פחות הרוגים בתאונות, אבל יותר פצועים קשה
נתוני הקטל בכבישים מלמדים על שיפור ניכר במספר ההרוגים בתאונות. באותו זמן נרשמה עליה מדאיגה במספר הפצועים קשה. בלמ"ס מזהירים שהתעלמות ממספר הפצועים באורח קשה, תעניק תמונת-מצב בעייתית ולא מייצגת
תמרור אזהרה: מתחילת השנה נרשמה עלייה של 5% במספר התאונות הקשות. למרות ירידה משמעותית במספר התאונות הקטלניות ב-2012, המשטרה מדווחת על עלייה במספר התאונות הקשות, שבהן נפגע לפחות אדם אחד באורח קשה - 919 בין ינואר וסוף אוגוסט, לעומת 875 בתקופה המקבילה אשתקד. נתון מדאיג נוסף: מספר הפצועים קשה נותר זהה לנתון שנרשם אשתקד, למרות ירידה ניכרת במספר ההרוגים.
בסיכום מספר התאונות החמורות, הכולל תאונות קטלניות וקשות, נרשמה מתחילת השנה ירידה קלה של 3% בלבד, וזאת בזמן שמספר ההרוגים מתחילת השנה ירד בכמעט 30%.
חשוב להזכיר כי מספר התאונות הקשות נחשב למדד בטיחות מרכזי, ויש מדינות שאף קובעות יעדים ברורים להפחתת מספר הנפגעים באורח קשה. דו"ח שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), אף הזהיר מפני התמקדות במספר ההרוגים והתאונות הקטלניות כבסיס לקביעת מדיניות בטיחות. "בחינת מגמות של רמת הבטיחות בהסתמך על נתוני הרוגים בלבד תהיה בעייתית, במקרים שבהם הירידה באה על-חשבון עלייה במספר הפצועים קשה", כך הבהירה עורכת הדו"ח, ד"ר תמר פישמן.
"תמונה מוטה של רמת הבטיחות"
בכל הנוגע לתאונות קטלניות והרוגים, המשטרה מציגה נתונים מעודדים. מספר התאונות הקטלניות בין ינואר וסוף אוגוסט ירד ב-31% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ומספר ההרוגים ירד בכ-28%. על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת השנה ניכר שיפור דרמטי במגזר הערבי - ירידה של 35% במספר ההרוגים, שיעור שיפור כפול מזה שנרשם במגזר היהודי.
אלא שהירידה במספר התאונות הקטלניות ומספר ההרוגים, אינה חושפת את כל תמונת הבטיחות בישראל. בכל הנוגע לתאונות קשות, ניכרת ב-2012 דווקא החמרה. ב-919 תאונות קשות נפגעו מתחילת השנה 1,020 בני אדם. בתקופה המקבילה אשתקד, נפגעו 1,018 בני אדם ב-875 תאונות. מספר התאונות החמורות השנה מסתכם עד כה ב-1,083, לעומת 1,112 בין ינואר וסוף אוגוסט בשנה שעברה.
על חשיבותם של נתוני תאונות קשות, מרחיב דו"ח הלמ"ס. "בחינת מספר ההרוגים בלבד מציגה תמונה חלקית של ההיקף וההשלכות של תאונות דרכים, ועשויה לשקף תמונה מוטה של מגמות ברמת הבטיחות", מסבירה ד"ר פישמן, עורכת הדו"ח. "מידע איכותי על שיעור הפצועים ומאפייניהם חשוב להבנת הבעיה, (ו)כבסיס לקביעת סדרי עדיפויות, דרכי התערבות, אוכלוסיות היעד של התערבויות אלו, ובחינת עלות-תועלת של פעולות שננקטו".
כבר ב-2010 קראה המועצה האירופית לבטיחות בתחבורה (ETSC) לקבוע יעדים להפחתת מספר הנפגעים קשה בתאונות. בדו"ח שפרסמה, צוין כי "הודות למכוניות בטיחותיות יותר, שירותי חירום טובים יותר והתקדמות במערכי הרפואה, נמנעים מקרי מוות רבים, אך הנפגעים שורדים ורבים מהם סובלים מפגיעות קשות. מקבלי החלטות אינם צריכים להזניח את החלק הזה של התמונה האמיתית, בכך שיתייחסו רק להרוגי תאונות".
אין הגדרה מוסכמת של פצועים
אחת הבעיות העיקריות שמונעות קביעת יעדים בעניין תאונות קשות, היא חוסר אחידות הנתונים. על-פי הלמ"ס, "אין הגדרה מוסכמת של פצועים בתאונות, או של 'פצועים קשה'. המשטרה אינה מדווחת על כל תאונות הדרכים, והבעיה של תת-דיווח חמורה במיוחד בהקשר של פצועי תאונות". דברים דומים אומרים במועצה האירופית לבטיחות. "היקף התופעה של תת-דיווח פוגע בהקצאת המשאבים הנחוצים לנקיטת צעדי-מנע. שיפור איכות המידע בנוגע לפצועים קשה בתאונות הוא המפתח לתכנון מדיניות יעילה יותר".
על-פי ההגדרה המקובלת בלמ"ס ובמשטרה, תאונה קשה היא תאונת דרכים שבה נפצע אדם אחד לפחות באורח קשה. אלא שראוי להזכיר כי יש פער משמעותי בין נתוני הנפגעים כפי שהם מדווחים על-ידי המשטרה, ואלו שמדווחים על-ידי בתי החולים. מנתוני 19 בתי חולים עולה כי מספר הפצועים קשה בשנה שעברה היה גבוה כמעט פי שלושה מזה שדווח על-ידי המשטרה: 3,485 לעומת 1,240.
בעיית הדיווח של פצועים קשה מוכרת כבר תקופה ארוכה, אך עד כה לא נמצא לה פתרון שיהיה מקובל על כל העוסקים בתחום. כבר ב-2004 התריע פרופסור קובי פלג, מנהל המרכז הלאומי לחקר טראומה, מפני השלכות הבעיה: "מספר הפצועים במצב קשה שעליו מתבססים מקבלי ההחלטות, נמוך ממחציתו בפועל, ואינו מהווה מדגם מייצג ואף לא אקראי. בהיעדר נתונים מלאים, ההחלטות מתקבלות על בסיס אינטואיציה או על בסיס מוטעה. יתכן שקבלת החלטות על בסיס נתונים חלקיים מסוכן אף יותר מקבלת החלטות בהיעדר נתונים כלל".
לפנייה לכתב/ת 
