ספרי ילדות על הסכין
ישנים ספרים שחרותים בזיכרונה של הסופרת מיכל זמיר, דווקא מפני שהציעו עולם מענג של דמיון בילדותה. על חמישה ספרי ילדים שהם חלק ממנה, וגם חלק מחיי הגיבורה ברומן שלה
עם כל שנה שחולפת, מתברר לי שספרי הילדים שנותרו חרותים בזיכרוני היו מהסוג הנחוץ ביותר, אלה שהציעו מפלט, אלו שהיתה בהם איזו מטפורה שהצילה אותי. מסלול דמיוני שהתפתל לצד החיים, רב כוח, קורץ, מזמין, מפתה לחרוג מהעולם המופרך והקשה של המציאות - אל העולם האמיתי והמענג של הדמיון. הספרים האלו שבים ונזכרים בשם או ברמז ברומן שכתבתי, "סימנים של גבר זר", כתבנית נוף הנפש של הגיבורה, ונמצאים איתי תמיד.
- אריאלה בנקיר על דמויות בלתי נשכחות
- יגאל צור נוסע להודו בספרים
- כנרת רוזנבלום על פרידות בסיפורים
"ילדי המים", מאת צ'רלס קינגסלי
הרבה נכתב ונאמר על הספר הזה שנכתב ב-1863, שיאה של התקופה הוויקטוריאנית, על ידי צ'רלס קינגסלי, מופת של הגבריות בת-הזמן. קינגסלי היה גם כומר, גם פרופסור להיסטוריה מודרנית, גם אב מסור, גם אישיות משפיעה פוליטית וגם חוקר טבע. תום, גיבור סיפורינו, מנקה הארובות הקטן, קורבנה המובהק של המהפכה התעשייתית, נחשד בגניבה ונאלץ לברוח על נפשו, עד שבסופו של דבר הוא מוצא עצמו שט בנחל במידותיו החדשות: 9.69755 ס"מ וסביב אוזנו מערכת של זימים. במילים אחרות, הוא הופך לילד מים.
בספר הזה לא היו טובים ורעים. כל היצורים החיים היו תולדה של טבעם ומעמדם החברתי - אבל מתחת לכך הסתתר לב פועם. בספר ישנו הניסוח המלבב ביותר של ההתפעמות הרליגיוזית המתעוררת בנו אל מול הגדול מאיתנו, אותה התרגשות הגלומה בחוויה שבהיות חלק מכל זה, מהעולם, מהזרם הגדול של החיים.
"לורד פונטלרוי הקטן", מאת פרנסס הוג'סון ברנט
סדריק הקטן, היפה להלל, על שפעת תלתליו הבלונדיניים, עיניו החומות הגדולות וריסיו הארוכים. סדריק הקטן, הנבון, שאופיו נעים ומלבב, שמחשבתו רצינית ובוגרת, שסקרנותו תמיד במקומה, שהכול מתמוגגים מהתפעלות נוכח דמותו המדהימה.
סדריק הקטן, שכונן את אופנת לורד פונטלרוי הקטן, שגם בילדותי היו לה מהלכים באירועים חגיגיים ובימי הולדת - ניצב כמו אלף הוכחות לעובדה המצערת שדם אצולה בריטי אינו זורם בעורקיי. אבל אולי בכל זאת, כי הילדות אינה נבהלת מאשליות, אולי יגיע יום אחד פרקליט קשיש ונכבד ויתקן את הטעון תיקון, יגלה את מוצאי האמיתי, רק על מנת להודיעני שנותרתי יורשת יחידה לאחוזה טובלת באפרים אנגליים ירוקים והון אגדי.
בהגיע הרגע, הייתי מבטיחה לעצמי, אשתפר באחת. אתנהג למופת, אגלה את קסמי הספון עמוק-עמוק בפנים, וכל רואיי יאהבוני ויתפעלו ממני. ובשקט בשקט, בשיחות המבוגרים, יתמהו בינם לבין עצמם איך עד עכשיו לא שמו לב.
"הגנב", מאת פנחס שדה
כאן כבר היו נופים ישראליים, ילדים בלי הורים, עצב מוכר, מקומי, והרפתקאות שאפשר לממש. מתי, גיבורו של הסיפור "הגנב", נשלח לפנימייה אחרי מות אביו, מכוון הפסנתרים שפעם היה פסנתרן מבטיח. אמו היפה נטשה אותם כשמתי היה בן שמונה, וברחה בעקבות מאהבה לשוודיה. הפנימייה בשרון היא מיקרוסמוס של עולם אכזר, אדונים ומשרתים, נערות בוגדניות, מורים פזיזים, וגם פיקי, המשורר המסתורי, המדביק את שיריו על הקירות בחשאי בלילות.
מתי, שאינו מן המנהיגים ואינו מהמשועבדים, שאופיו ישר ועצמאי, מואשם בגניבת תיבת התכשיטים של אם הבית, והברירה היחידה העומדת בפניו היא לברוח. בדרך הוא תופס טרמפ עם נגן גיטרה ספרדי, השר בהופעה שלו, נדמה לי שזה היה באיזה בר חיפאי, את שירו של לורקה: "ירוק, ירוק, אהבתיך. רוח ירוק, אילן ירוק. סירה אשר בים תשוט. סוס שעל ההר ישעט...". בסוף הכול נגמר טוב, אבל ה"טוב" הזה היה עצוב כמו שרק ה"טוב" של פנחס שדה יודע להיות.
"בולבול-למה-ככה", מאת ע. הלל
הגיבורה שלי מזמזמת לעצמה ע. הלל, ולא במקרה. בעיניה הוא הישראליות
במיטבה, עד כדי כך במיטבה, שגם אם לא מת צעיר הוא עדיין חקוק בזיכרון כצעיר נצחי. הוא יכול להיות יואש ויכול להיות פיל ויכול להיות זבוב ודוד שמש, אבל הוא תמיד מבין ואמפתי וגם קצת מרוחק ומשועשע, והכול בעברית גמישה וחילונית ועשירה, שמדיפה ריחות אדמה וסלט וחביתה ותרד וכל מה שכבר אבוד.
"יותם הקסם", מאת יאנוש קורצ'ק
אני לא יודעת אם זה הספר או אחריתו של הסופר, סביר להניח ששניהם, מילאו אותי אופטימיות באשר לטבעו וכוחו של האדם. ואני לא מתכוונת רק ליכולת לקסום קסמים, אלא בעיקר ליכולת להשתנות. מילד שפה ושם עישן סיגריה, הסתבך בקטטות, לילד שלא רק יודע לקסום קסמים ולשנות מציאות, אלא מבין את גם את האחריות שבכוח. ילד שמגיע בכוח רצונו לערבות הקוטב, ואל מול קברו של האדם העשוי ללא חת, נשבע להיות ישר ואמיץ לב. ונדמה לי שאם ביקש יאנוש קורצ'ק לומר, שהחיים זוכים למלוא משמעותם רק עם המוות, היה הוא עצמו האדם העשוי ללא חת.
ספרה של מיכל זמיר, "סימנים של גבר זר", ראה אור לאחרונה בהוצאת "כתר".