סוכן כפול
אבי נימני, סוכנם של בן שושן, איינבינדר וחדד, היה הפרשן במשחקה של בית"ר. לעובדה שהשלושה החרימו את הקבוצה אחרי הצעה כספית נמוכה, הוא לא התייחס. כי הרי למה לסבך את נימני (הסוכן) עם נימני (הפרשן) ועם אלה שנמנים עם לקוחותיו?
הכלבויניק
שני הכובעים של נימני
פתיחת העונה העמידה את ראשי בית"ר ירושלים בפני דילמה לא פשוטה, והטרידה לא פחות את האוהדים. עמית בן שושן, דן איינבינדר ושי חדד החליטו להחרים את הקבוצה אחרי שקיבלו הצעה כספית שלא נראתה להם. לכן, אחרי שריקת הפתיחה למשחק בין בית"ר להפועל באר שבע, היה ממש מסקרן לשמוע מה חושב הפרשן על הסוגיה. אילו להפקה היה קצת מעוף, הם גם היו מזמינים לעמדת השידור את סוכנם של השלושה, כדי שיגיב על הדברים.
אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
- תקצירי הליגה האנגלית: ואן פרסי כובש שלושער, ארסנל שוברת בצורת
- צפו בשערים של ליגת העל. חדש: גם בסמארטפון ובאייפד
- תקצירי הליגה הבלגית: השערים של רפאלוב ודודו ביטון
בעצם רק רגע, הם כן הזמינו אותו! אבי נימני מייצג את שלושת הסרבנים. אז למה הפרשן לא שאל אותו מה דעתו בעניין? אהה, כי גם הפרשן היה אבי נימני.
אז מה רציתם, שנימני הסוכן ישאל את נימני הפרשן מה דעתו על הסכסוך? ואם התשובות של אבי הסוכן לא היו מספקות, האם אבי הפרשן היה לוחץ אותו
אל הקיר, ושואל: "איזה סכום אתם דורשים כדי שהשלושה יחתמו על חוזה?". בשלב זה אבי הסוכן היה מחייך בנונשלנטיות, כמו שסוכנים מחייכים, ומשיב: "סלח לי חבוב, אנחנו לא מנהלים מו"מ דרך התקשורת".
בפועל, למרות שנימני הפרשן ונימני הסוכן היו בעמדת השידור בו זמנית, משריקת הפתיחה לא שמענו שום התייחסות לבעיה שהכי מציקה היום למאמן הקבוצה ולאוהדיה. פעמיים במהלך המשחק אבי (הפרשן) אמר ש"לבית"ר אין חלק קדמי", אבל לא פירש האם הפתרון המתבקש, לדעתו, הוא החתמתם של בן שושן ואיינבינדר בכל מחיר. כולל העמלה.
ומה הכי מגוחך? שלפני שבועיים נימני (הסוכן) דווקא הגיב לאחד האתרים בנושא, ואמר: "השחקנים ישבו בשקט וחיכו כל הקיץ בלי שקיבלו הצעה, כי בית"ר לא יכלו לנהל משא ומתן. אבל אם לא יחתימו אותם, בית"ר תצטרך להביא זר, ובכסף הזה היא תקבל רק שחקן בינוני". ואז בא גם סוג של אולטימטום: "אני בודק לשחקנים גם אופציות בחו"ל, וקשה לי להאמין שכל השלושה יחתמו". או, זאת פרשנות! ורק בטלוויזיה הג'וקר שמר את הקלפים קרוב לחזה.
אזור הדעות של ynet ספורט:
נימני (הסוכן) ממש לא אשם שהזמינו אותו לפרשן. אילו לנימני (הפרשן) היה סוכן, הוא יכול היה לבקש ממנו שיודיעו לחברים בטלוויזיה שיש כאן בעיה אתית קשה, ושאינו יכול לנתח קבוצות שהוא מנהל איתן מו"מ. שופטים בבתי המשפט שיש להם נגיעה כלשהי לאחד המעורבים בתיק, פוסלים את עצמם. במקרה שלנו הפרשן הוא זה שניהל מו"מ עם קורנפיין, וכל הפוסל - במו"מו פוסל.
