בלדה לגיבורת קיבוץ: "בשבילנו פיזרו שווה זהב"
שתי מדליות הארד שבהן זכתה במשחקים הפראלימפיים הפכו את ענבל פיזרו למוכרת בכל בית, אבל בקיבוץ יזרעאל מזמן ידעו מה היא שווה. גם יצחק ממיסטבלוב, שהורשע בהריגה ברשלנות של שני בני אדם, זכה בארד. אלמנת אחד ההרוגים: "איך זה שהוא לא כשיר לשבת בכלא אבל כשיר לטוס לבתי מלון?"
קיבוץ יזרעאל בגלבוע, שבו נולדה וגדלה ענבל פיזרו, הוא כנראה המקום היחיד בארץ שלא הופתע או יצא מגדרו אחרי מדליית הארד השנייה שבה זכתה אתמול (שבת) במשחה ל-200 מטרים חופשי במשחקים הפראלימפיים בלונדון. לאורך ילדותה ונעוריה חיה פיזרו כמעט כמו כל ילדה קיבוצניקית אחרת: השתתפה בטיולים כמו כולם, עבדה בכלבו, עברה לדירה משלה בגיל הנעורים והתנדבה לשירות צבאי כמדריכת שחייה. או כמו שאמרה ל-ynet חברת הילדות שלה, עפרי זיו: "זה בכלל לא משנה באיזו מדליה היא זוכה, בשבילנו היא זהב".
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- מצרים האיסלאמיסטית מינתה שגריר חדש בת"א
- בריונים על טרקטורונים: "ההפקרות שולטת"
- השר כץ נגד תל-אופן בכיפור: "חציית קו אדום"
- זמר ידוע נחקר בחשד שאיים על אמרגנו לשעבר
פיזרו (25) נולדה משותקת בגפיה התחתונות. במסגרת השיקום היא החלה ללמוד שחייה בסניף אילן בחיפה כבר כשהייתה בת 5. בתוך זמן קצר התברר שמדובר בילדה כישרונית, ועשר שנים מאוחר יותר כבר זכתה במדליית זהב באליפות העולם במשחה ל-100 מטר חזה. בעקבות כך היא נבחרה להדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות.
אף שבחדר האוכל בקיבוץ תלוי לוח השידורים של המשחים של פיזרו, רבים בקיבוץ כלל לא ראו אותה זוכה ביום חמישי במדליה הראשונה. על הזכייה התבשרו החברים באמצע חתונה שהתקיימה בקיבוץ, כשמישהו לקח את המיקרופון והודיע להם. "ענבל היא מאוד צנועה וקשה לי להאמין שהיא הייתה אוהבת את כל הפסטיבל הזה", מוסיפה חברתה עפרי. "מוזר לראות אותה בעיתון, לראות שהיא הפכה סלבריטי, למרות שזה קרה בצורה הכי נכונה והכי כיפית".
אביה פיטר סיפר: "המדליה הראשונה, במשחה של ה-50 מטר, הייתה הפתעה גמורה כי זה לא המשחה החזק של ענבל. היא בדרך כלל מתחילה לאט. במדליה השנייה, אתמול, היא קצת התאכזבה כי היא הייתה רחוקה מהשיא האישי שלה. היא הקדישה את כל השנה האחרונה לאימונים לקראת האולימפיאדה. היא אפילו ויתרה על הלימודים כדי להתכונן. אני מלא הערכה למאמץ שהיא עשתה. הספורט נתן לה המון ואנחנו אסירי תודה על כל מה שהיא השיגה".
רבים מבני משפחתה של פיזרו - מישראל וממקומות אחרים בעולם - הגיעו ללונדון כדי לעודד אותה. "אנחנו כאן חבורה שלמה של בני משפחה", הוסיף האב. "הבן שלי הגיע מאפריקה ואח שלי מניו זילנד, וכולנו מעודדים אותה בכל המשחים. אחרי כל משחה היא יוצאת החוצה ומחזקת את כולנו".
בהמשך השבוע צפויים לפיזרו שני משחים נוספים: הראשון ל-100 מטר חזה (יום שלישי) והשני ל-100 מטר חופשי (שבת). כמו הספורטאים ה"רגילים", טוען פיטר שהקשיים העיקריים שעמם מתמודדת ענבל אינם דווקא הפיזיים אלא הכלכליים, שמקורם בהתמודדות מול הממסד הספורטיבי: "זה מאוד קשה לה כשהיא רואה גם את התמיכה הגדולה שמקבלים ספורטאים במדינות אחרות והיא צריכה להתמודד עם קשיים כלכליים מדי יום ביומו".
