כשהגיטרה מנסרת את הפלפל

פרושיאנטה מקליט את אותו רגע המצמרר (מתוך הסרט "Funky Monks")

אלה התפקידים הכל כך מיוחדים של פרושיאנטה, שהגדירו את מקומו הכל כך חשוב ב"רד הוט צ'ילי פפרס". באותו הרגע שהוצג לפניכם הוא היה רק בן 21. אבל ההשראה שפרושיאנטה סיפק במהלך שנותיו בלהקה היא אינסופית ונמשכת עד היום, למרות שהוא כבר אינו חבר בה. עם הזמן, פרושיאנטה הפך לאחד מהמוזיקאים יוצאי הדופן בעולם הרוק המודרני. בשנותיו בצ'ילי פפרס, נגינתו היתה כל כך מדויקת ומכוונת - ובמקביל מאוד רוחנית ומלאה באקסטזה. עבור רבים, פרושיאנטה לנצח יהיה הגיטריסט הטוב והחשוב ביותר בלהקה, לפעמים אפילו החשוב ביותר מבין כל חבריה.

צ'יליז - סדרה מיוחדת לקראת ההופעה בישראל:

• כך תנגנו כמו "רד הוט צ'ילי פפרס"
• הצ'ילי פפרס פורצים: סקס מג'יק
• אנטוני קידיס מסרב למות
• כרטיסים להופעת "רד הוד צ'ילי פפרס" במבצע בלעדי ל-ynet shows
  

ישנן הרבה להקות מפורסמות שמעליהן מרחפת קללת חבר. מתחילת הדרך ועד היום (כמו למשל "מטאליקה" ועמדת הבסיסט), רבים איבדו את העמדה שלהם כגיטריסטים ב"רד הוט צ'ילי פפרס". ממוות נוראי וקשה מנשוא, ועד פיטורים וחילוקי דעות, החילופים לא הפסיקו להתרחש. זאת עד לפני כשלוש שנים, כשהנוכחי והצעיר, ג'וש קלינגהופר, הצטרף והחליף את חברו הטוב, פרושיאנטה, בעמדה הנחשקת.

פרושיאנטה והלהקה בלהיט "Snow" (מתוך Stadium Arcadium)

קצת כמו סגנונו הייחודי, חייו של פרושיאנטה בצ'ילי פפרס היו מאוד לא שגרתיים. כנער מתבגר, הוא היה מעריץ גדול של הכנופיה ההוליוודית וזכה להצטרף אליה כשהיה רק בן 18. הוא נכנס איתה לאולפן להקליט את "Mother's Milk", אלבומה הרביעי של הלהקה שהפך אותה למחוזרת, ובעקבותיו הקליטה את יצירת המופת שלה "Blood Sugar Sex Magic".

אחר כך נפל לשתייה וסמים, פרש מהלהקה, צלל לתהום עמוקה וחשוכה, ולשנים של התעללות עצמית מהרואין ונזק גופני נוראי (כולל שיניים שהוחלפו). לקח לו שנים, אבל הוא התנקה והגיע אל מעבר לגדולתו המוכרת, כשחזר ללהקה ויצר איתה את הקאמבק האולטימטיבי, האלבום "קליפורנקיישן". אחר כך גם הגיעו "By The Way" והאלבום "Stadium Arcadium" ושוב הוא היה בחוץ, כשמאחוריו כבר אלבומי סולו רבים (חלקם טובים, חלקם פחות), שמחדדים עוד יותר את האינדיווידואליות שלו כמוזיקאי. פרושיאנטה החליט לעזוב ולהמשיך בדרך משלו, ועד היום, כאמור, מעריצי הלהקה מתגעגעים.

הצ'ילי פפרס בתחילת הדרך מבצעים את "Catholic School Girls Rule". הלל סלובק בגיטרה

בתחילת הדרך, פרושיאנטה נכנס לנעליים מאוד גדולות, נעליו של הלל סלובק עליו השלום. הישראלי לשעבר, שהיגר עם משפחתו מחיפה לארצות הברית כשהיה בן חמש, הקים עם הזמר אנטוני קידיס והבסיסט פלי את הלהקה, והיה אחראי לחלק בלתי נפרד

מהצליל הכל כך המזוהה של הלהקה. גם סלובק היה יחיד במינו והביא איתו הפ'אנק, הפאנק, הרוק המהיר והדיסטורשן המלוכלך. הוא נע בין כל העולמות ביעילות ויצר לעצמו סגנון מובהק, למרות שהספיק להקליט רק שני אלבומים. כך גם באלבום "Mother's Milk", שהיה הראשון שפרושאינטה הקליט לאחר לכתו של סלובק, נגינתו של פרושיאנטה נשמעת דומה מאוד לזו של קודמו, עוד לפני שפרושיאנטה פרץ בזכות עצמו.

בגיל כל כך צעיר, סלובק וקידיס נכנעו לסם ההרואין, שהפך אותם למכורים, חולים וחלשים. אחרי סיבוב הופעות האחרון שעשה ב-1988, סלובק צלל עוד יותר עמוק באפלה, הסתגר בדירתו, התרחק מחבריו והתעלם מהסביבה. הוא נמצא מת ב-27 ביוני באותה שנה, כאשר ניתוח לאחר המוות נקבע שלבו נדם יומיים קודם לכן בביתו. כשהחדשות הגיעו לקידיס, הוא ברח מכולם ופניו לא נראו בהלוויה.

