מטום בוי לדיווה. איך הגדלת חזה שינתה את עולמי

אם אתן מתלבטות אם לעשות או לא לעשות, ניתוח להגדלת חזה, אני אומרת - לעשות. אין לי מידת חזייה בעברי שאני יכולה להתרפק עליה, או זיכרון נערי – תיכוניסטי נוסטלגי של נערה שופעת. בדיוק ההפך. נערה צנומה, גרומה, לבושה תמיד בבגדים גדולים ממידתה, משחקת כדורסל עם הבנים, סובלת מחבלות כחולות קבועות בברכיים - טום בוי.

בגיל 16 בערך, זה התחיל להפריע לי - שאין לי. וכבר אז היה ברור לי שכשאגדל, אני אעשה ניתוח הגדלת חזה. תמיד קראתי על זה, התעניינתי, ביקשתי רשות לראות לנשים שכבר עשו. אבל בכל פעם דחיתי את ההחלטה ללכת ולבצע את הניתוח בעצמי. בכל פעם בגלל סיבה אחרת.

עוד כתבות על ניתוחים פלסטיים ב-ynet:

• מדריך ניתוחים פלסטיים: למי אסור מה וממה להתרחק?
• "עשיתי הגדלת חזה". אישה חרדית מסבירה למה
• מיס פלסטיק: תחרות יופי לנשים שעברו ניתוחים פלסטיים
  

החלטתי לצאת למסע

במהלך חודש פברואר השנה, סוף סוף החלטתי ללכת על זה. ביקשתי מחברתי להתלוות אליי, למסע. מסע אמיתי. מסע של התחדשות שיש בו הומור, מבוכה, חפירה בנבכי הדימוי עצמי וזכרונות נוסטלגיים של "אישה שכלואה בגוף של נער".

הגעתי לפגישת הייעוץ הראשונה במשרדו של הרופא. חדר ההמתנה היה עמוס בנשים ממתינות, והעובדות שם נראו כאילו לוהקו לתפקידן בעיקר בגלל נתוני הגוף המדהימים שלהן, וכמובן בגלל החזה המשופץ של כולן.

הניתוח ששינה לי את החיים(צילום: shutterstock)

נכנסתי עם חברתי למשרד הרופא, שדיבר על הניתוח כאילו מדובר בטיפול קוסמטי פשוט ולא פרוצדורה שמשנה חיים. בסיום הפגישה התלבטתי, לא ידעתי מה לחשוב, אבל דבר אחד ידעתי. החודש שבו חל יום הולדתי ה-31 יהיה החודש בו אעשה את הניתוח, ויהי מה.

בפגישה השנייה במשרדו של ד"ר עמירם בורנשטיין הכל היה שונה. בחדר ההמתנה לא היו כל כך הרבה אנשים, ובפגישה  במשרדו הרופא ניסה דווקא להניא אותי מלעשות את הניתוח. הוא דיבר בעיקר על כל הסיבוכים והסכנות הכרוכות בניתוח. הקשבתי בהערכה רבה בעיקר בגלל שלא ניסה לשכנע אותי לעשות את הניתוח, כמו רופאים אחרים, הנוהגים כאנשי מכירות ומנסים להציע ניתוחים פלסטיים 1+1.

בחרתי גודל של שתלי סיליקון (בהמלצתו) ואז הגיע הרגע שלעולם לא אשכח. עמדתי מול המראה בחזייה בלבד, כשבצד אחד ראיתי את החזה הטבעי שלי ועל החזה השני, הונח השתל. לבשתי חולצת טי שירט צמודה והסתכלתי על עצמי. הרגשתי מיליון דולר!! הבנתי שזה בדיוק מה שהיה חסר לי עד היום. זו התוספת שהייתה חסרה לי.

היום הגדול שלי

בלילה שלקראת הניתוח, לא יכולתי להירדם מרוב התרגשות. הייתי הראשונה בתור, מלווה באמא שלי ובאחותי הצעירה הגעתי ביום הגדול שלי, לניתוח. 

הכל עבר מהר כל כך מהר. הרדמה מלאה ואז התעוררתי. כאב לי. הרגשתי שמשאית התיישבה לי על החזה. אבל אז ראיתי את הבליטה מהחלוק.

כבר לא הרגשתי יותר את הכאב. ידעתי שהכאב יחלוף והחיים החדשים שלי יתחילו. הייתי סקרנית לראות את התוצאה. אחר הצהריים, הרופא הסיר את התחבושת ואז ראיתי אותם בפעם הראשונה! הם היו נפוחים וקשים, אבל מושלמים.

העצות שלי לכל מי שמתלבטת

• התייעצי עם יותר מרופא אחד. חשוב להתייעץ עם יותר מרופא אחד לפני הניתוח, כך תוכלי להשוות בין הגישות והתפיסות של הרופאים השונים. פה כדאי לך להפעיל את האינטואיציה כדי להחליט. בסופו של דבר, את צריכה להרגיש נוח עם הרופא שלבסוף יבצע את הניתוח.
  

• חשבי היטב על גודל השתל. בחירת גודל השתל תלויה בך בלבד, אבל כדאי מאוד להתייעץ עם הרופא שלך. הניסיון שלו יכול לעזור לך לבחור נכון.
  

• התכונני לניתוח פיזית ונפשית. דאגי לקחת חופש של שבוע לפחות לצורך ההחלמה מהניתוח. אם את אמא לילדים, דאגי לעזרה צמודה לפחות לעשרת הימים הראשונים. את צריכה זמן להבריא ולהסתגל למראה החדש שלך, פיזית ונפשית כאחד, וכך גם הם. 
  

• תיהני. השינוי שחל בך הוא מדהים. למדי ליהנות ממנו.