יום כיפור בלי אופניים, ירדתם מהפסים?

כפי שפורסם ב-ynet ביום שישי האחרון, עיריית תל אביב החליטה לאפשר למנויים שנתיים (בלבד) להחזיר אופניים ששכרו לפני כניסת יום הצום, רק לאחר סיומו מבלי לחייבם בתשלום. במילים פשוטות אותם אמור להבין כל בר דעת, בין אם הוא כותב טורים פרובוקטור, טוקבקיסט מתלהם או חבר כנסת פופוליסט, העירייה הודיעה כי לא תבצע כל פעילות יזומה ביום כיפור. מערכות פרויקט השכרת האופניים תל-אופן לא יפעלו, לא ינתן שירות ובלתי אפשרי יהיה לשחרר אופניים מהמתקנים. אופניים שיושכרו לפני, לא יעלו למנויים שנתיים כל תשלום נוסף. בניגוד אגב לאשתקד, אז כן גבתה העירייה תשלום - עבור השימוש ביום כיפור להזכירכם.

תחשבו על זה - אי אפשר ביחד?(צילום: מוטי קמחי)

זה כמובן לא הפריע לכל אותם מוזכרים מעלה להבין, או לפחות להתבטא, כאילו פרויקט תל-אופן יופעל ביום כיפור. או כאילו השכרת האופניים בכיפור תהיה בחינם. או כל שילוב אחר שישלהב את קהל הקוראים הרואה בכיפור יום קדוש לדת. קהל המחפש כל סיבה אפשרית להתנגח בחילונים כופרים ו"פנאטים". להציג אותם כחסרי התחשבות "המכרסמים בזהות של כולנו". ועל הדרך כמובן, לצבור אהדה בציבור מסוים (נחשו איזה) שנדלק כהרף עין עם כל אזכור חילוני לכאורה. שר התחבורה ישראל כץ אף איים: אם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, לא ייסוג בו, התמיכה הכספית בפרויקט תופסק. בעיריית תל אביב מיהרו לטעון כי תל-אופן מסובסד ונתמך מכספי עירייה בלבד. טענו, אך זרע הפורענות כבר נבט.

והאמת, גם עכשיו אני לא מצליחה להבין מה בעצם מפריע לכל הצווחנים שהזדעקו כנגד. רכיבת אופניים בכיפור הפכה הרי זה מכבר לדבר שבשגרה, מעין נורמה מקובלת ולחלוטין לא רק בתל אביב.ואם כך, מה הבעיה עם אופניים פשוטים בירוק-לבן, לצד אופני שיכוך-מלא מתוחכמים? מה הבעיה עם הפתרון האלגנטי של העירייה, המאפשרת לכל ציבור לחיות את חייו. אני רוצה רק להזכיר לכל המודאגים לצביון המדינה עקב תנועת דוושות כופרת ביום כיפור, כי הרכיבה הזו אינה פוגעת באיש. אינה מפלה אף אחד, לא עולה לאיש כסף. איש לא צריך לעבוד כדי לאפשר אותה, אף אחד לא צריך לוותר על שקל תמורתה. ואיך לומר זאת בעדינות הראויה, דברים אלה לא ניתן לצערי לייחס לכל זועקי קריאות השבר.

בשלב זה יהיה מיותר ובוודאי מעט מצטדק, אם אסביר עד כמה יום הכיפור חשוב לי אישית. איני צריכה להסביר לאיש מדוע אני צמה, למה איני משתוללת ברחובות או מפזזת מאושר בחדר המגורים הפרטי שלי. יום כיפור חשוב לי מאד, וכך גם החופש לחיות את חיי, מבלי לחשוש שבכל רגע בו מעשה "חילוני" כלשהו לא ימצא חן בעיני אלה שניכסו לעצמם את הדת, אמצא עצמי תחת התקפה חסרת רסן.

ובינינו, שאלת מותר-לרכוב-על-אופניים-כן-או-לא, קצת פחות מטרידה אותי מאדם דתי ולבוש שחורים שחולף על-פני ליד ביתי בתל אביב, ומסתיר את פניו בהפגנתיות כדי לא לראות אותי. מטריד אותי יותר שאישה חרדית מצקצקת בלשונה כשאני עוברת על ידה, רק כי אני מעזה ללבוש מכנסיים מעל הברך בחמסין של אוגוסט, כשאני יורדת למכולת בבוקר. מטרידה אותי יותר העובדה שאני חיה בחברה בה חלק קטן של העם דורש המון, מקבל לא מעט אבל נותן כלום, מתעקש כל שיוויון בזכויות אך מתנער מחובות בכל דרך אפשרית. דורש התחשבות ברצונותיו-שלו, אך מבטל בזלזול את רצונותיו של האחר.

לסיום, עזבו אותי. קבלו את תגובתו של "דתי כל היום" (מספר 336, אם תהיתם): "צר לי, ידידיי, ביום כיפור אני בית הכנסת - או בבית. מי שאיננו שם, כנראה שאיננו מאמין באותם דברים שאני מאמין. אם אני חי איתם בשלום ובידידות כל השנה, דבר לא השתנה בזה גם ביום כיפור. מצוות יום כיפור היא לצום ולהתפלל. אין מצווה לא לנסוע באופניים. זה בדיוק כמו בשבת, אז בשביל מה להיעלב ולהתנפח. מי שיום כיפור באמת חשוב לו, מתרכז במה שקורה בליבו פנימה ולא במה שמתרחש על הכביש. לצערי, יש דתיים שכל עניין הדת הוא בשבילם מאבק פוליטי על שליטה וכוח. להם אני מציע להתפלל ולבקש סליחה בדבקות יתירה ביום הקדוש".