניים.
דו"ח החקירה הגרמני חלק על מסקנותיו של ראש המוסד זמיר בכמה היבטים. שר הפנים הפדרלי שניהל את המבצע טען בדו"ח כי לא ניהל את הפעולה במינכן, אלא האחריות הכוללת הייתה על שר הפנים הבווארי. הוא דחה את הטענה שלפיה התנגדו הגרמנים לקבלת עצות מזמיר. "ההיפך הוא הנכון", כתב בדו"ח הנגדי. "שני הישראלים יכלו להשקיף באופן רצוף במשך כל הפעילות וגם הייתה להם האפשרות, אם הדבר היה לדעתם חיוני, להיכנס לפעולה". כמו כן טען כי הדיווח לפיו לא ידעו הגרמנים על מספרם המדויק של המחבלים עד לסיום הפעולה, איננו נכון, וכי בשלב שבו הועברו לאוטובוסים, התברר להם כי ישנם שמונה מחבלים, במקום שישה.
"הגרמנים עשו מעשה שלא ייעשה"
בשיחה שקיים שגריר ישראל בבון, אלישיב בן-חורין, עם הקנצלר ברנדט שבוע לאחר הטבח, העלה הקנצלר את האפשרות שגרמניה תשלם מחיר בעבור מאסר המחבלים. "בידי הרפובליקה הגרמנית השלושה שנותרו בחיים במינכן ובוודאי תעמוד הרפובליקה בכל מיני מצבים", ציטט בן-חורין את הקנצלר במברק ששלח למשרד החוץ. קצת יותר מחודש לאחר מכן, עמדו הדברים למבחן.
ב-29 באוקטובר, פחות מחודשיים לאחר הטבח במינכן, מקבלת ראש הממשלה גולדה מאיר באמצע ישיבה פתק מאבא אבן ובו דיווח: "מטוס לופטהנזה שהמריא מניקוסיה נחטף. ייתכן שהחוטפים הם פלסטינאים, כולם עלו בביירות". בסוכנויות כבר החלו דיווחים על כך שהמטוס עושה דרכו למינכן. "קהילת המודיעין ומוטקה גזית העריכו את המצב והם מניחים שהמחבלים עלולים לדרוש שחרור 3 המחבלים בגרמניה, המחבלים ברומא והמחבלים היושבים בישראל.
"אני מניח שנחליט לפנות לממשלת בון ולומר כי שחרור המרצחים של אנשינו יהיה למורת רוחנו העמוקה", כותב אבן בפתק לראש הממשלה. ההודעה שנמסרה לבון הייתה ברורה ונחרצת: "ישראל מפצירה שגרמניה לא תיכנע לשום תביעה סחטנית, שחרור רוצחי מינכן יוסיף על האסון ההוא. הניסיון מלמד שהסיכויים גדלים עם רווח הזמן".
אך הגרמנים, שזיהו הזדמנות להיפטר מה"צרה", החליטו לשחרר את שלושת המחבלים. המטוס החטוף נחת בזאגרב, והשלושה שוחררו למורת רוחה של ישראל הנזעמת. "הפעולה מבטאת פסק דין מוות על ישראלים אחרים ומהווה פגיעה בזכרם של הרוגי מינכן", אמר אבא אבן לשגריר גרמניה בישראל.
בישיבת הממשלה סערו הרוחות. ראש הממשלה גולדה רתחה מזעם. "הגרמנים עשו מעשה שלא ייעשה. ברנדט אמר שהם לא היו הירואים בהתנגדותם. הם אפילו לא ניסו להיות. לא ניסו אפילו להתמקח איתם, כאילו היו ההליקופטרים מוכנים עבור המחבלים. הכל 'דפק' בצורה גרמנית ממש. איננו צריכים להרפות מהדגשת הצורה בה ניהלו הגרמנים את העניין".
לדבריה, "מהרצח במינכן לא יצאו כל כך נקיים. הרצח קרה על אדמתם, והם הצליחו לתפוס את שלושת המחבלים האלה. מה זה שייך למלחמה בינינו לבין הערבים. מדוע הם צריכים לשפוך מלח על הפצעים שלנו? הם היו דיפלומטים ערבים? אלה היו רוצחים ערבים שרצחו יהודים על אדמת גרמניה וחטפו מטוס. במברק ששלחו לנו נאמר שהרוצחים במאסר בלוב. הרי זה לעשות צחוק מאיתנו, ראינו באיזו התלהבות קיבלו את ארונות המתים של הרוצחים ממינכן והעניקו להם מדליה של זהב".
ועם זאת מזהירה גולדה מהסחף, מההשוואות שהושמעו בתקשורת לפשעי הגרמנים בשואה. "אנחנו צריכים לדעת באיזה עולם יפה ונחמד אנחנו חיים. אך לא הייתי קושרת את מה שקרה עכשיו עם השואה. אי אפשר לזרוק את זה לברנדט. אך גם מבלי לקשור זאת בשואה, הם צריכים להרגיש שיש משקע. שלא בנקל נעלם".
