הביאו את הסתיו, והטישו, וגם את הספרים
הקיץ כבר משאיר זנבות מאחוריו, ובינתיים צינוני עונות המעבר מתחילים להשתלט לנו על החיים. אז בעוד אתם נזכרים מה זה תה, בקבוק חם ומיץ תפוזים, בחרנו לכם ספרים אחדים שהכי כיף לקרוא בהם כשאתם נחים במיטה, דווקא בגלל שהם סתוויים
"הקיץ היפה", מאת צזארה פאברה
כשכואב הראש ומרגישים על הפנים, מה צריך יותר מספר שכותרתו, לעומת השמים המעוננים, מדברת דווקא על קיץ? "הקיץ היפה", מכיל בתוכו שלושה רומנים קצרים, שמעלים את השאלה מהו טבע ומהו כפר - אבל עושים זאת באיטליה הטעונה של המאה הקודמת. שלושת הסיפורים עמוסים בסבל אנושי, להט נעורים, ותשוקה שלעתים נענית, ולעתים מובסת.
הדמויות המובילות את הסיפורים מתמקדות בצעירים תמימים: בראשון גיבורה נדירה נאחזת באשליית האהבה, בשני שלושה סטודנטים כריזמתיים לא ממש מבדילים בין טוב לרע, ובשלישי בחורה שברירית נמשכת אחרי הפיתוי המסוכן מכולם: המוות, ושמה קץ לחייה - ממש כמו סיפורו האוטוביוגרפי של צזארה פאברה הסופר. פאברה, שחיי רוב ימיו בטורינו, כתב שירים, סיפורים וביקורת ספרות, ובהתאבדותו בעקבות התנגדותו למשטר הפאשיסטי, הפך למיתוס בספרות האיטלקית. אז אם בא לכם מיתוס משולב עם אווירת בלוז נפשית, וגם קצת רומנטיקה - זה הספר שיעביר לכם את ההתקררות.
"בגוף אני מבינה", מאת דויד גרוסמן
ספרו היפהפייה של דויד גרוסמן שמאגד בתוכו שתי נובלות שונות, אך משלימות זו את זו - מתאר בדרך מקורית ודרך דמויות עזות וחד-פעמיות, את יכולתם של הגוף והנפש להיות מקשה אחת, גם אם מסובכת לעתים בקנאה ובבגידה. ומה יותר רלוונטי מגוף ומנפש, כשמרגישים לא טוב. בגוף. או בנפש. בנובלה הראשונה בעלת השם המהדהד, "אטרוף", הגיבור הוא שאול, גבר באמצע החיים, שחווה בהתמסרות מלאה ומעוררת תמיהה את הרומן של אשתו עם גבר אחר. הרומן הזה מעסיק אותךו כבר למעלה מעשור, אך בנובלה הוא מתמודד איתול על ידי הסבר המצב לאסתי, אשתו של אחיו.
הנובלה השנייה, "בגוף אני מבינה" שאף נושאת את שם הספר, רותם-אישה-נערה, שיחסיה המנוכרים עם אמה, גרמו לה לכאב רב במשך שנים, יושבת עכשיו ליד אמה שעומדת למות, כדי לקרוא באוזניה סיפור שכתבה עליה. בסיפור המדומיין הזה היא מנסה לפענח את חידת הקשר שנרקם לפני 18 שנה בין האם, מורה ליוגה, לבין נער "יחיד במינו".
הנובלה המפורסמת הזו של גרוסמן, מדברת על מגדר, קול אישי, והקשר בין נפש לגוף. "לא חשוב גבר, לא חשוב אשה", אומרת נילי לנער בסיפורה של רותם, ובכך פותחת רותם, המספרת, מקום שבו הכל אפשרי.
"תיק נעדר", מאת דרור משעני
אם בא לכם לצאת למסע מותח, בלי היכולת הרשמית לזוז מהספה או מהמיטה, "תיק נעדר" של דרור משעני, הוא הספר בשבילכם. ובייחוד גיבורו הכובש: השוטר-החוקר אברהם אברהם. וכן, השם שלו כפול בכוונה. בספר מתח בנוי להפליא, אברהם אברהם יוצא לחקור את היעלמותו של עופר בן השש-עשרה, שיצא בוקר אחד מביתו בחולון לבית הספר, ולא חזר מעולם. אכול אשמה ונחוש בדעתו למצוא את הנער הנעדר, שוקע פקד אברהם אברהם בחקירה המתסכלת המשתלטת בהדרגה על כל הווייתו. אבל ככל שהוא לומד להכיר את הנער ואת חייו, הוא הולך ומתרחק ממנו, ונדמה שרק לאדם אחד, שכנו המבוגר של עופר והמורה הפרטי שלו, יש מה לספר לו.
הרומן הקולח שמתרחש בפרברי העיר הגדולה, מתאר בלש לגמרי לא רגיל, בחקירה לא רגילה, שלאט לאט מאבדת שליטה. ולמי שאוהב ספרי המשך, השנה עתיד לראות הספר השני בטרילוגיה. אז יש סיבה להפסיק להצטנן.
טעמה העצוב של עוגת הלימון
גם עצב, גם לימון, וגם עוגה - בכותרת אחת של ספר. אז מה מתאים יותר מהאובייקטים האלו לתחושה עמומה של סתיו מצונן? "טעמה העצוב של עוגת הלימון", מאת הסופרת האמריקנית איימי בינדר, מספר את סיפורה של רוז, נערה צעירה, שמגלה דבר פלאי ומיסטי על עצמה, כבר בגיל מוקדם מאוד: בכל פעם כשהיא אוכלת, היא מסוגלת לטעום בכל נגיסה את רגשותיו הכמוסים ביותר של האדם שבישל את הארוחה. החוויה הזאת משנה את חייה, כשהיא אוכלת את עוגת הלימון של אמה, ומגלה שהיא אינה שמחה כפי שהיא נראית, וטעמה הוא טעם של עצב, ייאוש, בדידות וכמיהה.
בעקבות הכישרון הנדיר שלה, רוז נאלצת להתבגר בקצב מהיר, להתמודד עם הרגישות
המיוחדת שלה, ולדעת מה חשים הוריה, הטבחיות בבית הספר, וגם יצרני חמאת הבוטנים שהיא אוכלת, ולדעת בבאת אחת, יותר מדי דברים גדולים ובלתי-מובנים על העולם בו היא חיה. היחיד שמאמין לטענותיה על כך שהעוגייה כועסת או שהגבינה עייפה, הוא ג'ורג', חברו הטוב והיחיד של אחיה הגדול ג'וזף. נוכחותו המרגיעה, המושכת והאוהבת ממלאת אותה בניצנים ראשונים של אהבה, וגם רומזת על מפתח לקריאת הספר כולו.
ספרה של בינדר לוקח צעד אחד קדימה, את הספרות שדיברה על אוכל ורגשות לפניו, מכיוון שהוא מותח את הגבול שבין אינטואציה, לקסם או לדמיון מפותח, ומדבר על הפער, שלעתים אינו קיים, בין סבל מאוד אישי - לסבל חברתי אנושי. אז אם בא לכם קצת סוריאליזם, להתחבר לרגשות שלכם, או אולי פשוט תרצו להחזיר לעצמכם את התיאבון, קחו בין טישו לטישו, ביס מעוגת הלימון.
מכירים עוד ספרים שמעבירים לכם את השפעת? תמליצו לנו בטוקבקים!
לפנייה לכתב/ת 