מיתר מסוקס

אבל סלובק ופרושיאנטה לא היו כוכבי הגיטרה היחידים בחבורה. היה עוד בחור אחד, דייב נבארו שמו. כוכב הרוק המוכשר והמסוקס מלוס אנג'לס, הצטרף לחבורה באחד השלבים החשובים בקריירה שלה. אחרי ש"בלאד שוגר סקס מג'יק" הפך לאחד האלבומים המצליחים בעולם, מיליוני עותקים נמכרו והלהקה זכתה לכל מה שקיוותה לו - היא שוב צללה למשבר עמוק עם עזיבתו של פרושיאנטה. בחיפושיה אחר גיטריסט חדש היא מצאה את נבארו, שנפרד לא מזמן מלהקתו המוערכת "ג'יינז אדיקשן".

הלהקה עם נבארו בקליפ לבלדה היפייפיה "My Friends"

יש כאלו שאמרו שנבארו התאים כמו כפפה, ויש שזעמו על השילוב. נבארו הקליט את הלהקה עם "One Hot Minute", אלבום שאמור היה להחזיר אותה בקול תרועה לעולם באמצע השנות ה-90, אבל נחשב לאכזבה מסחרית (למרות שנמכר במיליוני עותקים). כנראה שבגלל הדעות החלוקות לגביו עד היום, אותו אלבום עם נבארו נחשב עבור חלק מהמעריצים לקאלט. באלבום הלהקה פונה למחוזות אחרים, ועדיין אפשר לשמוע בבירור שמדובר בצ'ילי פפרס. הדרך עם נבארו הובילה את הלהקה לדרך חדשה. וכמעט כמו כל שלב בקריירה שלה, היה זה שוב חידוש מרענן שהעניק למאזינים משהו טרי להיאחז בו.

נבארו נראה לראשונה בקליפ עם הצ'ילי פפרס לשיר האינטיסיבי, "Wraped"

אבל נבארו נלחם בשדים ובהתמכרות משלו לסמים. הכימיה, המסתבר מאוד בעייתית שלו, עם שאר חברי הלהקה, התפוגגה לגמרי וגם הוא נשאר מאחור, פינה את המקום לקראת חזרתו המנצחת של פרושיאנטה והמשיך לבסס את מעמדו גם כאייקון הוליוודי רכילותי. אחר כך הוא עוד הספיק לשוב (פעמיים) ל"ג'יינז אדיקשן" בקאמבקים מוצלחים, כולל הופעה אחת נפלאה בישראל בדיוק לפני שנה.

פיצה בתוספת נקמה

והיו שם עוד הרבה. גם הגיטריסט ג'ק שרמן (שהיה מבוגר מהחבורה ולא הוזמן השנה לקבל את תואר כניסתה להיכל התהילה של הרוקנ'רול - ומאוד נפגע), הקליט איתה את אלבומה הראשון והמטונף שיצא ב-1984. סלובק היה מחויב באותו הזמן ללהקה אחרת, ולא יכול היה לעשות את הצעד הראשון עם הפפרס, אבל שב אליהם זמן לא רב אחר כך. את האלבום הפיק המוזיקאי אנדי גיל מלהקת "Gang Of Four" שאותו קידיס ופלי שנאו עד כדי כך שבמהלך ההקלטות, פלי השאיר לגיל את צואתו בארגז של פיצה, כתגובה לביקורת של גיל על אחד השירים של הלהקה שלטענתו היה "חרא". ברצינות.

ואז הגיע קלינגהופר. הקליפ לשיר "The Adventures of Rain Dance Maggie"

גם דוויין מקנייט הוותיק היה שם לכמה רגעים. מי שניגן עם אמנים אגדיים כמו הרבי הנקוק בשנות ה-90, הצטרף לכמה הופעות במקומו של הלל סלובק, בזמן שבשיא התמכרותו, סלובק לא היה יכול לתפקד על הבמה. אריק מרשל היה זה שהחליף את ג'ון פרושיאנטה עם עזיבתו באמצע הסיבוב של "בלאד שוגר סקס מג'יק".

הוא זכה לערוך כמה הופעות חשובות עם הלהקה באותה התקופה וגם להיכלל בקליפים הזכורים של "Breaking The Girl" ו-"If You Have To Ask". עוד משתתף שעבר שם לרגע, היה שם את ג'סי טוביאס (בין מרשל לנבארו), אבל למרות ההכרזות בתקשורת על הגיטריסט החדש של הפפרס, מהר מאוד החברים הבינו שזה לא זה.

תכף אצלנו: קלינגהופר והפפרס מבצעים את "Under The Bridge"

ועכשיו בעמדת הגיטריסט עומד ג'וש קלינגהופר. הגיטריסט המפתיע כבר ניגן עם הלהקה

כשחקן חיזוק כשפרושיאנטה עוד היה חבר בה. והחברים הטובים, שגם עבדו והקליטו רבות יחד מחוץ ללהקה, החליפו מקומות. מוקדם מדי לגבש דעה מוצקת על האיש בן ה-32, אבל בינתיים באלבום החדש, "I'm With You" ובהופעות, אפשר לומר שהוא נשמע מצוין. גם הוא, שנע בין חלקלקות ולכלוך על המיתרים, תופס את רוח הלהקה במדויק, ומצליח להביא את האישיות שלו למרכז.

בעוד פחות משבועיים כשהוא יעמוד עם הלהקה על הבמה בישראל, אפשר יהיה להיזכר, שלא משנה כמה חילופים נעשו וכמה פעמים נאלצה הלהקה להסתגל לדרך חדשה, הגיטריסטים תמיד המשיכו להביא איתם עולם מוזיקלי מרתק. הם תמיד הצליחו לגרום לאוהבים שונים להתאהב עוד פעם ועוד פעם מחדש בפפרס. בסופו של דבר, זו לא רק קללה, גם מתנה גדולה.