בדייט הראשון אני משחק אותה יותר רציני מחרמן
אתם נפגשים, ואתה מתלבט אם לנשקה על הלחי או ללחוץ את היד בחביבות מגושמת, או שאולי מוטב רק להנהן כדי לשדר "בואי נבדוק את הדברים לאט, ורק אז נעבור למגע גופני מסוג כלשהו. ככה אני אשחק אותה כאילו אין לי שום עניין בסקס"
כשאתה רווק מתקדם, הדייט הראשון רק עושה את עצמו תמים. כביכול, שני אנשים שמתיישבים כדי לשוחח קצת על כלום ומעט על שום דבר. כראשי משלחת של מדינות שאף פעם לא היו ביניהן מגעים, אתם קובעים את שיחות השלום-שלום בשטח נטרלי.
עוד בנושא:
יוצאים ונהנים: איך לבחור מקום לדייט הראשון?
סטיילינג: איך להתלבש לדייט הראשון?
מראש היא תבקש שאתה תבחר את המקום. היא רוצה לתת לך קצת את המושכות ולראות לאן תנהיג אותם, לבחון אם יש לך בכלל יכולת הובלה. אתה, מצידך, תחפש מקום שמגישים בו בירה, וזה לא ממש יצמצם את האופציות. חוץ מזה, אתה חושש לבחור מקום לא רומנטי מספיק או רומנטי מדי, ולשדר את המסר הלא נכון, ומי יודע מהו בכלל אותו המסר?
ואחרי שהכרכרה הזו קצת סוטה מהדרך ועולה על מהמורות לפני שבכלל התחילה הנסיעה, מישהו מכם זורק הצעה פשוטה אך מניחה את הדעת, ושני הצדדים מרוצים, כי לפחות ההחלטה הראשונה עברה בשלום.
שולחן המשא ומתן
במהלך השיחות חשוב לכל צד להבהיר שיש לו הרבה מה להציע, אבל בעיקר אתם רוצים לדעת מה יש לצד השני להביא אל שולחן המשא ומתן.
מוסכם מראש מבלי שיאמר על תפריט שתייה מצומצם, ואם להזמין משהו לאכול - אז רק איזה נשנוש ולא יותר, עם עדיפות למשהו שנתפס בשתי אצבעות ולא מצריך סכין ומלזג. ארוחה של ממש מגיעה פשוט, בשלב יותר מאוחר של היחסים.
בינתיים מתארגנים, נזכרים בהדרכת המומחים – איך לדבר ואיך לשבת ועל מה לדבר וממה להיזהר. כל דבר עלול לשדר חוזק או חולשה, התלהבות או אדישות. כל דבר עלול לשדר את מה שאתה מרגיש, וזה חושף אותך והופך אותך פגיע או נגיש.
ואז אתם נפגשים, ואתה מתלבט אם לנשקה על הלחי, או ללחוץ את היד בחביבות מגושמת, או רק להנהן כדי לשדר "בואי נבדוק את הדברים לאט, ורק אז נעבור למגע גופני מסוג כלשהו. ככה אני אשחק אותה כאילו אין לי שום עניין בסקס רק בבת זוג לחיים, מה שנכון באופן כללי אבל פחות נכון לגבי כל הערב. בקיצור, "אני חושב משמע אני קיים", הפך ל"אני רציני, משמע אני לא חרמן".
כשאתה שם לב לצחוק המבוכה שלה, היא מבחינה ביד הנעימה שאתה מגיש. אתם מתיישבים והמשא ומתן יוצא לדרך. אחרי שלב גישושים ראשוני, שבו תחליפו דעות מאוד חשובות לגבי דברים מאוד לא חשובים, היא תתחיל לשאול אותך בעדינות לגבי העבר וההווה התעסוקתיים שלך. מה שבעצם היא רוצה לדעת, זה עד כמה מוגדר לך הכיוון בחיים, ועד כמה אתה בנוי להתפתחות וגדילה כלכלית, כי כרגע, אם היא מבינה נכון והיא מבינה נכון, אתה סוג מתוחכם של תפרן.
אתה מתרכז בגוון הקול המיוחד שלה, כשהיא שואלת שאלות כלליות ואישיות על המשפחה, אבל בעצם היא רוצה לדעת אם באת מבית עם סיפור משפחתי מתוסבך ואתה ילד יחיד (או שהיית רוצה להיות כזה), או שמא באת ממשפחה חמה וגדולה ולא תהיה לך בעיה לחלוק את חייך עם אשה כלשהי - נגיד איתה, ועם הילדים שלה, שאתה נגיד, תעשה לה.