על ההתמודדות של פיזרו עם קשיים פיזיים יכולה להעיד חברתה תמר אוסטרהוף, שסיפרה על טיול בן שבועיים שעשו יחדיו בניו זילנד אחרי השירות הצבאי: "הגענו לגשר חבלים בין שני צוקים, ולמפעילים באתר היה ברור שרק אני יכולה לעבור. אבל ענבל בכל זאת התיישבה על הגשר ועברה אותו מצד לצד בישיבה בלי שום התלבטות. המפעילים היו המומים. הם בחיים לא ראו דבר כזה. גם באירוע של משרד התרבות והספורט לפני כמה חודשים, בפארק אקסטרים בחיפה, היא התעקשה לעלות על קיר הטיפוס כמו שאר הספורטאים הרגילים לצורך הצילום המשותף".
בנו של ההרוג: "שממיסטבלוב ייתן את הדין"
נסיעתו השנויה במחלוקת של השחיין יצחק ממיסטבלוב למשחקים הפראלימפיים הניבה אתמול מדליה שביעית בקריירה שלו. הספורטאי, שב-2010 הורשע בהריגה ברשלנות של שני בני אדם לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים בצומת בר אילן, סיים שלישי במשחה הגמר ל-200 מטר חופשי. לקראת המשחקים הפראלימפיים נאלץ ממיסטבלוב להתמודד עם מחאת משפחות ההרוגים בתאונה, מרדכי חסידים וחווה טייב, שטענו שעל רקע הרשעתו - אין זה ראוי שהוא ייצג את המדינה.
ממיסטבלוב סובל משיתוק מוחין ומשיתוק גפיים חמור ומוגדר נכה 100 אחוז, אך הוא קיבל רישיון נהיגה במכונית שהותאמה
לצרכיו. באוגוסט 2008 הוא איבד שליטה על המכונית בסמוך לצומת בר אילן ודרס קבוצת אנשים שעמדו בתחנת אוטובוס. סמיכות התאונה למשחקים הפראלימפיים בבייג'ינג הובילה להחלטה משותפת של השחיין והצוות המקצועי של ההתאחדות הישראלית לספורט הנכים, שלפיה הוא לא ישתתף במשחקים עקב מצבו הנפשי על רקע האירוע.
ביולי 2010, במסגרת עסקת טיעון, נידון ממיסטבלוב בבית דין לתעבורה ל-400 שעות לתועלת הציבור, פיצוי משפחות ההרוגים ב-15 אלף שקל כל אחת ושלילת הרישיון לצמיתות. זאת לאחר שתחקיר קבע שמבחינה רפואית הוא אינו מסוגל לרצות עונש מאסר. אילנה, אלמנתו של מרדכי חסידים, אמרה היום: "איך הוא לא כשיר לשבת בבית הסוהר אבל כשיר לטוס לבתי מלון וליהנות על חשבון משלם המסים? בגלל שהוא נכה מותר לו לעשות הכול?".
בנה אייל הוסיף: "מדובר בבן אדם שקצר את חייהם של שני אנשים שעמדו לתומם בתחנת האוטובוס. הוא נלחם על רישיון הנהיגה הזה וידע שהוא יצטרך לשאת באחריות. בית הדין הרשיע אותו, אבל החליט שהנכות תהיה לו למקלט מעונש. האדם הזה זלזל במשפט ולא הגיע לדיונים כי היו לו תחרויות. היום הוא קוצר מדליות ונהנה מחופשת התענוגות על חשבון המדינה ובייצוגה, והמסר הוא נורא ואיום. אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל לאחור,
אבל שייתן את הדין בדרך אחרת ולא יקבל פרס".
בתגובה לביקורות אמר המאמן של ממיסטבלוב, נח רם: "במדינת ישראל יש חוק, ומבחינת בית המשפט הבחור שילם את חובו. הוא משתדל לשים את זה בצד ולהתמקד בדברים הטובים שהוא יכול ויודע לעשות. זה מה שיש לו. מה רצו, שהוא לא יתחרה פה ולא ייקח מדליה? זה יעזור להם? זה יקדם אצלם משהו? הוא לא יכול לעזור למשפחות".
אשתו ליביה סירבה היום להתייחס לטענות המשפחות, אבל אמרה על ההישג של בעלה: "אני גאה בו מאוד ומאחלת לו שימשיך בדרך הזו. רק שלא יהיה שאנן. אני מקווה שהוא יביא מדליה נוספת. אני רוצה את זה בשבילו, אבל אקבל אותו בזרועות פתוחות בכל מצב".
היום ממיסטבלוב לא התאמן או התחרה, וניצל את ההפוגה ליום חופשי. "אסור לשכוח שהוא הוא בעל רמת הנכות הגבוהה ביותר מכל המתחרים שלו, כך שמלכתחילה יש להם יתרון עליו", הוסיף מאמנו. "מבחינתנו, כל תוצאה שהוא משיג היא יפה מאוד".
לפנייה לכתב/ת 
