על הדבש ועל העוקץ
על הספורט הישראלי עברה שנה מלאת אכזבות: אוליפיאדה כושלת, כדורגל בקריסה ואוסף של גיבורים טראגיים. אבל בין כל החושך, יש גם כמה נקודות אור: כוכבים עולים, הפתעות נעימות ונועם גרשוני אחד. תשע"ב - קצת שמח קצת עצוב
בערב יום ראשון שנת תשע"ב תגיע לסיומה ובזיכרון הספורטיבי שלנו יישמרו רגעי עצב לצד רגעי שמחה. שנה קשה עברה על כוחותינו: אוליפיאדה מאכזבת, כדורגל בקריסה ואוסף של גיבורים טראגיים. אבל בין כל החושך, יש גם כמה נקודות אור. אז במה ניזכר כשנחשוב על תשע"ב?
אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
- תקצירי הליגה האנגלית: ואן פרסי כובש שלושער, ארסנל שוברת בצורת
- צפו בשערים של ליגת העל. חדש: גם בסמארטפון ובאייפד
- תקצירי הליגה הבלגית: השערים של רפאלוב ודודו ביטון
יעקב טומרקין - ההבטחה שקוימה
כשספורטאי ישראלי צעיר נוסע להתחרות באולימפיאדה בדרך כלל מסבירים לנו שמדובר רק בשפשוף לקראת העתיד ואז, ארבע שנים מאוחר יותר, אנחנו מגלים שאותו מבחן הרצה לא עזר יותר מדי. גם על טומרקין בן ה-20 סיפרו לנו שמדובר בחימום, אבל השחיין המוכשר לא הסתפק בזה. אחרי שזכה בשתי מדליות ארד באליפות אירופה הגיע טומרקין לבמה המרכזית של לונדון 2012, עלה לגמר במשחה ל-200 גב וסיים במקום השביעי - הישג חסר תקדים לשחיין ישראלי.
נועם גרשוני - דמעות של זהב
אף ספורטאי ישראלי לא הצליח לחזור השנה מלונדון עם מדליה מוזהבת על הצוואר. אף אחד חוץ מאחד, נועם גרשוני, שהביא להשמעת "התקווה"
בלונדון וריגש את כל המדינה. גרשוני, טייס מסוק קרב שנפצע בהתנגשות מסוקים במלחמת לבנון השנייה, התחיל להתאמן בטניס כיסאות גלגלים כחלק מהשיקום שלו ותוך שנים מעטות הפך לאלוף פאראלימפי.
מספיק היה לשמוע את תגובת הקהל באצטדיון ר"ג שלשום לכניסה של גרשוני למגרש, כדי להבין עד כמה הוא נגע לליבם של הישראלים.
לי קורזיץ - רק בגלל הרוח
יש הטוענים שלי קורזיץ היא האכזבה הגדולה של המשלחת הישראלית לאולימפיאדת לונדון. השייטת הישראלית קיבלה תנאים נוחים, הייתה בצמרת הדירוג החל מהרגע הראשון ויצאה מאזור המדליות רק ברגע האחרון. בהחלט אכזבה.
אבל חשוב לזכור שגם את הציפיות ממנה בנתה קורזיץ במהלך השנה האחרונה. למרות מחלה לא פשוטה קורזיץ זכתה פעמיים באליפות העולם, והפכה, בצדק, לפרצופה של האולימפיאדה עבור ישראל עוד לפני שזו החלה.
יוגב אוחיון - מנהיג נולד
לפני שנה יוגב אוחיון היה עוד שחקן ישראלי בינוני שמגיע למכבי ת"א כדי לבלות זמן איכות על הספסל. זה קרה לרבים לפניו, זה יקרה לרבים אחריו. אבל אוחיון הוא משהו אחר.
מכבי ת"א לא עלתה השנה לפיינל פור, ויוגב בכלל עיצבן ישראלים רבים ועזב לרוסיה בסכסוך גדול, אבל הוא היה, ללא ספק, ההנאה הגדולה מכדורסל ישראלי בשנה האחרונה. שחקן אמיתי, מוביל, עם אופי, שהפך למבוקש ברחבי אירופה ולבורג מרכזי ביותר בנבחרת. הלוואי שהיו לנו עוד הרבה כמוהו.
נטע ריבקין - ברגישות ובנחישות
רגע לפני ראש השנה הקודם, זה שפתח את השנה הנוכחית, זכתה נטע ריבקין במדליית ארד בתרגיל החישוק באליפות העולם. זה היה הישג נפלא
למתעמלת הצעירה ומיד אחריו היא הצהירה על הרצון להביא עוד הישגים "למדינה הקטנה והיפה שלנו". אמרה, ועשתה.
