הבלתי-מתורגמים: בלשים לא מתים

לאחרונה פורסם ב"ניו-יורק טיימס" שפיליפ מארלו, בלש ההארד-בוילד המיתולוגי, חוזר לעניינים. הפעם גיבורו של ריימונד צ'נדלר המנוח יופקד בידיו של האירי זוכה פרס הבּוּקר ג'ון באנוויל, שכותב ספרי מתח תחת שם העט "בנג'מין בלאק" (וספריו "תיק הראיות" ו"שגיאות קטנות" ראו אור בהוצאת עם-עובד, בתרגום אלינוער ברגר וסמדר מילוא בהתאמה).

• רוצים לקרוא קטע מתוך ספר ההמשך לריימונד צ'נדלר? היכנסו לכאן!
  

ההודעה גררה תגובות מעורבות: אמנם איש לא חולק על כישרונו והתאמתו של באנוויל-בלאק למשימה, אך עצם הרעיון להחיות את דמותו של צ'נדלר מעורר תרעומת. "מארלו הוא בלתי אפשרי לשחזור באופן מיוחד", נכתב למשל ב"דיילי ביסט" - "אז בואו נניח בבקשה שלט 'נא לא להפריע' על המצבה שלו וניתן לו להמשיך להנות מהשינה הגדולה שלו".

ריימונד צ'נדלר בגרסתו של רוברט פרקר. יש סופרים שלא מתים במותם

אך זאת לא תהיה הפעם הראשונה שמארלו יקום מן המתים. שלושה עשורים אחרי מותו של צ'נדלר, בעלי עזבונו הספרותי הטילו את המשימה על רוברט פארקר, אבי סדרת הבלש "ספנסר" ומעריץ נלהב של צ'נדלר. ההחלטה הוסברה בכך שפארקר הוא "האדם החי המתאים ביותר". התוצאה: "Poodle דprings", המשך של ארבעה פרקים ראשונים שצ'נדלר כתב ולא הספיק להשלים. הספר, אמנם, מעולם לא הצטרף לרשימת הלהיטים הגדולים של מארלו כמו "השינה הגדולה" או "היי שלום, יפתי", אבל חובבי הבלש מלוס אנג'לס ימצאו בו עניין גם מעבר לנסיבות לידתו הלא שגרתיות.

קוקטייל, כלב ובריכה

הרומן נפתח בכניסתם של מארלו ואשתו הטרייה, לינדה לורינג, לווילה היוקרתית שלהם ב"פודל ספרינגס" (על שם הפודלים שלעולם מתלווים לנשות פאלם-ספרינגס, העיר עליה צ'נדלר התבסס). לורינג היא בתו של המיליונר רב הפעלים הרלן פוטר, והיא מייעדת לבעלה "פיל" ולה, חיי נוחות רווי קוקטיילים בצהריים על שפת הבריכה.

• הבלתי מתורגמים מבקרים ברומא
• דרום וייאטנם באופניים ובספרים
• ג'ון אפדייק ורקוויאם אמריקני
  

אך מארלו מסרב להשלים עם העתיד שמחכה לו בכלוב הזהב, וממהר לפתוח לעצמו משרד חדש בשכונה. במבט ראשון נדמה שאין בו שום צורך, מלבד למצוא לבעל הטרי תעסוקה לשעות היום, אבל לקוח ראשון מגיע וההרפתקה יוצאת לדרך.

אחרי שהוא משתק צמד בריונים מטעמו, מארלו נשכר על ידי מאני ליפשוץ, בעל מועדון הימורים מקומי. התפקיד שלו הוא למצוא את לס ולנטיין, צלם דוגמניות הולל שצבר חוב על שולחן ההימורים ונמלט. כמו תמיד, החקירה מסתעפת הרבה מעבר לצרכיו של המעסיק, והגופה הראשונה לא מאחרת להתגלות. לתמונה נכנסת גם אשתו של ולנטיין, מאפי בלקסטון, אשת חברה ב"פודל ספרינגס", ומכירה היטב את לינדה. כמובן שולגמרי במקרה גם אביה הוא מיליונר חסר מעצורים.

מכאן העלילה מתפתחת בקו פחות או יותר אחיד, לפחות עד שמארלו מאתר את ולנטיין. הגילוי מזמן עוד תגלית מפתיעה, שמקרינה גם על הבלש עצמו. ככל שמארלו מתקדם בחקירה, כך הוא מקלף מעל "פודל ספרינגס" את ציפוי הראוותנות הדק, וחושף את הסודות והיצרים שרוחשים בעיר המדברית המנומנת-לכאורה. אין טעם להסגיר כאן פרטים נוספים, וממילא כשמדובר בפיליפ מארלו, ההתפתחויות והתפניות בעלילה לא בהכרח חשובות יותר מהאווירה, מהאופי והסגנון של הדמויות והדיאלוגים ביניהם.

