למדנו לדאוג לעצמנו במילואים - כי אין מי שידאג
היצירתיות שנוהגים בה מעסיקים כלפי משרתי המילואים מעוררת התפעלות וזה גורם גם לנו, אנשי המילואים, להתעלות ולהיות יצירתיים אף יותר. לא סתם הקמתי אתר דרושים באינטרנט בו מתפרסמות משרות דרושים, והחברות מתחייבות לתמוך במועסקים בעת יציאתם למילואים
כשהתקבלתי למקום העבודה הנוכחי שלי, לפני שנתיים וחצי, הצהרתי בראיון האחרון, אחרי שכבר קיבלו אותי, שאני עושה מילואים.
- למה מעסיקים מפחדים מזה שאני מ"פ במילואים?
אמרתי להם שמדובר רק בשבוע בשנה, ופה ושם חד-יומיים. בפועל, מהרגע שהתחלתי לעבוד, ביצעתי 25 ימים בשנה העוקבת.
למזלי "נפלתי" על מעסיק טוב ומבין שלא היתה לו כל בעיה עם הדבר. לפני קצת יותר משנה, כשהתבשרנו שאנחנו הופכים מיחידה לגדוד ולכן נעשה גם תעסוקות מבצעיות, הודעתי מיד למעסיק כדי להכין את הקרקע להיעדרות של 25 ימים באוגוסט - בשיא העונה – לטובת חופשת קיץ בטול-כרם.
הוא בלע בקושי רב את הגלולה המרה. אני עובדת בחברת קורטק פתרונות קירור בע"מ שמתעסקת בהשכרת מיזוג אויר, צ'ילרים וגנרטורים ואצלנו הקיץ זו העונה הבוערת.
בסופו של דבר הבינו את החשיבות והתארגנו בתוך החברה בהתאם, על מנת לאפשר לי לצאת בראש שקט ולעשות את הנדרש ממני.
קשה להפתיע אותי
לצערי, החברה בה אני עובדת אינה מייצגת את המצב במשק. אחרי מספר שנים כקצינת קישור ועוד מספר שנים כשלישה גדודית במילואים, אני יכולה להגיד שקשה להפתיע אותי. היצירתיות שנוהגים בה מעסיקים כלפי משרתי המילואים מעוררת התפעלות וזה גורם גם לנו, אנשי המילואים, להתעלות ולהיות יצירתיים אף יותר.
לפני התעסוקה האחרונה התקשר אלי חייל שסיפר שברגע שהציג את הצו למעסיק, האחרון אמר לו שהוא מפוטר לעוד ארבעה חודשים – כלומר חודשיים עד התעסוקה, עוד חודש תעסוקה ועוד חודש נוסף כי אסור על פי חוק לפטר במהלך החודש שאחרי המילואים.
לפני כל מופע גדודי מקבל הסגל זימונים רבים לישיבות ותיאומים כהכנה למופע ולגיוס, בפעם האחרונה סיפר לי אחד הקצינים אצלנו שהודיע בעבודה שהוא חולה כדי שיוכל להגיע למילואים היות ש"הגזים" בכמות ההיעדרויות שלו לטובת מילואים על פי המעסיק. וזה רק על קצה המזלג.
אם אתה קצין במילואים, מפקד, וגם אם אתה חייל מן המניין, אני בטוחה שנתקלת לא אחת בצורך להיות יצירתי ולאלתר. התמודדות שבשגרה עם ביורוקרטיה מסואבת, עם הקישור, עם מגוון בעיות של פקודים, ולנהל במקביל חיים אזרחיים נורמליים - משפחה, בית, לימודים, זוגיות ועבודה.
אתה צריך להיות תמנון, לתקשר במקביל עם המון גורמים, להיות מגשר, להיות פסיכולוג, להבין בהמון תחומים, ולהצליח לראות בבירור בין כל אלו את המטרה מול העיניים. אין ספק שלא כולם בנויים לזה, אתה צריך להיות אדם מיוחד מאוד ולרצות את זה מאוד, להרגיש מחויב, ולרוב המחויבות הזאת מתגמלת מאוד.
סוג של משק אוטרקי
כחלק מהערבות ההדדית שלנו אחד לשני בגדוד, והמשפחתיות שנוצרת בהוויה המיוחדת הזאת של המילואים, כמו בכל גדוד למעשה, אנחנו מנהלים את עצמנו ודואגים לנצל את המשאבים שיש לנו מבפנים. כל יחידה במילואים מנהלת לעצמה מן משק אוטרקי כזה, עם העו"ד הגדודי, הרופא, המוסכניק, המנכ"ל, ומשאבי האנוש... מנצלים משאבים וחברות טובה כדי לשרוד וסומכים רק על עצמנו.
