בנו של דורון נשר: הייתי דוחף אותו בכח לאמבולנס

אופטימי לגבי סיכויי החלמתו של אביו, אבל כועס. מתן נשר (28) בנו של דורון נשר מנישואים קודמים, לא היה בביתו של אביו כשזה החל להראות סימנים ברורים של שבץ מוחי. נשר מתגורר עם אשתו נילי ובתם המשותפת עמליה. לדברי מתן המשפחה פעלה למופת במסגרת היכולות, אבל הכעס הגדול הוא כלפי מי שיכול היה לסייע ולא עשה זאת: "אם הייתי שם זה לא היה קורה. היו מעבירים אותו לבית החולים. הייתי תופס אותו בכוח וזורק אותו לניידת שלהם. הבעיה היא שרק נילי אשתו הייתה שם עם אחותי הקטנה, עמליה בת ה- 13.5, עם אנשי מד"א, בזמן שהוא סובל מאירוע מוחי. הפנים שלו היו חצי עקומות והוא לא הגיב לאף אחד כשפנו אליו, אבל כשהתקרבו לטפל בו הוא הגיב אינסטינקטיבית עם הידיים, הוא דחף אותם כי זאת התגובה היחידה שהייתה לו ובאופן אינסטינקטיבי הוא השתמש בה".

עוד על המקרה:

-הידיים והרגליים היו בתזוזה מלאה? הוא יכול היה להזיז אותן?

"כן בהתחלה כן. בהתחלה הוא עמד וניסו להזיז אותו והוא פשוט התנגד בכוח, אבל הוא לא היה בקשר עם הסביבה, זה לא היה מתוך הפעלת שיקול דעת. הוא לא היה מודע בכלל. ואשתו נילי צרחה עליהם בדמעות והתחננה אליהם שיפנו אותו - והם לא עשו כלום. הם פשוט עמדו בבית שעתיים וניסו לשכנע אותו, אבל לשכנע אדם שלא נמצא בהכרה או במודעות כלשהי, זה לא עובד. כמו שתי מסכנות, נילי ואחותי עמליה היו צריכות לצאת החוצה ולחפש שכנים שיעזרו להם. אחד מהם אפילו אמר לנילי לרוץ לבקש עזרה מהשכנים, כי בגלל החוק הזה, הוא לא יכול לעשות כלום".

-מה אתה אומר על הטיעון שהחוק לא מאפשר פינוי?

"החוק הזה טיפשי ואני מבין שאנשים מפחדים מתביעות אבל ברגע שאשתו, שאין אדם יותר קרוב מזה, מתחננת אליהם בדמעות, והבן אדם לא מגיב, זה צריך לשנות משהו. עד עכשיו היא שבורה מזה, היא לא מעכלת וקשה לה וכל הזמן אנחנו מחזקים אותה, אבל כל הזמן יש לה בראש את התמונה של חוסר האונים שבו היא עמדה והיא חוזרת ואומרת - בחיים לא הרגשתי כזה חוסר אונים. לאן הגענו? אנחנו במדינת ישראל. זאת בושה שאנשים שאמורים להציל חיים עומדים מול אישה כשהיא מתחננת אליהם להציל את בעלה ולא עושים כלום. הם היו צריכים להפעיל שיקול דעת בריא".

"אבא שלי הפסיד הזדמנות יקרה"

נראה כי אחד הדברים שכואבים במיוחד למתן היא העובדה שאביו פספס את ההזדמנות לקבל את התרופה שהייתה מיטיבה עם מצבו. "הפינוי שלו זה מילא, אבל העניין הוא שהוא הפסיד הזדמנות יקרה. היום הוא היה יכול להיות בבית, אם היו מביאים אותו בזמן ומזריקים לו את התרופה שתמיס את קריש הדם הזה. הם מבינים את זה ועדיין עסקו בחוק.

מתן נשר, בנו של דורון. "הוא היה יכול להיות בבית"(צילום: בני דויטש)

"אני מכיר אדם שיצא מאירוע כמו של אבא שלי בדיוק בזכות פרמדיק אחר, שלקח את הסיכון ולא רק שהוא פינה אותו לבית החולים, אלא בדרך הוא גם לא המתין ופשוט הזריק לו את הזריקה שהמיסה את קריש הדם עוד לפני שהגיע לבית החולים, והוא פשוט הציל אותו. היום הוא בסדר גמור. זה אבסורד שמעבר לפינוי עצמו, פרמדיק לא יכול פשוט לתת את הזריקה הזאת. אם הם לא יכולים לפנות, אז שירדימו, שיתנו לו את הזריקה".

-מה צפוי כשהוא יתאושש? אתם כבר יודעים איפה הפגיעה?

"אנחנו יודעים איפה הפגיעה ומצבו עכשיו טוב בהרבה ממה שהיה. הוא יצא מטיפול נמרץ, היום הוא התחיל ממש להגיב לסובבים אותו, הוא בהכרה מעורפלת, אבל מגיב. הוא הגיב גם אלי וגם לאנשים נוספים. בבוקר הוא היה במצב טוב מאוד, רצינו לנסות לתקשר איתו באמצעות כתיבה, אבל נכון לעכשיו הוא די עייף וזה מאמץ גדול מדי בשבילו. הוא מנסה אבל שוקע בשינה. השינה שלו לעיתים מלווה בערנות מסויימת אבל בגדול הוא פשוט נח הרבה. הרופא הסביר לי שזה בעצם שינה שהגוף כופה על עצמו כדי לאגור כוחות ולרפא את עצמו".

-אתה מאמין שהוא ייצא מזה לגמרי?

"אני בטוח, 100%, הוא ייצא מזה, הוא יהיה בסדר גמור, ייקח לו זמן אין ספק אבל הוא יהיה בסדר. מה שיישאר מהאירוע הזה בסוף זאת העובדה שהוא הובהל במכונית פרטית, מגולגל בתוך שטיח לבית החולים, והפרמדיקים של מד"א לא עשו דבר. זה דבר שלא נתפס. למה זה צריך היה לקרות? למה מד"א, שאנחנו סומכים עליהם עם החיים שלנו, במצבים כאלה לא יכולים לפנות. המסר שקיבלנו הוא שאין על מי לסמוך".