טרנד: משקולות ואגינה לאורגזמות חזקות יותר
סצינת סקס אחת בסדרה "העשב של השכן" החזירה לתודעה את משקולות הוואגינה, והן נחטפו בידי נשים שמייחלות לשרירי רצפת אגן חזקים יותר ולאורגזמות סוערות יותר. המומחים בזמנים מודרניים בידיעות אחרונות חלוקים בדעותיהם
סקס בבית חולים. מול מיטת חולה מחוסרת הכרה. אם זה לא הספיק כדי להגדיר את סצינת המין שפתחה את העונה הנוכחית (והאחרונה) של סדרת הקאלט "העשב של השכן" (משודרת אצלנו ב(yes- שערורייתית במיוחד, אז בלהט העניינים בין ג'יל, אחותה של המאושפזת לגיסה אנדי - גם התעופף לפתע חפץ ורדרד שנראה כמו טיפה מוגדלת ונחת על המיטה של הפציינטית הסמוכה.
אנדי עצר הכל, ניגש אל החולה המבועתת שנימנמה במיטה, ביקש סליחה והסביר: "זו רק משקולת הוואגינה שלה".
איך מחזקים את רצפת האגן ?
- צניחת רצפת האגן: האם תרגול בלבד עוזר?
משקולות הנרתיק קיימות בשוק האמריקאי כבר כמה שנים, אבל הפרק המדובר של "העשב של השכן" הפך אותן מיידית ללהיט היסטרי שנחטף מהמדפים. הן שוקלות 50-10 גרם ובדומה לטמפון, יש בהן מעין מוליך שגם מסייע בשליפתן החוצה בסיום התרגול. המבנה יכול להיות צר או רחב, ולרוב ישנן דרגות קושי שונות.
אופן השימוש פשוט למדי: 18 כיווצים למשך עשר שניות, עם מנוחה בין כיווץ לכיווץ, שלוש פעמים ביום. כשאין בעיה יספיקו פעמיים כאלה בשבוע. אם סובלים מבריחת שתן בזמן התעטשות, שיעול או צחוק - מקפידים על ארבע-חמש פעמים בשבוע, למשך חמישה חודשים. המטרה היא בעצם לחזק את השרירים שנחלשו בעקבות לידות, גיל או גנטיקה. הבונוס: אורגזמות עוצמתיות יותר.
להפסיק להתבייש
אורגזמות עוצמתיות יותר? והכל בזכות אימון שרירי רצפת האגן? אם כך, איך זה שלא כולן מסתובבות עם משקולות בנרתיק?
"הנושא הזה עדיין מעורר איזו בושה," מודה ד"ר יובל לביא, מנהל השירות האורו-גינקולוגי בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים ויו"ר החברה הישראלית לאורוגינקולוגיה. "אבל לשמחתי המודעות גדלה ורצפת האגן היא שיחת היום בתחום רפואת הנשים. הרופאים נוטים יותר לשאול את הפציינטיות על רצפת האגן, והנשים עצמן מעלות את הנושא לעיתים יותר קרובות.
"אנחנו נוטים להתחיל בטיפולים השמרניים, כלומר בתרגול שרירי רצפת האגן בשיטות שונות, כמו בשיטת קיגל."
מה דעתך על המשקולות?
"המשקולות הן אופציה נוספת. מדובר בטכניקה שעוזרת לכוון למקום שאותו צריך להפעיל. הן באות בדרך כלל בערכה של כמה משקלים, שמתאימה גם לנשים בהיריון, לנשים אחרי לידה ולכל הנשים הסובלות מבריחת שתן וכאב בעת קיום יחסי מין.
"חיזוק שרירים אלה, בדומה לחיזוק כל קבוצת שרירים רצונית אחרת בגוף, משפר את מתח השרירים ועל כן גם את תפקוד השרירים והתמיכה באיברי האגן. נשים מגיעות לפיזיותרפיסטיות מומחיות לנושא, מקבלות הדרכה והנחיות וצריכות להתמיד בתרגול בבית. התרגול מאוד מומלץ גם למי שלא סובלות, מעין להקדים תרופה למכה, אבל חשוב לדעת שבלי ההתמדה זה לא יעבוד."
