סערת התל-אופן: "גם הרמזורים מהבהבים בכיפור"
הוויכוח הציבורי סביב הפעלת פרויקט האופניים הוא קטנוניות דתית או תחילת אובדן הזהות היהודית של המדינה? שתי דעות סביב מחלוקת אחת גדולה. במי אתם תומכים?
לראשונה מאז נכנס לשירות, תפעיל השנה עיריית תל אביב את פרויקט האופניים "תל-אופן" חלקית גם ביום הכיפורים. אמנם מוקדי ההשכרה לא יהיו פעילים במהלך אותו יום, ומנויים ייאלצו לשכור אופניים לפני תחילת הצום ולהחזיר אותם בסופו, אבל ההחלטה גררה מחאה קשה בגלל פגיעה לכאורה ביום הקדוש. האחרון שמתח ביקורת נוקבת על החלטת העירייה לאפשר את השירות היה שר התחבורה ישראל כץ, שהגדיר זאת אתמול (א') כ"חציית קו אדום" ואיים להפסיק לתקצב את הפרויקט. בעירייה מיהרו להגיב וטענו ש"תל-אופן" כלל לא ממומן על ידי המשרד.
סערת התל-אופן - כתבות נוספות ב-ynet:
- השר כץ נגד תל-אופן בכיפור: "חציית קו אדום"
- התל-אופן יופעל בכיפור: "זלזול ביום הקדוש"
- תל-אופן ביום כיפור - פנאטיות חילונית
כך או אחרת, סוגיית ה"תל-אופן" היא תמציתו של חיכוך בן עשרות שנים בין דת למדינה בישראל, חילונים לדתיים, מסורת מול קִדמה. להלן שתי דעות מנוגדות להפעלת הפרויקט במהלך יום הכיפורים:
ואף על פי כן – נוע ננוע / יואב לרמן
כאילו לא חסרים ויכוחי דת בישראל, נמצא עוד נושא אזוטרי אחד שעליו, מסתבר, יקום וייפול העם היהודי. תל-אופן, פרויקט השכרת האופניים המוצלח (שנוטה גם לתקלות) של עיריית תל-אביב-יפו נמצא במוקד הוויכוח. האם בעלי מנויים יוכלו לעשות שימוש באופניים העירוניים ביום כיפור או שמא יוכלו רק באופניים פרטיות שנרכשו מראש?
מדובר בסוגיה מורכבת ביותר שאסור להקל בה ראש, שכן כידוע רכיבה על תל-אופן ביום כיפור עשויה להרחיק את ביאת המשיח בלפחות 20 דקות תמימות. ובכן, מסתבר שעיריית תל-אביב-יפו החליטה לא להקשות השנה על השכרת אופניים לפני כניסת יום הכיפורים, אך משום מה לא תתאפשר החזרה והשכרה של האופניים מכניסת יום הכיפורים ועד צאתו (וגם מוקד השירות לא יפעל). ומה הועילו חכמים בתקנתם? הרי כל מי שייקח אופניים לפני יום הכיפורים ייאלץ למצוא לעצמו פתרון חנייה זמני ומאולתר ולהחזיר את האופניים מיד עם תום יום הכיפורים.
ובכל מקרה, כמו שאורות הרחוב דולקים גם ביום הכיפורים והרמזורים ממשיכים להבהב, גם האופניים יכולים לנסוע. ובפרשנות מודרנית ליום כיפור, ניתן לראות בו יום שבו אנו מכפרים על חטאינו כלפי עצמנו וכלפי כדור הארץ. ליום אחד אנו מכבים את המכוניות ולא משתתפים בחגיגה צרכנית, אלא חווים את המרחב וגם את האנשים שנמצאים בקרבתנו - ברגל וגם באופניים.
- הכותב הוא חבר הוועד המנהל של עמותת "מרחב
", התנועה לעירוניות מתקדמת
מחסלים את צביונה היהודי של המדינה / מאיר אוחנה
אני יהודי חילוני, מאמין, מסורתי. מה זה אומר? זה לא משנה ולא צריך לשנות לאף אחד חוץ ממני. מה שכן משנה כאן, או מה שאמור לשנות, הוא צביונה היהודי של המדינה ושלנו כעם. וכשאני אומר צביון אני מתכוון לאותם מאפיינים תרבותיים שמעניקים לנו זהות ומסורת והופכים אותנו לעם היהודי, ובאותה נשימה, בלי להתנצל, מבדילים אותנו משאר העמים. כן, העם היהודי. יש אחד כזה עד שחלילה נחסל אותו. אני מרגיש שלאט לאט, בסוג של יצר הרס עצמי, אנחנו מחסלים את צביונה היהודי של המדינה. כי מי צריך זהות והזדהות ומסורת, העיקר שיהיו אופניים.
הרי אין חוק בישראל שאוסר על נסיעה באופניים ביום הכיפורים. המוני רוכבים, מגדול ועד קטן, חורשים את הכבישים על אופניים לצד שאר הישראלים שצועדים בכיף ובתחושת חופש ברחובות הסגורים לרכבים. אבל האופניים לא מגיעים מעסק שגובה תשלום, וכשם שכל שאר החנויות והעסקים סגורים ולא מזמינים חילול של יום הכיפורים, כך גם פרויקט ה"תל-אופן" צריך להיות סגור (אם כבר, אני נזכר שבמידה שווה צריך לכבות במהלך הצום גם את המכונות להשכרת סרטים).
במהלך השנים הפכה המסורת לנטל, ומנטל היא הופכת אט אט לכפייה דתית שמאחוריה מסתתרת כפייה חילונית. יש לכך כמה סיבות, שבחלקן אשם הצד הדתי הקיצוני, אבל את השאר אני מייחס לחינוך והתפנקות חילונית שמזכירה ילדים שלא אוהבים שאומרים להם "אסור".
בהזדמנות זו אני רוצה להזמין את כל החילונים שמפחדים להתעורר בבוקר למדינת הלכה: זה לא יקרה. צאו מזה וחבקו את המסורת היהודית. ואם לא בא לכם לחבק, לפחות אל תשמיצו ותכנו אותה "כפייה דתית".
- הכותב הוא תושב תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
