דבש, הכול דבש: עם האנשים שמבינים דבורים
"הדבוראים", בעברית תקינה, הם הכוורנים של פעם. הבאז סביבם גואה בחגים, כשהם נערכים למבקרים בכוורות "הבוטיק" הביתיות. "הדבורים הסוריות תוקפניות יותר", הם אומרים מניסיון של דורות. ומהי ההיעלמות המסתורית שמטרידה אותם?
הבאז סביב הכוורות בראש השנה הוא בעיקר תקשורתי ולא קשור לזמזום הדבורים. את הדבש שמוכרים היום על מדפי רשתות השיווק, הכוורנים, סליחה, "הדבוראים", לפי המינוח החדש של האקדמיה ללשון שנועד למנוע בלבול עם קברנים, רדו כבר לפני שנה לפחות. "בתקופה הזאת מוכרים יותר דבש, אבל אין אפשרות להגביר את ייצור הדבש לקראת ראש השנה", הסבירה בן-זאב, "אפשר לשים צנצנות בצד ולהחליט שמוכרים פחות בחורף ולשמור מלאי לתקופת החג".
דרומה משם, במושב אורות שבמועצה האזורית באר טוביה, מתקיימת כוורת ביתית כבר 55 שנה. דוד (74) ונעמי (72) גרטל התאהבו בייצור הדבש עוד בימי הלימודים בבית הספר החקלאי בנהלל. "השנה נייצר כ-600 קילו של דבש ונמכור בבית", אומר דוד, "אנשים מכירים את הכוורת, לפעמים הקונים מגיעים עם הילדים ולכן בנינו כוורת שקופה בתוך הבית, ובה הם יכולים לראות את כל התהליך".
"אני יכול להסתכל על הכוורת ולקבל אינדיקציה מה קורה בשאר הכוורות. אני בודק כמה דבורים יצאו לאסוף צוף, בוחן את קצב הטלת הביצים, ומסתכל על הריקוד שלהן", מסביר דוד. "העבודה עם דבורים מרגיעה אותי", אומרת נעמי, רעייתו, "אני אוהבת להסתכל על העבודה של הדבורים, איך הם אוספים את הצוף, איך הם בונים את הכוורת, זו חיה מופלאה ומעניינת".
על הדבש ועל העוקץ
שוכני הכוורות לא תמיד מלקקים דבש בשגרת העבודה העוקצנית. כך למשל, מערכת היחסים בין מלכה בן-זאב לדבורים מורכבת. אפשר לומר שהיא נוקטת את גישת "כן מדובשם ולא מעוקצם". היא אלרגית לדבורים ואף מצאה עצמה בבית חולים יותר מפעם אחת. "יש תיאוריה שלפיה לאנשים רגישים מספיק להיעקץ פעמיים-שלוש כדי לפתח אלרגיה", אומרת בן-זאב, ומחכה לפיתוחים בתחום. "יש חידוש של דבורים שלא עוקצות, למשל דבורים שמייבאים מאוסטרליה וניו זילנד הן שקטות יותר, לעומת זאת הדבורים המקומיות, שהן סוריות, נחשבות לתוקפניות".
לידיעת הדבורים, גם במועצת הדבש בישראל חוקרים את פיחות מספרן מדי שנה. במועצה נדבקים להיגיון הפשוט ואומרים כי ההיעלמות קשורה למיעוט פרחים ועצים צופניים (בעלי צוף) שנשתלים. "לקק"ל ולנו תוכנית לנטיעות צופניות נרחבות בכל הארץ", אומרים במועצת הדבש, "המטרה לתת מענה להתמעטות צמחי הצוף בארץ ולירידה בייצור הדבש".
"לדבורים יש בעיה בתחרות בין שטחי הבנייה לבין שדות המרעה, יש פחות אדמות חקלאיות", מסביר דוד, "אנחנו מגדלים 15 דונם עצי אקליפטוס שייתנו פריחה יפה". הוא מספר כי בשנת 1982 הפריחה נמשכה שמונה שבועות, שזה יותר מהרגיל, ובאותה שנה החג היה "דבש", "ייצרנו 25 טון והמשכתי לרדות עד חודש אוגוסט, במקום עד מאי".
והנה כמה מספרים על צריכת הדבש בישראל: מועצת הדבש דיווחה על עלייה של 14 אחוז בכמות ייצור הדבש השנה. מאה אלף כוורות יספקו השנה 3,200 טון דבש, ובתקופת החגים ישווקו 1,600 טון דבש, שהם כ-40 אחוזים מהביקוש השנתי.
לפנייה לכתב/ת 