אילו בהתאחדות היו אנשים שאינם מתמחים בקומבינות ובחלטורות, הם היו מפסיקים את תיאטרון האבסורד. על זאב זלצר ומוטי איוניר, שאימנו בנבחרות הצעירות, נאסר לפרשן משחקים בליגת העל מחשש לניגוד עניינים. אבל
ואילו השדר לצידו של נימני היה עיתונאי, כמו מאיר איינשטיין למשל, הוא בטח היה מנצל את נוכחותו של נימני (הסוכן) בעמדת השידור, עוקץ את נימני (הפרשן), דורש ממנו "גילוי נאות", ומעלה לדיון את פרשת בן שושן, איינבינדר וחדד. אלא שהשדר היה רמי וייץ הטרחן, שהעדיף לא להטריח את הפרשן ואת הסוכן כאחד במהלך המשחק. למה לסבך את נימני עם נימני ועם אלה שנמנים עם לקוחותיו?
המיסניק
העיקר שקלינגר מרוצה מעצמו
"היו לנו הזדמנויות אבל לא היינו חדים מול השער... היינו צריכים לנצל את ההגנה האיטית של הפועל תל אביב כדי לסכן אותה במתפרצות... זה השיפוט הכי גרוע שראיתי בחיים שלי... החילופים בחלק האחרון עשו לנו טוב". אלה פחות או יותר היו המשפטים ששיחרר מאמן הפועל חיפה, ניר קלינגר, אחרי משחק הנפל השני של קבוצתו החדשה בליגת העל.
עכשיו בואו ננתח אותם. "לא היינו חדים מול השער", פירושו שהשחקנים שלו פישלו. "ההגנה האיטית של הפועל תל אביב", זאת אומרת שהיריבה לא משהו. "השיפוט הכי גרוע", כלומר השופט בעייתי מאוד. "החילופים עשו לנו טוב", משמע אני תיפקדתי בדיוק כמו שצריך. או במילים אחרות: חוץ ממני, אף אחד במגרש לא סיפק את הסחורה.
כבר כמה שנים טובות שקלינגר מדבר הרבה ועושה מעט. זה קרה בכמה מקומות בקפריסין, עבר לכישלון הקולוסאלי בבאר שבע, ועכשיו יש אווירת נכאים גם
בקריית חיים. ודווקא אחרי הקיץ שבו יואב כץ החליט לפתוח את הכיס, שזה בערך כמו החורף שרענן כץ החליט לסגור את הפה.
את הבעיה בהפועל חיפה יכול לזהות כל חניך שנה א' בבית ספר למאמנים: אין קשר קדמי שיחזיק כדור, מה שנקרא עושה משחק. בדיוק כפי שקרה לו בנגב, אחרי שחרורו של מאור מליקסון, גם הפעם קלינגר עקב בעניין אחרי שחרורם של חנן ממן ועלי חטיב, ולא העריך נכון את גודל הבור. עם כל הסימפטיה לגיא צרפתי ולמהראן לאלה, שנמצאים כבר מזמן בצד של הירידה מההר.
קלינגר הוא גם מסוג המאמנים, הנפוצים בישראל, שבמהלך המשחקים מתרוצצים על הקו, מצמידים את כפות הידיים לפה, וגוערים בשחקנים: "לך ימינה!", "תמסור שמאלה!", "תדחוף קדימה!", "תסגור מאחורה!". זו סתם הצגה. מאמן שמכין את השחקנים שלו במשך כל השבוע, לא צריך ללמד אותם מושגי יסוד בכדורגל תוך כדי משחק. כדורגל זה לא שוק והפועל חיפה היא לא שוק הכרמל.
בעונה שעברה קלינגר השיג ניצחון ראשון עם באר שבע רק במחזור השביעי, על הפועל חיפה, התפטר בשידור חי, והסביר: "זו לא חוכמה ללכת אחרי הפסדים". מכיוון שגם העונה שתי הקבוצות הללו ייפגשו במחזור השביעי, יכול להיות שהוא חולם לסגור מעגל. כלומר להיות המאמן הראשון בהיסטוריה שהזיק לשתי קבוצות, בשתי עונות, בדיוק באותה מידה.