אולי לא מדובר בעוד מדליה, אבל באולימפיאדה ריבקין קבעה הישג תקדימי ישראלי נוסף כשעלתה לגמר בתחרות החשובה מכולן, הקרב רב, וסיימה במקום השביעי.
דני עמוס - אלוף וג'נטלמן
יש הרבה דברים רעים לומר על הכדורגל הישראלי בשנה האחרונה ולצדם יש רק דבר טוב אחד להזכיר: קריית שמונה, שהדהימה את כולנו עם אליפות מפתיעה, היסטורית ומרגשת. היא עשתה זאת כקבוצה, אבל אנחנו הכתרנו בסיום העונה את השוער, דני עמוס, לשחקן המצטיין.
זה לא רק כמות השערים המינורית שהאלופה ספגה, אלא גם דמותו של עמוס, שהיא האנטיתזה לכדורגל הישראלי. עמוס יליד הצפון, משחק בקבוצת נעוריו, בן קיבוץ, העלה את הקבוצה לליגת העל ולא עזב גם כשאחרי ההישג נדרש לרדת לספסל. ספורטאי אמיתי.
צניחה חופשית - שחר פאר
זה אולי נראה לכם רחוק, אפילו רחוק מאוד, אבל הישג השיא של שחר פאר היה רק בשנה שעברה. בינואר 2011 דורגה פאר במקום ה-11 בעולם והקריירה
היתה בשמיים. מאז ועד היום עבר רק ראש השנה אחד, אבל גם הרבה מים בנהר ההתדרדרות.
בשנת 2012 פאר לא הצליחה לעבור את הסיבוב השני באף טורניר, ירדה עד למקום ה-74 בעולם וכבר הודיעה שלא תתחרה בחודשים הקרובים בגלל פציעה טורדנית. ירידה מהירה.
הגיבור הטרגי - אריק זאבי
אין ספק שזאבי הוא מגדולי הספורטאים שידעה מדינת ישראל ואפילו השנה הוא הצליח לזכות בעוד מדליית זהב, באליפות אירופה. ההיסטוריה של זאבי, האישיות שלו ומהותו במרכז הספורט הישראלים הביאו מדינה שלמה לחכות ליום בו יעלה על המזרן באולימפיאדה.
אנשים תיכננו את היום במשרד כך שפגישות לא יתנגשו עם זמני הקרבות המתוכננים לו. אבל אריק מלך ישראל הודח מלונדון כבר אחרי 43 שניות ובצורה מעוררת התשהות. הבכי שלו בסיום, בגיל 35, רק גרם לנו לאהוב אותו יותר. ספורטאי ענק, אכזבה ענקית וציבורית באולימפיאדה.
כגודל הציפיות - שחר צוברי
הסבירו לנו שבתנאים הקיימים אין לו הרבה סיכוי. שהרוחות חזקות מדי, שאין למה לצפות. למרות הכל אנחנו דווקא ציפינו משחר צוברי ליותר. ככה זה כשאתה זוכה המדליה היחידי באולימפיאדה הקודמת וכשהצלחת לגבור על היריב שלך, נמרוד משיח, בפוטו פיניש.
ציפיות או לא, צוברי סיים את לונדון 2012 במקום ה-19 בלבד. וזה לא רק המיקום הסופי, אלא היעדרותו מהחלק העליון של התחרות כבר מהשיוט הראשון. את האולימפיאדה צוברי סיים כפרשן טלוויזיוני בשיוטים של לי קורזיץ - לא בדיוק המטרה לשמה הגיע לתחרות.
האלימות והעליבות - הכדורגל הישראלי
חקירות על מכירות משחקים, אלימות של אנשי צוות, בלאגן ביציעים, אלימות של שחקנים, צעקות וקללות של בעלי תפקידים, חוסר זהות עם הקבוצות, רמה ירודה, שחקנים נוטשים, איטיות, נבחרת ישראל לא מנצחת שנה שלמה, נבחרת ישראל חוטפת רביעייה ביתית מרוסיה.
את הרשימה הזאת אפשר להמשיך עוד ועוד. הכדורגל הישראלי בכללותו הוא ממאכזבי השנה. קשה למצוא נקודת אור. והאמת, גם לא רואים את האור בקצה המנהרה.
לפנייה לכתב/ת 
