אני כולה טבעוני

גארי יורופסקי נחת בישראל. חלקנו צפינו ב"הרצאה הכי טובה ששמעתי בחיים", כתבו בגוגל "ההרצאה" והוא ישלים. מרצה מרתק, כריזמטי, פרובוקטיבי ובוטה, הכול למען צמצום הפגיעה בבעלי חיים. חלק מהצופים מתחלחלים ומחליטים להשתנות. חלק נגעלים וממשיכים בחייהם. חלק כועסים: טיעוניו נגד אכילת בשר מרגיזים, מייצרים אנטגוניזם ו"יורים לצמחונות ברגליים". אליהם פונה רשימתי: לא בהטפה וכעס, אלא בסיפור אישי. חיי לא השתנו מההרצאה. כבר הייתי טבעוני.

רוב חיי אכלתי בשר, לעתים פעמיים ביום. כשצפיתי לפני עשור בסרט "מרד התרנגולות", על תרנגולות מצוירות שמבקשות להימלט מגורלן, הרהרתי לרגע והמשכתי לאכול. לפני שמונה שנים אימצתי את צ'אפי, כלבתי הראשונה. היא מתה לפני שנתיים מסוכרת ואני מתגעגע אליה. אבל היא איתי והיא חלק ממני. היא פתחה את לבי וחיזקה בי רגשות של אהבה וחמלה לבעלי חיים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אחי הבכור מיכאל ז"ל, יש לי חלום / גבי מירילשווילי

כל האמת על שיעור ההרשעות בישראל / אורן גזל-אייל וקרן וינשל מרגל

פתחה את לבי. אסף הרדוף והכלבה צ'אפי (צילום: נטע הרדוף)

ב-16 באפריל 2005, חצי שנה אחרי שצ'אפי נכנסה ללבי, נסעתי לחגיגת יום הולדת משפחתית. חשתי לא טוב והחמצתי את החגיגה. כאשר שבה משפחתי מהאירוע הביאו לי חמגשית ועליה המילה "עגל". סירבתי לאכול. "מדוע?". השבתי שאיני אוכל גורים/תינוקות. "מה ההבדל בינם לבין הפרה?". "יש הבדל", השבתי. אך לא ידעתי מהו. בדרכי הארוכה הביתה שקעתי במחשבה שהדחקתי שנים, בשם הטעם, המחשבה שאין הבדל.

בהגיעי הביתה צלצלתי לבקש עצה מאחותי שכבר עברה לצמחונות. מעולם לא הטיפה לאיש. היא יעצה שאצמצם בצריכת הבשר לפעם בשבוע, ארוחת שישי. הסכמתי. בערב שבת נפרש האוכל על השולחן: חזה עוף ופשטידת בשר שאהבתי מאוד. לא נגעתי בהם. מאז ועד היום לא אכלתי בשר. אחרי החודש הראשון שחיפשתי לשווא את העיקר בצלחת, מצאתי תחליפי בשר והוקל לי. לעתים רחוקות אני אוכל בשר - בחלומותיי. אלו חלומות מלאי אשמה ותחושת כישלון, סיוטים.

מקץ שלוש שנים בדיוק (16 באפריל 2008) עברתי לטבעונות: נזקקתי לכוחו של התאריך, ל"יום הולדת שלוש" לצמחונותי כדי לוותר על תחליפי הבשר, שכולם כמעט מלאים בביצה, הדבק הזול של הטבע, וכן על גלידות, פיצות, עוגות ודבש. הטבעונות יקרה אף יותר מהצמחונות ומרגישים זאת בכל כוס קפה ("חלב סויה זה בתוספת 3 שקלים"), אבל אידיאולוגיה עולה כסף. הקושי החדש הוא שאיני יודע אם משהו שמוגש לי הוא "כשר" ולכן, בעת ספק, אני מוותר. אך פרט לכך, המעבר לא היה קשה מאוד. אחרי הוויתור על הבשר, זה בסך הכול עוד כמה דברים להוריד מהצלחת.

"אז מה אתה אוכל?" הרבה דברים טובים: חומוס, טחינה, פלאפל (המאכל הלאומי - טבעוני!), צ'יפס, תירס, אפונה, לחם, פסטה, ירקות, פירות, אגוזים וחלק מהחטיפים. אנו חיים בעידן שפע מגוון שכולל תחליפים טובים, פחות בפריפריה מאשר במרכז, פחות בישראל מאשר בארה"ב, אבל עדיין. תתפלאו, הקושי הגדול בטבעונות אינו האוכל. הקושי הגדול הוא הבדידות.

זה לא ויכוח, זו מלחמה מודחקת

תארו לעצמכם שאתם בעלי ערכים שחשובים לכם מאוד, בליבה ממש, אך אתם מיעוט שבמיעוט. אנשים שומעים "טבעוני", עושים פרצוף כאילו נחתתי ממאדים, מגלגלים עיניים כאילו עשיתי משהו רע, מביטים בי כאילו אני שופט אותם, כאילו בחירתי הערכית קשורה בהם ולא בבעלי חיים. להיות טבעוני אומר שלעתים תחושו לבד או כמעט לבד אפילו בקרב המשפחה והחברים. יש פער ערכי עצום ביניכם לבין כמעט כל העולם סביבכם. בלי שיזמתי, ואפילו תוך שניסיתי להתרחק מזה, לעתים צץ הוויכוח המוסרי וזה היה נורא.

לצמצם את הפגיעה בעולם החיות. ארכיון (צילום: עידו ארז)

כעו"ד וכמרצה אני רגיל לוויכוחים. אבל זה לא ויכוח טהור, זו מלחמה מודחקת. וכשהיא מרימה את ראשה לרגע, היא חריפה וכואבת ומזכירה לי עד כמה אני רחוק מרוב העולם, במובן שכל כך חשוב לי. אני יושב לצד הקרובים אליי כשהם אוכלים בשר ואני עושה את שעשיתי כשאכלתי בשר בעצמי: אני מדחיק. תארי לעצמך שאת היחידה בשולחן שמאמינה בערך שחשוב לך כל כך. ואותו ערך כרגע נאכל על השולחן. אז מה לעשות? אני מביט באהוביי וזוכר את הטוב המוסרי שלהם, שבא בשלל צורות. אדם יכול לאכול בשר ולעשות טוב לעולם באלף אפיקים אחרים: צדקה, פרגון, נדיבות, אהבה (גם לחיות), יושר, חמלה. יש כל כך הרבה אנשים טובים בעולם.

ואז אני מביט בעצמי וזוכר: אינני צדיק. גם טבעונים מזיקים לבעלי חיים בכל כך הרבה אופנים לא מכוונים. וכמה אני כבר עושה עבור בעלי חיים? כמעט כלום. תרומה חודשית לעמותות והימנעות מאכילת מוצרים מן החי. כשאני הולך ליד רפת או לולים, כשאני רואה כלב נטוש ולא עושה דבר - אני נזכר כמה תרומתי לעולם החיות עלובה. הטבעונות בסך הכול מצמצמת את פגיעתי בעולם החיות.

יום יבוא, אני מאמין, ולא ננצל עוד בעלי חיים. עד שהוא יבוא הדרך רחוקה. אבל אנו צועדים, ועושה רושם שאנו מתרבים, גם אם לאט. כל אדם ומצפונו. כל צמצום של צריכה מהחי מבורך. יום צמחוני/טבעוני בשבוע מציל חיים. וכל המציל נפש אחת.

ד"ר אסף הרדוף, מרצה למשפטים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il