"טייסי ישראל דיווחו מסוריה - 17 טון על המטרה"
חמש שנים לתקיפה, תחקיר "ניו יורקר" על המהלך הנועז חושף פריצה של המוסד לביתו של ראש הגרעין הסורי באירופה, דיונים סודיים במעונו של אולמרט ומספר אופציות לתקיפה. כך יצאה "שקדי רזה" לפועל, בתמיכת הפסיכולוגים שחזו את תגובת אסד
במרס 2007, פרצו סוכני מוסד בווינה לביתו של איברהים עותמאן, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בסוריה. הדאגה בישראל ובארצות הברית משאיפותיה הגרעיניות של דמשק גברה, והמידע שנאסף משם - תוך פחות משעה - על המתקן באל קיבאר היה האקדח המעשן. כך החלה להתגלגל "התקיפה השקטה" - המהלך הישראלי לתקיפת הכור בסוריה, כפי שמתאר המגזין "ניו יורקר" בתחקיר בנושא.
בחירות בארה"ב 2012
- לכל הכתבות של CNN ו-ynet
יותר משלושים תמונות צבע של המבנה בלב מדבר, שמוכיחות שזהו כור פלוטוניום שנבנה על-ידי צפון קוריאה, נמצאו אצל עותמאן. בתמונות נראו פועלים צפון קוריאנים במקום, וכן המתקן מבפנים - שנראה דומה מאוד לכור הצפון-קוריאני ביונגביון, שנבנה שנים רבות לפני כן. "המטרה היחידה של כור פלוטוניום מסוג זה היא ייצור פצצה אטומית", העריכו סוכני המוסד על סמך הצילומים.
המתקן עצמו מוקם ליד גבול טורקיה וגבול עיראק, כ-800 מטר בלבד מנהר הפרת - נתון שהפך משמעותי בדיונים מתקדמים יותר בצמרת השלטונית, שחששה כי קרינה שתיפלט בעת הפצצת מתקן שיהפוך "חם" (פעיל) עלולה לזהם את מי הנהר.
בימים שאחרי התגלית, נטען בתחקיר של העיתונאי דיוויד מקובסקי, החל אולמרט לערוך פגישות חשובות עם הצמרת המדינית-ביטחונית גם במעונו ברחוב בלפור בירושלים. בין היתר, נועץ ראש הממשלה המכהן עם קודמיו בתפקיד - שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק, שעתיד להיות שותף למהלך עצמו, עם כניסתו למשרד הביטחון במקום עמיר פרץ. על פי התחקיר, הפגישות התקיימו בכל יום שישי מסוף חודש מרס 2007 ועד תחילת ספטמבר. כל שותף בדיון חתם על הסכם סודיות.
באפריל, גם הבית הלבן עודכן על הגילוי. "שר הביטחון המכהן, שלא שלט באנגלית באופן מוחלט, דיווח למקבילו האמריקני רוברט גייטס על הגילויים כשהוא מקריא מתוך כרטיסיות שהוכנו עבורו מבעוד מועד", תואר ב"ניו יורקר". במקביל, שוגרו לוושינגטון בכירים ישראלים נוספים, שמסרו את התמונות המפלילות לאמריקנים.
לאחר תהליך ניתוח עצמאי ויסודי, שכלל חוות דעת ממספר גופים מקצועיים, אישרו האמריקנים את מהימנות הממצאים וקבעו כי התמונות משקפות את המתרחש בשטח ("אם זה לא כור גרעיני, אז זה כור גרעיני דמה", הצהירו), אך לא הביעו נכונות לתקוף בעצמם באזור.
ממשל ג'ורג' בוש הבן, מצולק עדיין מהשלכות המלחמה המתמשכת בעיראק והמאבק המקביל באפגניסטן, חש שאין מספיק ראיות להצדקת תקיפה. לטענתו, ללא הוכחות לקיום תוכנית נשק סורית שתייצר ראש נפץ גרעיני, לא תיווצר הצדקה פוליטית לפעולה. "כל ממשל 'מקבל' מלחמת מנע אחת נגד מדינה מוסלמית - לממשל הזה כבר הייתה אחת", התבטא אז שר ההגנה האמריקני במעין הלצה, ששכחה בצד את העובדה כי בוש תקף גם בעיראק וגם באפגניסטן.
נקודה בעייתית נוספת שהשפיעה על האמריקנים הייתה תחושת לוואי מעיקה באשר ליכולתו של צה"ל לפעול בהצלחה בסוריה, לאחר ביצועיו במהלך מלחמת לבנון השנייה. "קונדי (שרת החוץ האמריקנית, קונדוליזה רייס) איבדה אמון ביכולת השיפוט של הצבא הישראלי. היא חשה שהוא לא אמין כבעבר, שהם לא עוד הענקים ('ten-foot giants') שעליהם גדלנו", אמר למגזין גורם רשמי בכיר בעבר. ישראל החלה בהכנות לפעול לבד.
בפגישתם, שבועות לאחר מכן, ביקש אולמרט מבוש לשקול מחדש. לטענתו, תקיפת הכור תשרת את ארצות הברית בבחינת "הריגת שתי ציפורים במכה אחת", כהגדרתו, היות והפעולה תרתיע גם את מובילי תוכנית הגרעין האיראנית. במקביל, הודיע לו כי ישראל תיאלץ לפעול עצמאית אם ההחלטה תישאר בעינה. בשלב זה, נכתב, התקבעה ההנחה כי המדינות מסכימות על פרטי המידע המודיעיני, אך לא על התגובה הרצויה. הדיאלוג בין המנהיגים התבסס על הימנעות מבקשת "אור ירוק" ומהטלת מגבלה בדמות "אור אדום" והתוכניות המבצעיות החלו ללבוש צורה.
