מי אמר שיש רוח רק במדעי הרוח?
חשיבה ביקורתית ויצירתיות אינן נחלתם הבלעדית של אנשי מדעי הרוח. הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה השקרית
בטוריו ב-ynet ניסה גלעד גרינגולד להגן על לימודי מדעי הרוח באוניברסיטאות, תוך שהוא מאשים את מתנגדיו בקריאה "רדודה" ו"שטחית" שלו. למרבה הצער, גרינגולד ניצל את הבמה גם כדי לתקוף את המדעים שאינם מדעי הרוח ואת הלומדים אותם, ובכך הוא ממשיך מסורת מפוארת בת עשרות שנים של יצירת דיכוטומיה שקרית בין אנשים "רוחניים", ו"יצירתיים" שלמדו מדעי החברה והרוח לבין אנשים "טכניים" ו"ריאליסטיים" חסרי מחשבה יצירתית ועומק אינטלקטואלי. או במילותיו: "רק לשבת מול מחשב, להנדס, לחשב, לתכנת, לפרמט. לפרמט את עצמנו לדעת".
הטעות כפולה. ראשית, לימודי מדעי הרוח והחברה האוניברסיטאיים אינם תנאי הכרחי לכך שאדם יהיה תרבותי. ניתן להכיר את שיריה של לאה גולדברג או את הגותו של ישעיהו ליבוביץ' גם מבלי ללמוד עליהם באוניברסיטה. הטעות השנייה, המבוססת על סטיגמה שאני מקווה שטור זה יסייע בשבירתה, היא בהנחה שתחומי המדע המדויקים הם משוללי יצירתיות וחשיבה ביקורתית. קשה להיות רחוק יותר מהאמת.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
בתי המשפט לא יצילו את החברה הישראלית / רויטל סויד
נתניהו, אין לי לאן לחזור / איציק שבתאי, קנדה
לב לבו של המדע הוא בחשיבה ביקורתית והטלת ספק. הטלת ספק במה שרואות עינינו (למשל, שעצמים כבדים בהכרח נופלים מהר יותר מעצמים קלים) והטלת ספק בתיאוריות מעשה ידי אדם שקדמו לנו (למשל, תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, המצביעה על כך שהמכניקה של ניוטון אינה מדויקת). בלי היכולת "לקרוא בין השורות" ולא להבין את הטבע כפשוטו, המדע היה דורך במקום. בלי חשיבה יצירתית - יצירתיות שהייתה הכרחית כדי להוליד את תורת האבולוציה, את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, את תורת היחסות וגם את הגלגל - היינו עדיין בתקופת האבן.
האם משהו מחשיבה זו מגיע גם אל הסטודנטים הלומדים מדעים באוניברסיטה? לדעתי, בהחלט כן. רמתם הגבוהה של הלימודים באוניברסיטה מכריחה את הסטודנטים להתמודד עם בעיות שנדרשת חשיבה יצירתית לפתרונן. חומר הלימוד עצמו כולל תגליות ותוצאות רבות שנוגדות את האינטואיציה הראשונית ומאלצת את הסטודנטים לחשוב "מחוץ לקופסה" ולפקפק בהנחות המוקדמות שלהם.
אם כן, האשמת מדעי הטבע והמדעים המדויקים (ובכללם מדעי המחשב) בכך שהם משוללים חשיבה יצירתית וביקורתית היא חסרת יסוד. מה על האשמתם בחוסר מוסר ותרבות? סיפור ידוע מאין כמותו מספר על סטודנטים במבחן קבלה לטכניון שהתבקשו לתכנן צינור להעברת דם מחיפה לאילת ונשאלו מה המידע הנדרש להם לצורך כך. הסטודנטים כולם נפסלו בבחינה משום שלא שאלו "לשם מה צריך צינור דם מחיפה לאילת". מדי פעם משתמשים בסיפור "להמחיש" את חוסר הרגישות המוסרית של הסטודנטים להנדסה.
לדעתי נעשה בכך עוול גדול לסטודנטים. מבחנים במדעים והנדסה נוהגים להשתמש לפעמים בתיאורי סיטואציות אבסורדיות כדי להציב בפני הסטודנטים אתגר חדש ולא מוכר, שמעמיד את כישורי ההנדסה והיצירתיות שלהם במבחן. בין אם זה צינור דם ובין אם זה חישוב פרק הזמן שנדרש לגיבור על פלאי להציל סטודנט לפיזיקה שקפץ מבניין כדי לבחון את כוח הכובד (סיפור אמיתי). הסיפור כן מצביע היטב על האופן שבו לימודי המדעים וההנדסה אינם עוסקים באופן ישיר במוסר.
בורות ותפישה שגויה
עלינו לשאול את עצמנו: האם המוסר הוא אכן נחלתם הבלעדית של האנשים אשר לומדים את מדעי הרוח והחברה באוניברסיטה? האם היכרות עם יצירות מופת ספרותיות, עם הגות פילוסופית, עם יצירות אמנות, עם כל דבר שנקרא "רוחני" היא נחלתם הבלעדית של סטודנטים אלו?
דומני שהתשובה שלילית, והניסיון לטעון שיצירות הרוח זמינות רק לאנשים שלומדים אותן באוניברסיטה מעליב את כל מי שחלק מזמנו הפנוי מוקדש לעיסוק בתרבות. ועוד לא דיברנו כלל על ההנחה הסמויה בטענה זו, לפיה רוב הסטודנטים שמתחילים ללמוד באוניברסיטה משוללי תרבות לחלוטין. אם יש בעיה במדינה, היא איננה בכך שהמדינה אינה מעודדת מספיק לימודים אוניברסיטאיים בתחומים אלו, היא בכך שהיא לא מעודדת מספיק את ההיכרות עם תחומים אלו בציבור הרחב.
בעיה דומה קיימת גם עבור מדעי הטבע והמדעים המדויקים. בשל כך, מדעים אלו מנסים ללא הרף להושיט יד אל הציבור הרחב - בספרות מדע פופולרי, תוכניות טלוויזיה, מוזיאוני מדע וטבע, הרצאות לציבור הרחב ועוד. אמנם, הידע שניתן לקבל באופנים אלו אינו משתווה לידע שרוכש בוגר אוניברסיטה ולעתים הידע הפופולרי עמוס באי-דיוקים ופישוטים הגורמים לבלבול. עדיין, העולם המדעי מעוניין בכך שכל אדם, גם כזה שתחום עיסוקו רחוק ממדע כרחוק מזרח ממערב, יהיה מודע לחשיבה המדעית ולהישגי המדע. הנחה היא שידע זה עדיף בהרבה על בורות ועל תפישה שגויה של העולם המדעי. זהו אתגר קשה וההצלחה של המדע בו היא חלקית בלבד. שבירת הסטיגמות השקריות על המדע היא צעד חשוב בדרך להנחלת העולם המדעי לכל אדם, ללא קשר לתחום התמחותו באוניברסיטה.
גדי אלכסנדרוביץ', בן 30 מחיפה, בוגר תואר שלישי במדעי המחשב ובעל הבלוג המתמטי "לא מדויק".
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
