"אני הנשיא". לא האובמה שראינו בעבר

זה לא היה הנאום הטוב ביותר בחייו של ברק אובמה, ונראה שזה אפילו לא היה הנאום הטוב ביותר בוועידה הדמוקרטית שננעלה בלילה שעבר בשרלוט שבצפון קרוליינה - אם לקחת בחשבון את נאומיהם המעולים של רעייתו מישל והנשיא לשעבר ביל קלינטון. אחרי שני הנאומים ההם, אסטרטג רפובליקני חשוב אמר שהדמוקרטים יכולים להוריד כבר את הבלונים מהתקרה, לנעול את הוועידה וללכת הביתה, כי הם לא זקוקים כלל ליום השלישי ולנאום של אובמה עצמו.

עוד חדשות ב-ynet:

אירופה מאיימת על איראן: עוד סנקציות בקרוב

נועם שנפצע בלבנון רוצה זהב בלונדון: 'הכל פתוח'

אובמה יודע לנאום והוא הוכיח את זה גם הלילה, אבל לא היה זה נאום דומה לזה של המועמד הצעיר שהבטיח הרים וגבעות ב-2008, אלא נאום זהיר של נשיא עם ניסיון של ארבע שנים בבית הלבן, ששיערו הלבין במהירות מסחררת. אחד המודה בטעויות, אבל טוען שהוא הציל את הכלכלה, אחד המודע לפופולריות הנמוכה שלו, אחד המנסה להפוך את הבחירות הללו לא למשאל עם על נשיאותו, אלא לבחירה בין שתי תפישות עולם. הוא השתמש במילה "לבחור" או "ברירה" יותר מעשרים פעמים.

אחרי הנאום האנושי של מישל אובמה על בעלה ואחרי שקלינטון הגן על הרקורד של הנשיא המכהן, ניסה אובמה עצמו לשרטט חזון לארבע השנים הקרובות. בשמאל אמרו שנאומו היה "מעורר השראה", בימין הגדירו אותו "הבטחה חלולה", אבל אובמה פנה לא ימינה ולא שמאלה אלא ישר קדימה - לקהל היעד של המתלבטים, בעיקר לתומכיו הצעירים וההיספנים שהתייאשו מה"שינוי" שלו.

המילים היו מדודות ומדויקות. לא היה זה נאום בומבסטי, מהסוג שאליו הורגלנו במסע הבחירות לנשיאות לפני ארבע שנים. הדובר עכשיו הוא נשיא ארה"ב, המודע לגודל המשימה ולמגבלות הכוח. "אני הנשיא", אמר אובמה, לא בשחצנות, אלא כדי להזכיר שעכשיו הוא בעל הניסיון ולא יריבו הרפובליקני מיט רומני. הוא דיבר בצניעות גדולה מבעבר, כמעט בהשפלה עצמית, תוך שהוא מזכיר לצעירים שתמכו בו שהם לא יכולים לנטוש את הספינה באמצע החתירה במים הסוערים. המטרה של הנשיא הלילה הייתה להחזיר אליו את הצעירים וההיספנים, שרבים מהם נוטים להישאר בבית ב-6 בנובמבר. הם אלה שיכולים להביא לו את הניצחון.

ישראל הוזכרה פעם אחת. יותר מ-184 מדינות אחרות

הלילה שמענו נשיא זהיר בדבריו, מודע לכך שמיליוני אמריקנים סובלים מהכלכלה המקרטעת ורבים מאוד מאוכזבים ממנו. "אני מודע הרבה יותר לכישלונות שלי, יודע בדיוק למה אברהם לינקולן התכוון כשהוא אמר: "הוּרדתי על ברכיי הרבה פעמים על ידי השכנוע הפנימי המוחץ שאין לי לאן ללכת". אבל הוא הוסיף: "כשאני עומד כאן הלילה, מעולם לא הייתי מלא תקווה לגבי אמריקה יותר מאשר עכשיו. לא מפני שיש לי את כל התשובות, לא מפני שאני תמים לגבי סדר הגודל של האתגרים. אני מלא תקווה בזכותכם".

הישראלים רצו לשמוע את אובמה מדבר עליהם ועל איראן. הוא יעשה את זה בלי ספק ביתר שאת בנאומו בעצרת האו"ם בעוד פחות משלושה שבועות. הפעם הזכיר אובמה את ישראל ואת איראן רק פעם אחת, אבל זה היה יותר ממה שזכו לו 184 מדינות אחרות.

אובמה הזכיר את עיראק, שממנה הוציא את הצבא האמריקני, אפגניסטן שבה האמריקנים עדיין נלחמים ונהרגים לשווא וכן את רוסיה, סין

ובריטניה שלהן נזקק כדי לשים ללעג את חוסר הידע של רומני במדיניות חוץ. אחרי שסנט ברומני על יכולותיו הדיפלומטיות המוגבלות ועל כך שלא אמר כיצד יסיים את המלחמה באפגניסטן, עבר באופן מתבקש להלום בו במקום הכואב: "בעוד יריבי יבזבז עוד כסף על ציוד צבאי שראשי

המטות אפילו לא רוצים, אני אשתמש בכסף שלא נבזבז על מלחמות, כדי לשלם את החוב ולהחזיר יותר אנשים לעבודה".

לסיכום שתי הוועידות, הרפובליקנית והדמוקרטית, אפשר לקבוע: ניצחון של אובמה על רומני בנקודות, לא נוקאאוט. ההכרעה תהיה בשלושת העימותים הטלוויזיוניים, שהראשון ביניהם ייערך ב-3 באוקטובר.