קוטג' עם זיתים ושני מפלסים במושב
כשאתה מדבר על המשפחה שלך היא שמה לב שאתה מחייך בלי לשים לב. אתה, מצידך, מתעניין בכמה אחים ואחיות יש לה, אבל מה שאתה באמת רוצה לדעת, זה האם היא מתכננת שהילדים שלכם יוכלו לשחק יחד דמקה או שבשביל שכולם ישתתפו תצטרך לחלק אותם לשתי קבוצות כדורגל.
בשלב הזה אתה כבר מבין שתכנית החיסכון שאין לך, לא תספיק בשביל הקוטג' עם הזיתים ושני המפלסים שהיא מתכננת שיהיו לכם במושב. היא חושבת לעצמה שזה חמוד איך שאתה עושה הראש כשאתה לא מסכים עם משהו, אבל נמנע מלהגיד. היא תקשיב לך בסבלנות כשתבקש להבהיר לה בעדינות שיש פה נקודת מחלוקת שצריך להביא לפיתרון בטרם לחיצת היד המסכמת.
היא תעשה תנועה כזאת עם השיער כשתספר לך קצת במבוכה על כמה היא אוהבת נעליים ושמלות, כדי לבדוק שאין לך בעיה עם אובססיית הקניות שהיא מתכחשת אליה. אתה מפספס לגמרי את הנקודה וחושב שאתה אמור להחמיא לה על הבחירה לאירוע, למרות שכבר שנים אתה שובר את הראש בשביל לא לפספס את ההבדל בין שמלה לחצאית.
על הדרך זה מבחינתך גם מנומס גם מתבקש וגם הזדמנות נהדרת לבחון את גוון העור היפה שלה. אתה מנסה לספר לה כמה שאתה אוהב כדורסל ומקווה שהיא תסיק מכך שפעם בשבוע אתה הולך להיעלם לכמה שעות בשביל לשחק עם החברים, ופעם נוספת בשבוע הבית ירעד מהשאגות שלך על הטלוויזיה.
היא, מצידה, לא קולטת את המסר כי היא מתרכזת לרגע בשפתיים שלך כשאתה מדבר על תשוקתך לספורט, ומנסה להרשים ולשלוף שמות של שחקנים (היא זוכרת את החתיכים בלבד) ודעה מבוססת על הפיק אנד רול הקלאסי, שיטת הדארפט ב-NBA, והפייד אאוט של קובי בראיינט. אין לך מושג על מה היא מדברת, אתה לא מבין כזה גדול בכדורסל (ואתה מקווה שאתם עדיין מדברים על כדורסל), אבל אתה מהנהן כדי לעודד אותה וכדי לשמור על חזותך הגברית באחד על אחת.
שיחה על המחר
כששני אנשים נפגשים בפעם הראשונה זו יכולה להפוך משיחה על היום-יום לשיחה על המחר. במקום לדבר על הפרטים הקטנים והלא חשובים, לאט-לאט, דרך הסדקים בכללי הנימוס והמרחק החברתי, יכולים להתגנב פנימה אל המילים גם כמה חלומות. כל הנציגים של המשלחת שיושבים לנו בראש – נציג התשתיות, נציגת הכלכלה, נציג הביטחון, נספחת הדתות ונספח התרבות – נשכחים מאיתנו, ולרגע אנחנו רואים מולנו רק את האדם.
איך נשמע הקול שלה ואיך הוא מחייך. איך היא צוחקת ואיך הוא מתעניין ואיך היא מקשיבה. איך הוא עושה עם הראש ואיך היא עושה עם השיער, ואילו עיניים וגוון עור יש לה ואיזה שפתיים וידיים יש לו.
כששני אנשים נפגשים וקורה משהו ביניהם, הם הופכים פחות מודעים לעצמם ויותר קשובים לפעימות הלב. הם מאמינים ברגע כזה שהם צריכים לסמוך בסופו של דבר, לא על עצות המומחים, היועצים הנציגים, השרים והטורים בעיתונים, אלא על האינסטינקט הפנימי שלהם שאומר להם כן.
כשתסתכל בשעון אולי תופתע לגלות שכבר די מאוחר, וכל אחד מכם צריך לעזוב את העולם החדש שהתחלתם לגלות, ולחזור לעולם הישן שלו.
ובדרך הביתה לבד, תועה במחשבה על המשך שיחות הוועידה עם חיוך קטן על הפנים, אחרי כל הניסיונות להרשים ולהתרשם, להחכים ולהתחכם, למשוך ולהימשך – אתה תבין משהו נורא פשוט: היא פשוט... מצאה חן בעיניך.
אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