להיות כמו צ'נדלר

ואכן, מהבחינה הזאת אפשר לומר שפארקר, שלא אחת התוודה שחלום חייו הוא "להיות כמו צ'נדלר", עמד במשימה. מארלו של "פודל ספרינגס" לא פחות קשוח, מחוספס, מצחיק ולירי משהיה בהופעותיו בפרשיות קודמות. ההכרזה שמתנוססת על גב הכריכה הרכה של הספר, ש"מארלו חוזר במותחן ששום חסיד של צ'נדלר לא יוכל לעמוד בפניו", איננה רחוקה מהאמת.

אבל ברומן הבלשי הזה יש פן נוסף ומרתק: יותר מהבריונים, השוטרים או המיליונרים ושכירי החרב שעמם הוא מתמודד, אויבו הגדול של מארלו הוא סגנון חייו החדש. כבר בעמודים הראשונים, אלו שכתב צ'נדלר, הוא מבהיר לאשתו שחייו כבלש ששוחק סוליות ברחוב ולא גומר את החודש, חיוניים לו.

"את באמת רוצה לעשות ממני חתלתול מגרגר?" הוא שואל כשאשתו מעבירה לרשותו מיליון דולר. "אני רוצה שתהיי מאושרת. אבל אני לא יודע איך. אני לא מחזיק מספיק קלפים. אני איש עני שנשוי לאישה עשירה. אני לא יודע איך להתנהג. בדבר אחד אני בטוח: משרד עלוב או לא, שם נעשיתי למי שאני. שם אני אהיה מי שאני אהיה".

אל באנדי בתפקיד הבלש הפרטי הקלאסי. כולם מושפעים ממארלו

אלא שכדי להמשיך להיות מי שהוא, מארלו צריך לשלם מחיר יקר. כשהוא פותח משרד חקירות הוא נתקל בהרמות גבה (הוא הרי ירוויח פחות מעלות אחזקת הבריכה בווילה שבה הוא גר); בהמשך הוא נוסע מדי יום ללוס-אנג'לס, שלוש שעות לכל כיוון, כדי לנהל מעקבים נואשים ולפרוץ למשרדים עלומים בתוצאות מפוקפקות; הוא מביא לטלטלה ביחסים עם אשתו - ומעל לכל הוא מודע לכל זה ולא מפספס הזדמנות ללעוג לעצמו. כך, במקביל להסתעפות החקירה, מתחוללת דרמה לא פחות מותחת, במאבק של הזאב הבודד על חירותו. לקראת סיום הרומן, שני המסלולים נכרכים זה בזה באופן מפתיע.

"פודל ספרינגס" זכה לביקורות מעורבות, חלקן מהללות את מארלו החדש וחלקן מבכות את נשיאת שמו לשווא. ב-98' עובד לסרט טלוויזיה באותו שם על ידי HBO. פארקר, מצדו, נכנס פעם נוספת לנעליו המשופשפות של מורו ורבו, ולבקשת בעלי הזכויות כתב ספר המשך ל"השינה הגדולה". ב-"Perchance to a Dream" מארלו חוזר לאחוזתו של הגנרל סטרנווד, הפעם כדי למצוא את כרמן, הבת הצעירה שבספר הקודם אושפזה לאחר שניסתה להרוג אותו כדי להסתיר רצח קודם שביצעה. הספר כולל הרבה מאוד פלאשבקים, שלקוחים מילה במילה מהרומן הקלאסי

של צ'נדלר, אבל ככלל, נחשב פחות טוב ולפרקים אף מופרך.

לאחר פרסום הספר, פארקר סיפר שנענה לאתגר כדי לראות אם הוא מסוגל לעמוד בו, אך הודיע שזה יהיה המארלו האחרון שיכתוב כי הוא לא רוצה "להעביר את חייו בכתיבת ספרים של אחרים". ואולם צמד הספרים שהוא הוסיף למעללי הבלש, מעלים את השאלה האם יש לדמויות ספרותיות זכות קיום גם אחרי מות מחבריהן.

בעידן שבו ספרים הם בראש וראשונה סחורה המעוגנת בזכויות יוצרים, נראה שהתשובה ברורה. אבל לאורך ההיסטוריה דמויות ספרותיות לבשו ופשטו צורה (ומחבר), עד שהפכו לאבני יסוד בתרבות. גם במקרה הזה, פיליפ מארלו הוא במידה רבה המקור לדימוי הנואר שמלווה אותנו עד היום, של בלש פרטי עני ושנון, קשה מבחוץ ורך מבפנים, שצועד בגשם במגבעת קשיחה או מקבל פאם פאטאל במשרד הריק.

עכשיו, עשרים שנה אחרי הניסיון הכפול של פארקר, נותר רק לחכות ולראות איך ייראה האייקון הבלשי המפורסם ביציאה הבאה שלו לשטח, בידיו של בנג'מין בלאק.

Raymond Chandler and Robert Parker, Poodle Springs, Putnam, 1989 .268 pp.

Robert Parker, Perchance to Dream, Putnam, 1991 .277 pp.