גם המטפל המיני ד"ר רפי חרותי, מנהל מרפאה לשיקום ולטיפול מיני וחבר סגל בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, אומר שמשתלם להתמיד. "חיזוק רצפת האגן עשוי בהחלט לשפר את התפקוד המינ
י," הוא אומר. "ככל שהשרירים האלה חזקים יותר, כך משתפרת יכולת האישה להדק את הנרתיק בעת חדירה, מה שעשוי להגביר את ההנאה שלה ואפילו את הזקפה של בן זוגה. בהרבה מקרים מדווחים על יכולת להגיע לאורגזמה חזקה יותר."
הפיזיותרפיסטית תמר שרון-סבן, אחראית תחום שיקום רצפת האגן ופיזיותרפיה בשירותי בריאות כללית מחוז חיפה והגליל המערבי, דווקא לא מתלהבת מהמשקולות. "הן מסרבלות תהליך שלמעשה אפשר לבצע בכל רגע בלי שאיש יידע. את תרגול הכיווץ ניתן לעשות כשאת משוחחת בטלפון, כשאת מדיחה כלים, כשאת נוהגת באוטו.
"כדי לבצע את אותו תרגול, רק עם המשקולות, צריך קודם להתפשט, להכניס את המשקולת פנימה ולשטוף אותה אם היא החליקה החוצה, וקורה לא מעט שהיא מחליקה. חוץ מזה, אי-אפשר להשתמש בה בימי הווסת, וזה פוגע בקביעות האימון. כמו הרבה דברים אחרים שאנחנו מתפתים לקנות, גם זה יישאר לרוב במגירה".
להתאמן במקלחת
גלית (שם בדוי,( שניסתה את המשקולות, מעידה שהן אכן מונחות להן אי-שם בארון המקלחת שלה כאבן שאין לה הופכין. "שמעתי על זה וסיקרן אותי לנסות," היא מספרת. "בדיוק התחילו לי כל מיני תופעות של בריחת שתן, שעד אז רק קראתי עליהן, אז קניתי דרך האינטרנט. שמתי את המשקולת כמה פעמים. ברוב המקרים היא החליקה לי החוצה בתוך רגע, במקרים אחרים תיכננתי לתרגל איתה, אבל התעצלתי או שהייתי במחזור. כמה שבועות אחרי הקנייה החגיגית הפסקתי להתעסק בזה."
יש נשים שהמשקולות כן יכולות לעזור להן?
שרון-סבן: "נשים לא תמיד מבינות את אופי הפעולה שאנחנו מבקשות מהן לעשות כדי לחזק את שרירי רצפת האגן. אולי להן המשקולות יכולות לעזור, כי זה באמת מוחשי - את צריכה קודם כל לבדוק עם איזה משקל את מצליחה להיות דקה בלי שהמשקולת תיפול, ואז להתחיל לתרגל. כלומר, להישאר עם המשקולת בפנים 20-15 דקות.
"המצב המאתגר הוא עמידה או הליכה. אני מציעה למי שרוצה להתאמן עם משקולות לעשות את זה בזמן המקלחת, כשהיא ממילא עירומה. זה עלול לפגוע בכיף של המקלחת, כי זה קצת מאמץ, אבל זה משתלם".
גם הפיזיותרפיסטית רוזלין אנדראוס, מומחית לשיקום רצפת האגן בבית החולים זיו בצפת, מוצאת חסרונות בשיטה. "אפשר ללמוד לזהות את שרירי רצפת האגן, וזה מה שאנחנו מלמדות את מי שבאות להדרכה," היא אומרת. "המשקולות הן עוד אמצעי לתרגול, אבל כיוון שניתן לרכוש אותן ללא מרשם, זה בעייתי.
"כששרירי רצפת האגן אצל מישהי חלשים, העבודה כנגד משקל תהיה בלתי אפשרית עבורה. היא לא תצליח להחזיק את המשקולת במקום והתסכול שלה רק יגדל. גם מחקרים מלמדים שזה לא יעיל יותר מהתרגול הרגיל".