בגדוד הקודם שלי התגייסה אחת הפלוגות כדי להעביר דירה של אחד מהם... (לא על חשבון ימ"מ כמובן).
בכלל, יש תחושה רווחת בין המשרתים, שהצבא נשען וסומך על המחויבות האישית של המפקדים והחיילים שלו, שתכל'ס עושים, ויעשו הכל כדי לעמוד במשימה, וזה מגיע המון פעמים למצבים אבסורדים והזויים, כמו מג"ד שנוסע לקנות לחם לחיילים באמצע אימון כי אין אספקה ליחידה, או גיוס 'חבר של', ו'אח של' ו'דודה של', כדי שבמוצב יהיה אוכל, כי אין טבחים בצבא, אלו דוגמאות קטנות על הצורך שלנו לאלתר ולהיות יצירתיים. אנחנו פשוט למדנו לדאוג לעצמנו כי אין ממש ברירה אחרת.
כהרגל, אנחנו נוהגים לשתף אחד את השני במשרות שהתפנו אצלנו בחברות או להפיץ קורות חיים של מישהו מאתנו שזקוק לעבודה, וכמובן שמספקים המלצות חמות למי שנזקק לכך. אבל זה תמיד בקטן ולא מצליח להרים ראש.
בכל גדוד יש יוזמה כזאת שכל מטרתה לנצל את המשאבים הפנימיים של הגדוד ולעשות לביתנו.עד שהחלטתי שאפשר לנצל את כל המשאבים האלו למשהו גדול ואיכותי יותר. אם כל הגדודים והיחידות יתאחדו יחד לאתר אחד גדול, למקום שם ירוכזו דורשי העבודה וכל המשרות – כאלו ממעסיקים שבאמת תומכים במשרת המילואים הפעיל, זה עשוי להצליח ובאמת נוכל לעשות שינוי.וזה מה שעשיתי.
אתר דרושים למילואים
הקמתי אתר דרושים באינטרנט שהשימוש בו חינם - הן למחפש העבודה והן למעסיק המפרסם, שכולו מכוון למשרת המילואים הפעיל, והחברות המפרסמות בו משרות דרושים, מעצם הפרסום, מתחייבות לתמוך במועסקים בעת יציאתם למילואים.
אי אפשר להגיד שהנושא לא בוער בנו. אנחנו נוגעים בו ומתעסקים בו ברמה היומיומית, ביוזמות של קמל"ר ושל משרד הביטחון, היחידה להכוונת חיילים משוחררים, בהצדעה ואות מגן המילואים. איך הפכנו לחברה שצריכה לעשות אפליה מתקנת למשרת המילואים?
אני קולטת מה אני עושה. בעצם הפעלת פורטל דרושים לאנשי המילואים, אני למעשה אומרת מה שכל הנ"ל אומרים -
"כן, המצב עגום, כן מעסיקים ומילואימניקים צריכים תמריצים כדי לבוא ולתת, כן צריך לייחד ולבדל את האוכלוסייה האיכותית הזאת כי אם לא, היא תמשיך להצטמצם ולהעלם ולא יהיה עוד".
שלא נהיה אמריקה
תשאלו מה כן יהיה? תהיה פה סוג של אמריקה, יהיה לנו צבא של שכירי חרב, ומה רע אתם שואלים?לא רע בכלל. לנו אין את הפריווילגיה להיות אמריקה, אמריקה זה טוב לאמריקאים ואנחנו ישראלים.
אנחנו לא אמריקה ולא רוצה שנהיה, אנחנו ישראל וככאלה כדאי שנלמד לשמור על הצביון המיוחד שלנו ונעצור לרגע, ולא נתפתה למכור בנזיד עדשים את המיוחדות שבנו, את הטובים שבבנינו למען תפוקת עבודה גבוהה יותר ופחות היעדרויות.
אנחנו צריכים לעשות מילואים כי אנחנו צריכים. כי זאת המדינה שלנו ואין לנו ברירה אחרת, אלא להגן עליה. כולנו צריכים לשאת בנטל בדרך זו או אחרת, זה לא אופציונאלי.
ואלו שנשארים מאחור צריכים לדאוג לעמוד איתן בקרקע ולשמש גב חזק לאלו שיצאו להגן עליהם. ובינתיים ,עד שתגיע היונה עם הענף במקור, אתם מוזמנים להיכנסו לאתר, תתמכו, תשתפו, זה עבור כולנו וזה לא עולה לכם.
- הכותבת עושה שירות מילואים פעיל ומקימת אתר www.ashnabit.com
לפנייה לכתב/ת 