הבדיחה
עבודות השירות של הכדורסלניות
ליגת הכדורסל לנשים, יסלחו לי החברות הלוחמניות מהשדולה, אינה בדיוק סיפור הצלחה. נכון שהיא לא מצחיקה כמו ליגת העל לגברים, אבל מה לעשות, גבירותיי וגבירותיי, היא בטח פחות מעניינת. כל זה לא מנע מהטוטו לחתום בשבוע שעבר על הסכם עם מנהלת הליגה, שמגדיל את ההקצבות לליגת הנשים ב-56 אחוז - מ-1.28 מיליון שקלים ל-2 מיליון. מה אכפת להם, כסף שלהם?
מרבית הקבוצות מעדיפות אמריקניות שבאות להשלים הכנסה על השקעה בכדורסלניות המקומיות, שאול אייזנברג ממשיך להריץ קבוצה של תיירות שנקראת הפועל ת"א ומשחקת באריאל, הקהל מגיע בהתגנבות יחידים, אבל בטוטו החליטו לקרוא לכל היופי-חי הזה "ליגת ווינר".
ורק כדי שתבינו עד כמה העניין מגוחך, במנהלת של אבנר קופל הגו המצאה מבריקה שתופעל החל מהעונה הקרובה: מכיוון שבליגה ישחקו תשע קבוצות, שזה כידוע מספר אי זוגי, הקבוצה שתהיה חופשית בכל שבוע, תקיים פעילות למען הקהילה"... כן כן, במקום שהטוטו ישקיע את הכסף ישירות בקהילה, הוא מעביר את המיליונים למנהלת, והכדורסלניות תצאנה לעבודות שירות. לא מזכיר לכם את עסקת הטיעון של מרגול?
הבושה
קלגנוב מקבל קצבת אבטלה
לפני 12 שנים, מיכאל קלגנוב הציל את ראשי הוועד האולימפי והיחידה לספורט ישראלי. זה היה יומה האחרון של האולימפיאדה בסידני, מזג האוויר ומצב הרוח הלאומי היו סגריריים למדי, אבל חותר הקיאקים נתן את כל מה שיש לו, ואחרי דחיות חוזרות ונשנות במועד הזינוק, הביא מדליית ארד למדינת ישראל.
המדינה כולה נשמה לרווחה והפוליטיקאים מיהרו לברך, כמעט כמו אחרי מבצע אנטבה, זכייתה של רינה מור בתואר מיס יוניברס, והניצחון של אבא ניבי באירוויזיון. גם העסקנים כמובן לא ידעו את נפשם מרוב אושר. אלכס גלעדי, הפונקציונר שלנו בוועד האולימפי הבינלאומי, מיהר לטקס הענקת המדליות כדי להיכנס איתו לפריים. ראשי הוועד הצטלמו עם החתרן הבלתי נלאה, ונתנו לו, לאות הערכה, לשאת את דגל ישראל בטקס הסיום באוסטרליה.
עם שובה של המשלחת לארץ, בטקס קבלת הפנים בנתב"ג, קלגנוב קיבל כבוד מלכים, ויו"ר הוועד צבי ורשביאק הודיע בלי למצמץ: "זכינו במדליה". זכינו!
ביום שני השבוע מיכאל קלגנוב, המדליסט היחיד שלנו בסידני, קיבל לראשונה דמי אבטלה. כשהוא בא לחתום במשרדי הביטוח הלאומי, אלכס גלעדי לא ליווה אותו וצבי ורשביאק לא הכריז בחגיגיות: "פוטרנו מהעבודה".
ככה זה במדינה הפרימיטיבית שלנו. משקיעים מיליונים במוזיאון אולימפי, ועושים כבוד להישגי העבר, אבל לספורטאי עצמו כבר אין שום כבוד. העיקר שוורשביאק מסודר גם בפנסיה.
לפנייה לכתב/ת 