נו... איך היה? שיר-לי גולן התנסתה
כבר שנים אני כותבת ב"זמנים בריאים," האח הבריא של "זמנים מודרניים," על הבעיות האופייניות לרצפת האגן הנשית. מספר
דומה של שנים (ובטח מאז שילדתי) אני נשבעת לעצמי להתחיל לתרגל את השרירים החבויים האלה. אני יודעת שזה כדאי, כדי לא
להיקלע בעוד חמש או עשר או אפילו עשרים שנה למבוכות נוסח "דליפת שתן במאמץ". מה שמסביר למה התנפלתי על ההזדמנות להתנסות במשקולות הוואגינליות ללא היסוס.
נדרשו אמנם כמה גיגולים מהסוג שהייתי מוחקת מהיסטוריית המחשב שלי (נסו משקולות לנרתיק או לוואגינה ותגלו שההקשר לא תמיד רפואי,( לא מעט שיחות טלפון מדובר באביזר שאי-אפשר סתם כך לגשת ולרכוש) ופרידה מ320- שקל, אבל יום וחצי מרגע שהמשימה הוטלה עליי, שמתי את ידיי על ערכה כזאת.
את עשרת העמודים באנגלית בחוברת הנלווית תירגם מישהו לעמוד וחצי בעברית עילגת, מה שגרם לי להעדיף את הרצינות הלועזית. זה רק נראה מסובך: שני קונוסים שלתוכם מבריגים משקולות זעירות במשקל חמישה, עשרה ועשרים גרם.
אחד מהקונוסים, קטן וצר יותר, מיועד לשלבים המתקדמים באימון, אבל שניהם צרים בהיקפם מוויברטור ממוצע, או, אם תרצו, ממלפפון רגיל. ממש לא מאיים.
מטרת האימון היא להצליח להחזיק את הקונוס בנרתיק בלי שיחליק החוצה בגלל הגרביטציה והיחלשות שרירי רצפת האגן. מומלץ להתחיל במשקל מינימלי עד לזיהוי הנקודה שבה שמירתה במקום (כמו טמפון, כולל החוט המשתלשל) דורשת השתדלות.
התחלתי, צמודה להנחיות, בקונוס ריק. שום בעיה. הוספתי חמישה גרם, ועוד עשרה, ואז בחשש-מה משקולת בת עשרים גרם, ועוד אחת, וכלום. בשם הספורטיביות עשיתי הכל בעמידה ובהליכה. שטפתי כלים, קיפלתי כביסה, השקיתי עציצים, סידרתי מיטות, עליתי במדרגות, צחקתי על בן זוגי המבועת והתחננתי שיצחיק אותי (בשביל האימון!) עם משקולת בת 55 גרם בנרתיק.
ההרגשה? שוב, כמו עם טמפון. שום דבר יוצא דופן. הגאווה משרירי המפותחים התחלפה בשלב כלשהו בחשש. פתאום נזכרתי שהפיזיותרפיסטיות שראיינתי לצורך הכתבה הזהירו שלפעמים המשקולת תופסת לה נישה בנרתיק, ואז בעצם לא נדרש מאמץ כדי להחזיק אותה במקום, ואין שום משמעות וערך לאימון. נעלבתי. הנרתיק שלי אינו סלון - אין בו נישות!
למחרת התקשרתי לאחת מהן במהלך האימון. "תנסי את הקונוס הקטן", היא המליצה, "הוא מאתגר יותר. ותשאירי אותו בפנים עשרים דקות, בלי להתפנק." אז עשיתי את זה. פעמיים. הקונוס אומנם קטן, אבל כריזמטי ומורגש יותר, והוא באמת הזכיר לי לבצע את הכיווצים הרלוונטיים. התקשרתי אליה שוב.
"אם ככה", שמעתי אותה מחייכת בצידו השני של הקו, "אשרייך. את אישה חזקה." ידעתי! גם בן זוגי טוען שהוא ידע. אבל כששרירי רצפת האגן חזקים, ואת בת 39 ואחרי שלוש לידות, כדאי להשתדל לשמור עליהם ככה. לכן אני מתוונת להמשיך להתאמן. מה זה יעשה לחיי המין שלי? חכו לאוטוביוגרפיה השערורייתית.
לפנייה לכתב/ת 
