רד הוט צ'ילי פפרס: מתגעגעים, נוקמים ומתפשטים

כשמסתכלים אחורה על חייה של להקה גדולה, קשה לבחור את כל הרגעים, ההפסדים והניצחונות שהגדירו אותה. במהלך החודש האחרון הבאנו בסדרת כתבות מיוחדת את הסיפורים המוזיקליים והאישיים של הלהקה האהובה שבשבוע הבא תנחת לראשונה בתל-אביב.

צ'יליז - סדרה מיוחדת לקראת ההופעה בישראל:

כך תנגנו כמו "רד הוט צ'ילי פפרס"

הצ'ילי פפרס פורצים: סקס מג'יק

אנטוני קידיס מסרב למות

כרטיסים להופעה במבצע בלעדי ל-ynet shows

כל כך הרבה זמן חיכינו ל"רד הוט צ'ילי פפרס", והנה הם סוף סוף באים (טפו טפו טפו). בפרק האחרון החלטנו להיזכר בעוד כמה רגעים קטנים-גדולים שלא הוקדש להם פרק שלם, רגעים יוצאי דופן שלפעמים נסתרים שלא תמיד מוזכרים כשעולה הלהקה לדיון בין חברים או בכלי התקשורת. אלו הם הצ'ילי פפרס: כואבים, מצולקים, שמחים וצוהלים.

השיר של פלי

כבר שנים רבות שהצ'ילי פפרס לא מנגנים שירים מתוך האלבום "One Hot Minute" בהופעות. האלבום שהוקלט עם הגיטריסט דייב נבארו, מציף אותם בתחושות לא טובות והם חשים מרוחקים מהתקופה איתו. במיוחד אנטוני קידיס. חוץ מזה, ג'ון פרושיאנטה ששב להקה, לא רצה לשמוע או לנגן את השירים הללו וזאת למרות שלדעת רבים מדובר באלבום נפלא.

השיר של פלי

אבל שיר אחד שכן צץ לפעמים בהופעות הוא "Pea" (אפונה), שיר אותו כתב, הלחין ומבצע פלי הבסיסט ורק הוא. מדובר בשיר מאוד קצר בו פלי הקטן מספר על חייו כילד שהציקו והרביצו לו. "אני אפונה קטנה, אני אוהב את השמיים והעצים", הוא שר, מעיד על אהבתו לטבע ועל כך שהילדים האחרים שנאו אותו בגלל זה - ובגלל צבעי השיער השונים שהתנוססו על ראשו. בעוד הוא מדגים את כישוריו יוצאי דופן על הבס הוא שר: "לכו תזדיינו הומופובים", בכעס - אבל בדרכו המאוד חמודה, מזכיר כנראה לכל אותם בריונים איפה הוא ואיפה הם.

הכדורסל

מאז יצאה "רד הוט צ'ילי פפרס" לדרך בתחילת שנות השמונים, הכדורסל היווה חלק גדול ובלתי נפרד מחיי חבריה, במיוחד הלוס אנג'לס לייקרס, הקבוצה אותה קידיס ופלי אהדו כבני נוער. באלבום "Mother's Milk" נכלל שיר בשם "מג'יק ג'ונסון" המוקדש לשחקן האגדי ובכמה שירים גם הופיעו משפטים המהללים את הקבוצה.

באמצע מגרש הכדורסל: סמית' מכה חזק עם ההמנון

קידיס ופלי עדיין מקפידים ללבוש חולצות בצבע סגול וצהוב ולשבת בשורות הראשונות במשחקים. פעמים רבות זכה פלי לפתוח את משחקי הקבוצה שלו ולנגן את ההמנון האמריקאי לקהל, לעתים על הבס או על החצוצרה בה הוא שולט היטב.

אבל הרגע המרהיב ביותר במשחק כדורסל הוא דווקא של המתופף צ'אד סמית': בשנות התשעים, התארח סמית' בביתה של הדטרויט פיסטונס באחד ממשחקי האליפות. סמית' שגדל במישיגן, פתח את המשחק עם ההמנון והתופים כמו שרק הוא יכול. הוידאו צץ בשנים האחרונות ברשת, מזכיר כמה המתופף הזה מוכשר וכיצד הוא יכול להפוך כל מנגינה או רגע מוזיקלי לשלו ורק שלו.

