שירה: "מחסומים מצטלמים נפלא"

זְמַן, חֶמְדָּה וַעֲרָפֶל

בוראי עולם על פי מיתוס כנעני עתיק

סִפּוּר אַהֲבָתָם שֶׁל זְמַן, חֶמְדָּה וַעֲרָפֶל.

אֲשֶׁר בָּרְאוּ עוֹלָם בִּתְשׁוּקָתָם

מַרְעִיד אֶת קְרָבַי

כְּאִלּוּ הֵעִיר יְסוֹדוֹת קִיּוּמִי,

כְּאִלּוּ הֵסִיט וִילוֹן עֲרָפֶל

מֵעַל חֶמְדָּה אֲצוּרָה הַמְבַקֶּשֶׁת לִפְרֹץ

בְּהַגִּיעַ עִתָּהּ.

בְּבוֹא הַזְּמַן הַנָּכוֹן.

אֲנִי רוֹאָה אוֹתָם מְרַחֲפִים מִסְּבִיבִי וּבְתוֹכִי

בּוֹרְאֵי עוֹלָם.

תּוֹהָה –

הֶהָיוּ אֵלֶּה זְמַן וְחֶמְדָּה

שֶׁבְּחָסוּת עֲרָפֶל

הָיוּ לְאֶחָד?

אוֹ אוּלַי חֶמְדָּה וַעֲרָפֶל

נִפְעֲרוּ זוֹ לְזֶה וְאָמְרוּ שִׁירָה?  

זְמַן חֶמְדָּה וַעֲרָפֶל

בָּרְאוּ אֲוִיר וְרוּחַ שֶׁהֵפִיחוּ זֶה בַּזֶּה

מַשְּׁבֵי אַהֲבָה.

הָיְתָה זוֹ וַדַּאי רוּחַ שֶׁהָרְתָה וְהֵטִילָה

בֵּיצָה עֲנָקִית לַחֲלַל הָאֲוִיר,

בֵּיצַת הַיְקוּם קָרְאוּ לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ –

נִבְקְעָה. נוֹלַד עוֹלָם.

אוּלַי הַכְּנַעֲנִים יָדְעוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה

לִשְׁאֵלוֹתַי.

אֵיזֶה עוֹלָם הָיָה זֶה

וְאֵיךְ נוֹצַר אָדָם

וּמַדּוּעַ נִגְנְזָה הַחֶמְדָּה

וּמַדּוּעַ כָּבֵד הָעֲרָפֶל.

וְהַזְּמַן. הַזְּמַן הַזֶּה. הוּא הוּא הַיָּמִים הָהֵם?

הֵיכָן הֵם הָאֲוִיר וְהָרוּחַ וּשְׂרִידֵי בֵּיצַת עוֹלָם.

לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת

לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת כְּאִלּוּ אֵין גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת

מִתַּחַת לְשִׁכְבַת הַקֶּרַח הַדַּקָּה.

לָדַעַת. הַקֶּרַח יִמַּס וְאֶצְעַד עַל מַיִם רוֹתְחִים,

כְּוִיּוֹת הַקֹּר יִתְחַלְּפוּ בִּצְרִיבַת הָאֵשׁ.

אוֹ אוּלַי יִשָּׁבֵר הַקֶּרַח מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַי

וְאֶפֹּל אֶל תּוֹךְ הַכּוּר הַלּוֹהֵט

וְאֶהְיֶה כְּבַרְזֶל מֻתָּךְ

נִשְׁפָּךְ אֶל תַּבְנִית

יְצוּקָה בִּדְמוּתִי

כְּאִלּוּ נִבְרֵאתִי מֵחָדָשׁ מִצֶּלַע עַצְמִי.

מִטְרִיּוֹת מִצְטַלְּמוֹת נִפְלָא

מִטְרִיּוֹת מִצְטַלְּמוֹת נִפְלָא.

יְלָדִים גּוֹנְבִים כָּל הַצָּגָה.

הַמְאַחֵר מַפְסִיד אֶת תּוֹרוֹ.

לֹא שׁוֹתִים מַיִם אַחֲרֵי אֲבַטִּיחַ

סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב.

כִּמְעַט הַכֹּל אֱמֶת.

הַכֹּל הֶבֶל. הֶבֶל הֲבָלִים.

מָה הַקֶּשֶׁר.

מַחְסוֹמִים מִצְטַלְּמִים נִפְלָא.

יְלָדִים בּוֹכִים גּוֹנְבִים כָּל הַצָּגָה.

הַמְאַחֵר יַפְסִיד אֶת תּוֹרוֹ.

אֵין מַיִם וְאֵין אֲבַטִּיחַ.

הַכֹּל אֱמֶת.

אֵין סוֹף טוֹב. מְעֻוָּת לֹא יִתְקֹן

עֲצֵי זַיִת מִצְטַלְּמִים נִפְלָא.

רוֹבִים, מַקְלוֹת וַאֲבָנִים,

אֵין מָנוֹחַ וְאֵין יוֹנָה.

כְּבִישִׁים לְשׁוּם מָקוֹם.

רוּחַ עִוְעִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי תְּהוֹם

וְהָאָרֶץ כֻּלָּהּ תֹּהוּ וָבֹהוּ אֱמֶת עִוֶּרֶת

מְנִיפָה מַקֵּל.

זְמַן מוּאָר

הָיָה חשֶׁךְ וְתֹהוּ וְהָיוּ הַמִּלִּים שֶׁהֵאִירוּ הַכֹּל

וְהָיָה אוֹר וְתֹהוּ וַחֲשֵׁכָה עַל אֶרֶץ וּמַיִם וּתְהוֹם

וְאֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת בָּאוֹר אֶת הַחשֶׁךְ

וְאֶת הַתֹּהוּ,

אֶת הַיָּם וְאֶת הַשָּׁמַיִם

וְאֶת הָאָרֶץ זְרוּעַת הַדֶּשֶׁא וַעֲצֵי הַפְּרִי.

יוֹם וְלַיְלָה,

אוֹר חֲסַר רַחֲמִים,

חֲשֵׁכָה סְמִיכָה,

עֶרֶב וּבֹקֶר וְיוֹם,

זְמַן חֲסַר צֵל

שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר

לְלֹא שֶׁמֶשׁ

יָרֵחַ אוֹ כּוֹכָב,

לְלֹא זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה,

עֵירֹם.

שְׁלוֹשָׁה עֲרָבִים וְיָמִים אֲרֻכִּים

עַד בּוֹא הַמְּאוֹרוֹת,

וּבָא קֵץ לָאוֹר הַגָּנוּז וְלַתֹּהוּ

וּזְמַן עָטוּף בְּאוֹר

השירים לקוחים מתוך ספרה השלישי של דליה יאירי "זמן חמדה וערפל" שראה אור לאחרונה בהוצאת כרמל ובעריכתו של דוד וינפלד. דליה יאירי שהיתה בחזית האקטואליה ("יומן השבוע", "עניין אחר", "הכל דיבורים") פרשה לגמלאות בשנת 2006, ועוסקת בשירה וביצירה.