בראש השנה: העמלות עושות חלות ומתנחלות

לקראת ראש השנה פרסמה האקדמיה ללשון מונחים מיוחדים בתחום גידול הדבורים וייצור הדבש. חלק מהם, שלוקטו בסיוע משרד החקלאות, לקוחים מהמקורות. חלקם נקבעו בוועד הלשון ואחרים חודשו בקרב אנשי המקצוע. בנוסף פרסמה האקדמיה מילים לשולחן החג, המוכרות לנו פחות, וגם הן מלוות בהסברים.

לפניכם רשימת המילים בתחום גידול הדבורים וייצור הדבש

דבורית: מושבה של דבורת הדבש. הדבורית מכילה את כל אוכלוסיית הכוורת: המלכה, העֲמֵלוֹת והזכרים. המילה דבורית נזכרת במדרש, ובן יהודה הסביר במילונו: "משפחת הדבורים בכוורת".

מכוורת: משק או ענף של גידול דבורים. מכוורת היא גם קבוצת כוורות המוצבות יחד בנקודת מרעה (מקום שנועד לפעילות איסוף צוף של דבורים).

עמלה: דבורה - פועלת ממין נקבה. איברי המין שלה מנוונים ורוב מטלות הדבורית מוטלות עליה.

נחיל: דבורית חדשה וקטנה הנוצרת באופן טבעי בעקבות התנחלות או באופן מלאכותי בידי הדבוראי. 

דונג: חומר המופרש מבלוטות בבטן העמלות וממנו הן בונות את החלות.

חלה: לוח דונג שמשני צדדיו תאים משושים המשמשים לאחסון דבש. את החלה בונות העמלות.

צמידה: מִטען של גרגירי אבקת פרחים שהעמלה אוספת ברגליה האחוריות ונושאת אל הכוורת.

רפתה: אבקת פרחים שאוחסנה והודקה בתוך תאי החלה ומשמשת לדבורים מקור מזון חלבוני. את המונח הציע ועד הלשון ב-1944, על-פי ריפתא בארמית שמשמעה לחם - בהשראת המונח הלועזי.

מַכְוָר: כלִי שנועד לעבודות שונות בכוורת, כגון פתיחת הכוורת ושליפת חלות מתוכה.  

מדף: כלי המדיף עשן ונועד להרגיע את הדבורים עם פתיחת הכוורת.  

יערה: חלת דונג מלאה דבש.

האבקה: העברת גרגירי אבקה מהאבקנים לצלקת (הקצה העליון של העלי של הפרח). דבורי דבש מבצעות פעולה זו בטבע וגם בגידולים חקלאיים. מגדלי הדבורים נוקבים במונח לציון הבאת כוורות לחלקה פורחת הזקוקה למאביקים לצורך יצירת פרי.   

והנה רשימת המילים לשולחן החג

דבשית: כלי לדבש. המילה אושרה באקדמיה בשנה שעברה.

דבשון: מקלון להוצאת דבש שלראשו צורת סליל. מחידושי האקדמיה ב-2011.

נוּנית: כלי להגשת דגים על פי המילון לכלכלת הבית של האקדמיה משנת 1977. המילה נונית נגזרה מן המילה הארמית נוּן שפירושה דג. מילה זו משמשת רכיב בשמותיהם של דגים כגון אַמְנוּן, לַבְנוּן,שְׂפַמְנוּן, ושל יצורים ימיים אחדים כגון תְּמָנוּן. את הרעיון להשתמש ברכיב זה לשמות דגים הגה חיים נחמן ביאליק בהיותו נשיא ועד הלשון העברית. הוא סבר שהמילה העברית דָּג מחוסרת צלצול נאה, ואילו מקבילתה הארמית נאה למטרה זו.

שבילה: מפה ארוכה וצרה ששמים על המפה הגדולה לאורך השולחן (רנר). המילה כלולה ברשימת המונחים "תבשילים וכלי בישול" שפרסם ועד הלשון ב-1913, ועל פי עדותו של בן-יהודה היא נהגה בלשון הדיבור בתקופתו.

מצעית: מעין מפה קטנה העשויה חומר קשיח ומונחת תחת צלחתו של הסועד.

מגס: קערה עמוקה להגשת מרק לשולחן. המילה נשאלה ללשוננו בתקופת חז"ל מן היוונית: magis (קערה). מוכרת גם הגרסה מָגוֹס.

מכבדת: מגש העומד על כן להגשת מיני כיבוד ותקרובת לאורחים.  

פנכה: כלי שטוח להגשת מזון. על הפנכה עורכים בצורה יפה את המאכל ומגישים לשולחן: פנכת בשרים, פנכת ירקות, פרות וכדומה. הפנכה מוכרת מן הצירוף התלמודי "מלחך פנכה" (מלקק צלחת), שפירושו חנפן. מקורה במילה היוונית pinax, שפירושה לוח. בעת החדשה חדרה אלינו המילה בפעם השלישית. היא התגלגלה אל הערבית דרך הארמית והפרסית, ושינתה את צורתה ואת משמעותה: מצלחת שטוחה נעשתה קערה ואחר כך ספל, ומ-pinax נעשתה ping ו-pingan, ולבסוף - פִנג'אן.