הצב וסוחר הסמים

את אלבום הלהקה השני, "Freaky Styley", החברים זכו להקליט עם אחד מגיבוריהם, אושיית הפ'אנק הותיקה ג'ורג' קלינטון, בעמדת המפיק המוזיקלי. אמנם בשביל הפפרס הצעירים, קלינטון היה איש גדול, מכובד ונוצץ. אבל בחיים האמיתיים, הוא היה מסובך עד מעל ראשו בסמים.

שניות התהילה של לואי סוחר הסמים, בפתיחת השיר

במהלך העבודה על האלבום החלה לצוץ דמות חיוורת ומפחידה בשם לואי. הוא היה מגיע לבקר את קלינטון, מזכיר לו את הבורות שנפרעו וכמה כסף הוא חייב לו מהמשלוחים שסופקו לדלת ביתו. לקלינטון היתה תוכנית. הוא אמנם היה מרושש, אבל הבטיח לאותו לואי (שמאוד רצה להפוך למפורסם בתעשיית המוזיקה) שהוא יוכל להשתתף באלבום החדש של הפפרס.

החברים בלהקה כעסו ולא הבינו על מה לעזאזל קלינטון מדבר, אבל הוא הבטיח להם שלא יהיה להם איכפת. וכך היה. בתחילת השיר "Yertle The Turtle" נשמע קול תמהוני שקורא בשקט: "Look At That Turtle Go, Bro". במשך שנים חשבתי שמדובר בפלי ובאחד מרגעיו המטופשים. אבל לא, זהו קולו של לואי, סוחר הסמים. החוב שולם, וכולם חזרו לעבודה.

השירים להלל

הלל סלובק מת. גופו הרזה נכנע להתמכרות האיומה שלו להרואין. קידיס, שהיה שותף להתמכרות, הגיב לראשונה בבריחה כששמע על מות חברו וגם לא הגיע להלוויה. אבל זמן מה אחר כך, כשהסתכל לתוך עצמו, יכול היה להתבטא ולכתוב על הגיטריסט הישראלי לשעבר. שניים מהשירים שהצ'ילי פפרס כתבו לסלובק הם שניים מהיצירות היפות שלהם בכל הזמנים.

הראשון הוא "Knock Me Down", שיר מקסים וקצבי מתוך "Mother's Milk" (הראשון ללא סלובק) שהיווה שינוי מלודי גדול בסגנון הלהקה. זהו שיר שקידיס ופרושיאנטה שרים ביחד ומתאר את התהום הגדולה בחייו של מכור לסמים. משפט אחד מהדהד בו ואומר שאנחנו הכי לבד כשאנחנו כבר לא מכירים את עצמנו.

השיר השני הוא "My Lovely Man". רגע לפני שהאלבום "בלאד שוגר סקס מג'יק" מסתיים, מגיע אותו שיר געגועים לסלובק, בו קידיס שופך את נשמתו כאדם נקי מסמים שמתגעגע לחבר הכי טוב שלו.

במוזיקליות נפלאה רוק ופ'אנק שחברי הלהקה מייצרים מסביבו, קידיס פשוט אנושי. האיש הנפלא שלו כבר לא איתו, והוא יודע שהם יפגשו עוד פעם אחת. "בקרוב", הוא שר, "תשמור לי מקום. ורק במקרה שלא ידעת, אני מתגעגע אלייך, אני אוהב אותך גם".

ומה הלאה?

עוד כל כך הרבה רגעים גדולים וקטנים מאחוריהם. למשל, השירים האדירים "Soul to Squeeze" ו-"Sikamikanico" שהוקלטו בזמן "בלוד שוגר סקס מג'יק" אבל יצאו אחר כך בפורמטים אחרים. או ההופעה בוודסטוק 1994 עם דייב נבארו והחליפות הגדולות עם הנורות הענקיות על הראש. הגרביים על איברי המין בהופעות, החזרה של ג'ון פרושיאנטה בסוף שנות התשעים וחשיפתו המחודשת בקליפ לשיר "Scar Tissue", ההכתרה להיכל התהילה של הרוק'נרול ועוד ועוד ועוד. בשבוע הבא הלהקה תגיע בפעם הראשונה לישראל. לנו המעריצים יצטרף הרגע הזה לרשימת המרגשים והנוגעים ביותר. והאמת? מי יודע? אולי גם להם.