צה"ל, המוסד ומשרד החוץ - כולם תמכו במתקפה "בפרופיל נמוך" נגד הכור, שכונתה "שקדי רזה", על שם מפקד חיל האוויר המכהן, אליעזר שקדי. האופציה המסיבית יותר לפעולה כונתה, בהסתמך על אותה לוגיקה, "שקדי שמן" ואפשרות תגובה נוספת עתידה הייתה לשלוח כוח קרקעי לאזור הכור.
הפסיכולוגים של אסד
להערכת מומחים בישראל תקיפה בהיקף נמוך לא תגרור תגובה צבאית סורית, בין היתר משום שנשיא סוריה יעדיף להכחיש כל קיום של תוכנית גרעין - שסותרת את התחייבויותיו הפומביות הקודמות. בכפוף לכך, התייעץ צה"ל עם פסיכולוגים שהעריכו כי אם תימנע ישראל מנטילת אחריות לתקיפה - הצהרה שתעמיד את אסד עם הגב לקיר וללא מקום לתמרון - "ייהנה" השליט הסורי מ"מרחב הכחשה" ויוכל להגיב באפס מעשה.
צוות מיחידת עילית של הצבא אסף דגימות קרקע מאזור הכור והביא עמו לישראל צילומים חדשים של המתחם. במקביל, התכנס הקבינט לשש פגישות שיוחדו לנושא. אחד השרים המשתתפים הגדיר פגישות אלה כ"דיונים הדרמטיים ביותר שבהם השתתפתי". הפגישה האחרונה התקיימה ב-5 בספטמבר, ובה הוסמכו אולמרט, ברק ולבני להחליט על אופי התקיפה ומועד ביצועה. על פי "הניו יורקר", הוסיפו ראש הממשלה ושר הביטחון מספר הערות בכתב ידם על גבי מסמך ההחלטה הרשמית, תוך שהם מציינים בפירוש כי הפעולה עלולה להוביל למלחמה בין המדינות.
מיד לאחר הישיבה, פרשו השלושה לחדר דיונים סמוך יחד עם הרמטכ"ל אשכנזי. האחרון המליץ להם לתקוף עוד באותו לילה. האישור ניתן. מעט לפני חצות, ארבעה מטוסי F-15 וארבעה F-16 המריאו מבסיסי חיל האוויר, בהם רמת דוד, טסו צפונה לאורך קו החוף ופנו מזרחה, לאורך הגבול בין סוריה לטורקיה. בעזרת אמצעי לוחמה אלקטרונית סטנדרטיים, הם "עיוורו" את מערכת ההגנה האווירית הסורית.
מתישהו בין 00:40 ל-00:53, המטוסים עדכנו, באמצעות מילת הקוד "אריזונה", כי 17 טונות של חומר נפץ הוטלו על המטרה. "הייתה תחושה של התרוממות רוח", תיאר בכיר ישראלי ששהה באותה עת ב"בור" שבקריה. "הכור הושמד ולא איבדנו אף טייס".
"מה שהיה קיים לא קיים עוד"
למחרת, דיווחה סוכנות הידיעות הסורית כי מטוסי חיל האוויר הישראלים חדרו לשטחה אך נסוגו, לא לפני שהפילו תחמושת בשטח נטוש, מבלי לגרום לנזק או לפגיעה באזרחים. על פי הערכות מבוססות יותר, לפחות עשרה פועלים בכור - במספר שגרסאות מסוימות מגדילות עד ל-35 - נהרגו בתקיפה.
עם שובם של המטוסים לבסיסם, פרש אולמרט למשרדו בקריה ויצר קשר עם נשיא ארצות הברית, ששהה באותה עת בביקור באוסטרליה. "אני רק רוצה לדווח לך שמשהו שהיה קיים לא קיים יותר", אמר לו. "זה בוצע בהצלחה מלאה".
סוריה מכחישה מאז בעקביות את דבר קיום הכור. שלושה שבועות לאחר המבצע, הודה אסד בראיון ל-BBC כי מטוסי צה"ל תקפו בניין צבאי נטוש בתחומי סוריה, והצהיר כי הוא שומר על זכות התגובה, אם כי זו אינה תהיה בהכרח בתצורת "פצצה כנגד פצצה", כהגדרתו. דבריו אוששו את ההערכות המוקדמות בישראל, לרבות הניתוח הפסיכולוגי שחיזק את התקיפה כל עוד זו תאפשר לאסד מעט מרחב הכחשה.
חמש שנים לאחר הפעולה, פרטיה עדיין חסויים בישראל, וידיעות רבות מנצלות "פרסומים זרים" כדי לשפוך מעט אור על המהלך הדרמטי. ישראל עדכנה את ירדן ומצרים, טורקיה ורוסיה, אך ביקשה מהן לשמור על סודיות. בארצות הברית החלו לזרום עם הזמן פרטי מידע שונים, וזיכרונות הנשיא הפורש הצטרפו אף הם לכרוניקה שמרכיבה את סיפור המעשה כולו.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
