אל תגנו את "הורי ההליקופטר"

בעבר: שליטה כמעט מוחלטת של ההורים

כמו במקרים רבים בעולם המחקרי גם במחקרים שהובאו באותה כתבה יחסי הסיבה והתוצאה אינם ברורים, ולכן פירוש הממצאים עלול להטעות. לא ברור האם הילדים הופכים למבוגרים מוחלשים בגלל ההתנהגות של ההורים מגוננים או שקשיים של הדור הנוכחי ושל ילדים מסוימים הופכים את ההורים שלהם למעורבים יותר, כדי לסייע לילד להתמודד עם בעיותיו ולהתקדם בכל זאת. קריאה שונה של הנתונים מעלה אפשרות שהתערבות ההורים יכולה להיות תוצאה של קשיי הילדים ולא הגורם להם – פירוש כזה שומט את הקרקע מתחת לטענה העולה כנגד ההורות המגוננת.

הכתבה מציגה את ההורות המתערבת, "הורות ההליקופטר", כתופעה מנותקת מהקשר תרבותי, חברתי והיסטורי. אך חשוב לזכור כי בחברות מסורתיות, בעבר ובהווה, לקהילה ולמשפחה הייתה שליטה כמעט מוחלטת בגורל הדור הבא. הן העיסוק של הדור הבא והן התקשרות הזוגית נקבעו באופן מוחלט על ידי דור ההורים או הסבים.

המהפכה התעשייתית, כ- 150 שנים אחורה בחברה המערבית, זעזעה את הסדר חברתי המשפחתי והובילה לאינדיבידואליזם (אמריקניזם) קיצוני. החברה המודרניסטית, דרשה מהאדם לשרוד כמעט לבדו בסבך החיים ולעמוד בודד אל מול גורלו. היא חזקה את הסוציאליזציה לאינדיבידואליזם באמצעות תיאוריות ששמו את ההגשמה עצמית ויצירת המשמעות האישית במרכז הפסיכולוגיה.

על רקע זה פרח ד"ר ספוק, שקרא להורים לסגל את ילדיהם לעולם ולהתעלם מצרכים אישיים כדי להכינם לחיים בצד גישות שקראו לאינדיבידואל לממש את עצמו תוך התעלמות מהיותו כבול באזיקים מעמדיים או מגדריים. ההישגיות ותחרותיות הפכו לערכים מרכזיים. מגמות אלו הולידו קשיים ותחלואים, שיתכן ותופעות כמו "הורות ההליקופטר" מנסות לתת להם מענה.

הורות הליקופטר: מחוייבת המציאות?

אפשר להציע כי "הורות ההליקופטר" יכולה להוות את אחת הדרכים באמצעותם מנסה החברה האנושית המערבית לאזן מגמות קיצוניות של אינדיבידואליזם, שהובילו לקפיטליזם קיצוני, לחלוקה לא מאוזנת של הכוח ולתחושה של הורים כי הם צריכים לפלס לילדיהם את הדרך כדי שלא יעמדו לבד מול החיים. מי שאולי עמדו הם עצמם, או על מנת לשמר עמדות כוח אליהם הצליחו להגיע ואשר הם מודעים לאפשרות לאבדן. למרבה הצער, הכתבה מאשימה את ההורים בהתגוננות ולא בוחנת את הצרכים והקשרים החברתיים תרבותיים שהובילו להיווצרות ההורות המגוננת.

מעבר לכך, העמדה החד משמעית המגנה את "הורות ההליקופטר" והתחלואים להם היא גורמת, לא רק מתעלמת מאפשרות לקריאה אחרת של הממצאים ומחשיבות הבנתם בהקשר היסטורי תרבותי, אלא מתעלמת מהעמדה הפוסט-מודרניסטית, המאפיינת את העידן הנוכחי. עמדה זו, מנסה לקדם מגמה לפיה אין דרך אחת נכונה ובכל מצב יש לשקול את הדרך המתאימה ביותר לנתונים הספציפיים.

יש מצבים בהם "הורות הליקופטר" תהיה מיטבית ואחרים בהם יש לאפשר יותר עצמאות. העמדה הפוסט מודרניסטית מנסה למנוע תנודות חוזרות ונשנות בין תיזה לאנטיתיזה, בין "ספרטניות" לבין "הליקופטריזם", ולחקור את התנאים וההקשרים הספציפיים ואת סוג ההורות האופטימלי להם. מגמה של גינוי חד ממדי של ההורות המגוננת יכול להוביל לרגרסיה גורפת למודלים הוריים נוקשים, המייצרים אנשים מסתגלים אך חסומים רגשית ובודדים יותר. קריאה למציאת איזון בין גוננות לבין עידוד לעצמאות, תוך הקשבה לצרכים של הילד וההורים ולתנאים הסביבתיים הספציפיים, ברוח פוסט-מודרנסטית, היא אולי פחות פופוליסטית ופשטנית, יכולה לקדם אקלים אנושי מיטבי יותר.

מציאות ישראלית יחודית

לא ניתן ללבן את הנושא ללא התייחסות למציאות הישראלית הייחודית. החברה הישראלית נבנתה מתוך טראומת השואה וסדרה של מלחמות קשות. היא חשופה לאיום קיומי מורכב ומתמשך. אפיונים אלו הופכים את ההישרדות, ההסתגלות והעצמאות לערכים מובילים.

לאפיונים אלו מחירים גבוהים. הישראלים מחונכים להיות עצמאיים, מסתגלים, תחרותיים והישגיים.הם גם נדרשים לשרות צבאי מבגר. בצד ההיבטים החיוביים, גם תוקפנות, אלימות ואדישות לסבל של הזולת תוך ריכוז בנקודת המבט של העצמי התפתחו עם השנים. אמנם הישראליות מאופיינת בנחישות, יצירתיות, חום ומעורבות, אך גם בתוקפנות, אלימות, חוסר לשונות ואטימות רגשית. בצד ערבות הדדית, פערים חברתיים גדלים ועוינות עזה קיימת בין מחנות.

החשש שאבקש להעלות הוא שהגינוי של ההורות המגוננת והתומכת יחזק את המגמות השליליות המאפיינות את החברה הישראלית. הביקורת הקשה על "הורות ההליקופטר" היא ביקורת כנגד הצדדים שלנו המבקשים לתמוך, לקבל, להגן, להרגיש ולשמור על מנת ליצור איזון עם המגמות המנוגדות. צריך לנופף לשלום ל"הורי ההליקופטר" ולהשקיע בהבנה של הצרכים שהם מבטאים במקום לגנותם.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה