"במקום ארוחה חגיגית אנחנו הולכות לישון"

"בשנים שאין לנו הזמנות מהעירייה אנחנו שומעות אנשים שרים בקול את 'מה נשתנה‭,'‬ הבנות רואות אורחים שיורדים מכלי רכב ונכנסים עמוסי מתנות וסירים אל בתי השכנים והן מקנאות. אני סוגרת את החלונות ואנחנו הולכות לישון. כך זה ג בראש השנה. הבנות שומעות את הקולות ומריחות את המאכלים - אבל לנו מעול לא היתה חג".

האם החד-הורית(צילום: עמית מגל)

"בחיים לא חגגנו את ראש השנה. בשנה שעברה הילדה הקטנה שלי באה אליי וביקשה שנקנה סעודת חג. אמרתי לה, 'בואי נלך לישון ונדבר על זה מחר‭.'‬ מה אני יכולה להגיד לה‭"?‬

"הלוואי שמישהו יסכים פעם לארח אותנו לחג - שיהיה לנו עוף ואוכל חם וטעים ואווירה של שנה חדשה. כואב לי בעיקר על הבנות שלי, אבל כמה אני יכולה לאכול את הלב‭"?‬

בשל מצבה הקשה נעזרת האלמנה זה 15 שנים בעמותת "פתחון לב" כדי לקבל מזון לה ולבנותיה, ולאחיה הנכה, שבדירתו הקטנה הן מתגוררות.

"אנחנו חיות בבית עם אחי הנכה שמתקיים על קצבת נכות. הוא ריחם עליי ובזכותו יש לי קורת גג, אחרת הייתי ישנה עם הבנות ברחוב. אנחנו חיים בדירה קטנה שנראית כמו קופסת סיגריות. אני ואחי ישנים בסלון, והבנות בחדר קטן וצפוף‭."‬

לפרנסתה היא מטפלת בקשישים, ומשתכרת פחות מ‭3,000-‬ שקלים בחודש. יש חודשים שבהם אין עבודה, ואז שכרה נמוך עוד יותר.

‭15"‬ שנים אני באה לקבל סיוע מ'פתחון לב‭.'‬ אני בת בית שם. אני מסתייעת באגודה נוספת שנותנת מזון, וכך אנחנו מסתדרים. הבנות בוכות. קשה להן, והן בעיקר מתביישות נורא. הן לא מזמינות חברות הביתה מרוב בושה כי הבית קטן ונראה כמו מחסן. השכנים עוזרים לפעמים גם הם עם אוכל, אבל במכולת תמיד יש לי חוב. אפילו את ספרי הלימוד לבת הקטנה עוד לא הצלחתי לקנות. הגדולה רוצה להתלבש כמו החברות, ואני מחפשת ליד פח האשפה בגדים שנזרקו, בשביל לתת לה אותם‭."

• ארגון פתחון לב פועל בשיתוף עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet כדי שלא תהיה שום צלחת ריקה על שולחן החג. תרמו עוד היום כדי שלכולנו יהיה חג שמח. ניתן לתרום גם בטלפון 5453* וכן בסניפי רשתות המזון 'ויקטורי' ו'כמעט חינם' במסגרת מבצע 'שקל אחד שווה הרבה חיוכים"