נער הכדורים מקנדהאר
עם כל הכבוד לפדרר וג'וקוביץ', בינתיים אמריקה משתגעת על הסיפור של ראיין מקינטוש שנפצע באפגניסטן, רגלו נקטעה ועכשיו הוא רץ במגרשים בתור מביא כדורים
עד שיגיעו השלבים הגבוהים באליפות ארה"ב הפתוחה, כמו בכל גראנד־סלאם אחר, הגיבורים הם אותם השחקנים האלמוניים שגונבים ניצחון גדול מול מתחרה בכיר, אלו שהתגברו נגד כל הסיכויים. גם באליפות הנוכחית, שעדיין נמצאת בדרכה אל הגמר, זה הסיפור - גם פה האיש שתופס את הכותרות הוא גיבור אלמוני לחלוטין שיצא ממצב קשה כדי לככב על המגרשים. רק מה? הוא בכלל לא טניסאי.
התקצירים של ynet ספורט:
- חנן ממן מפציץ את האקסית - תקצירי ליגת העל
- ואן פרסי מציג: בגדי מלך חדשים - תקצירי אנגליה
- הליגיונרים משתלטים על אירופה - תקצירי בלגיה
האיש שצובט את הלב לארה"ב הוא ראיין מקינטוש, בחור בן 23 מסן־אנטוניו. עד דצמבר 2010 הוא היה חייל בשירות באפגניסטן, ואז, בסיור רגלי שגרתי בעמק ליד קנדהאר, הוא דרך על מוקש ובפיצוץ רגלו נקטעה מתחת לברך. מאוחר יותר התברר מזלו הגדול - לא כל חומר הנפץ פעל בפיצוץ. כיום הוא מככב על המגרשים בניו־יורק, כאחד מנערי הכדורים.
הוא נע בזריזות עם הפרוטזה שמזכירה את אלו עליהן רץ אוסקר פיסטוריוס, וממלא את תפקידו ביעילות - למרות שהודה כי פיצוצי הזיקוקים בתחילת
הטורניר הפכו את בטנו. בראיון הוא נזכר ששאלו אותו לפני שקיבל את התפקיד אם הוא יודע לזרוק כדור טניס. הוא ענה, "זרקתי רימונים, אז אני חושב שאני יכול להסתדר עם כדורי טניס".
העבר שלו, לפני המלחמה, היה ספורטיבי. הוא היה רץ מצטיין למרחקים קצרים, והמשיך לעסוק בספורט גם אחרי הפציעה. בנו קיידן נולד ארבעה חודשים אחרי הפיצוץ, והוא סיפר כי מיהר לחזור ללכת ולרוץ כדי שיוכל לגדל אותו ללא הפרעות. ואגב, הוא עדיין משרת בצבא, ועוזר לחיילים פצועים להשתלב בפעילות ספורטיבית.
כשעלה הרעיון להתקבל כנער כדורים באליפות ארה"ב, דרך תוכנית של התאחדות הטניס האמריקאית בשיתוף פעולה עם הצבא, הוא עבר את המבחנים כמו שאר 250 הנבחרים, בלי הנחות. טינה טאפס, האחראית על הנושא באליפות, אמרה: "אני לא רוצה להישמע קשוחה, אבל עם רגל או בלי, כולם חייבים לעמוד בדרישות. והוא זורח על המגרש. עם הרקע הצבאי שלו ועבודת הצוות, הוא מייצג את מה שאנחנו רוצים לעשות".
עוד ב-ynet ספורט:
כמו הקהל, גם השחקנים מקבלים את מקינטוש בברכה. הצרפתייה פאולין פרמנטייה סיפרה: "הייתי קצת לחוצה לפני המשחק שלי, ואז ראיתי אותו ואמרתי, 'הכל בסדר, החיים יפים'. הוא עושה עבודה טובה".
סביר להניח שאחרי החשיפה, המארגנים ישמחו להעביר אותו מהמגרשים הצדדיים בהם היה עד עכשיו, ויתנו לו את הבמה המרכזית במשחקים בולטים יותר. הוא, מבחינתו, ימשיך להתהדר במדבקה שעל הפרוטזה שלו, שמרגשת את ארה"ב לא פחות ממה שהוא עושה באליפות: "החירות אינה בחינם, אבל שווה להילחם עבורה". מקינטוש סיכם: "אני לא רואה את עצמי כמוגבל או נכה. אני רוצה לחוות את הכל, לחיות את החיים במלואם".
ומה עכשיו? כבר הזכרנו את פיסטוריוס. מקינטוש לא רוצה להיות הנער שבצד, אלא הספורטאי המרכזי. הוא מתכוון לקחת חופשה מהצבא ולהתחיל באימונים לקראת המשחקים הפראלימפיים בריו 2016.
לפנייה לכתב/ת 
