צחנת האשפה הגיעה עד לדירה - הדיירת תבעה

מה עושים כשריח האשפה מגיע לדירה? בעלת דירה בבניין בגבעתיים, שסבלה בדיוק מהבעיה הזו, הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה נגד חברת הקבלן שיכון עובדים בע"מ שמכרה לה את הדירה.

פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן :

• מאבק בבניין: יו"ר ועד הבית חיבל - הדייר קילל
• הדירה רקובה. מותר לא לשלם את דמי השכירות?
• השוכר עזב אחרי שבוע, אך אולץ לשלם שכ"ד מלא
  

התובעת טענה כי פגמים במערכת סילוק האשפה שהותקנה בבניין גרמו למטרד ריח בלתי נסבל ולעוגמת נפש מרובה. בעקבות זאת ביקשה בתביעה את תיקון הליקויים ופיצוי של 40 אלף שקל בגין עוגמת הנפש והסבל שנגרמו לה כתוצאה ממפגעי הריח.

לאחר שמערכת סילוק האשפה תוקנה בהשגחת מהנדס מומחה שמונה מטעם בית המשפט, נחלקו הצדדים באשר לאחריות. שיכון עובדים טענה כי הליקויים נבעו משימוש לא נכון שעשו הדיירים במערכת, ולחילופין כי מדובר בפגמים ביצועיים שבאחריות סולל בונה, הקבלנית המבצעת.

סולל בונה, מצדה, הטילה את האחריות על חברת גלפר תעשיות, אשר התקינה את המערכת בפועל, ואילו גלפר העבירה את האחריות לאדריכל, אשר טען מצדו כי כלל לא היה מעורב בתכנון המערכת.

"אי אפשר להתחמק מאחריות"

השופטת הבכירה יעל אחימן קיבלה את התביעה חלקית. נקבע כי כמי שהייתה אחראית על מכלול הבנייה, שיכון עובדים אינה יכולה לחמוק מאחריות, ואין בשימוש הלא נכון שעשו הדיירים במערכת כדי לסייע בידה.

עוד נפסק כי מחוות דעת המומחה ניתן ללמוד שהתפשטות הצחנה בבניין מקורה מחד במערכת אוורור לקויה; ומאידך בכשלים בעבודה עצמה, שנבעו מכך שהמתקינה גלפר לא העבירה לסולל בונה תוכניות עבודה.

לפיכך קבעה השופטת כי האחריות לליקויים ולמטרדי הריח, שגרמה מערכת סילוק האשפה, מוטלת על כל הגופים המעורבים. 40% מהאחריות מוטלים על כל אחת מהקבלניות המנוסות - שיכון עובדים וסולל בונה - שני גופים עשירים, המעסיקים אנשי מקצוע רבים, שמן הראוי היה שהיו ממנות יועץ מקצועי להתקנת מערכת סילוק האשפה, בפרט כשמערכת כזו אינה נפוצה בארץ.

10% מוטלים על גלפר, שלא הייתה צריכה להתחיל בהתקנת המערכת ללא תוכניות הולמות, ולא דיווחה לקבלניות על הכשלים. ו-10% נוספים מוטלים על האדריכל, שלא התריע בפני שיכון עובדים על עצם הצורך במינוי יועץ מיוחד.

"ריח רע הוא תופעה מכבידה"

לעניין סכום הפיצוי נפסק כי אין להקל ראש בסבלה של התובעת מהריח הרע, ויש לפצות את התובעת ב-10,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. "ריח רע הינו תופעה מכבידה, אשר אין להמעיט בהשפעתה על איכות החיים היומיומית של אדם. צא ולמד כמה משקיע בן אנוש בהשגת תחושה נעימה מבחינת הריח, הן ביחס לגופו והן ביחס לסביבתו", כתבה השופטת.

לדבריו, "הטלת מרבית האחריות על הגופים הכלכליים הגדולים והמנוסים נבעה נוכח הימנעותם מלמנות מומחים ויועצים בתחום מתקני סילוק האשפה, לרבות יועץ שיתאם בין בעלי המקצוע השונים את הכנת המתקן, תוך מניעת מטרדים ופגמים. הטלת מרבית האחריות על שיכון עובדים וסוללר בונה מקבלת משנה תוקף, בשים לב לכך כי מדובר במתקן לסילוק אשפה שהותקן ותוכנן בעת בנייה של בניין חדש, שבו ממילא מועסקים יועצי אינסטלציה, יועצי אקוסטיקה ועוד".

לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "