עד 2120!
פחות מחודש אחרי ההתרסקות בלונדון, אבות הכישלון האולימפי התכנסו להרמת כוסית, הסירו מעצמם אחריות ואפילו דיברו על ריו. עמיר פלג על המשתה מגוחך של הוועד האולימפי
החוצפנים
המשתה של צביקה, אלכס וגילי
"זה כמו פגישת מחזור, כיף לראות שוב את כולם", הכריז השבוע מנהל היחידה לספורט הישגי, גילי לוסטיג, בטקס הרמת כוסית של הוועד האולימפי לכבוד השנה שבפתח. "ההכנות היו מיטביות", הוא הוסיף, "אבל אנחנו לא מתחרים נגד עצמנו. בריו אנחנו צריכים לתקן את התמונה". כן כן, "אנחנו". גילי כבר הבטיח את מקומו גם באולימפיאדה של 2016.
אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
- תקצירי הליגה האנגלית: ואן פרסי כובש שלושער, ארסנל שוברת בצורת
- צפו בשערים של ליגת העל. חדש: גם בסמארטפון ובאייפד
- תקצירי הליגה הבלגית: השערים של רפאלוב ודודו ביטון
אכן כיף גדול להיות ביחידה לספורט הישגי. מקבלים ים כסף, לא חייבים להסיק מסקנות אישיות, ובניגוד לספורטאים, שלצערנו לא מתחרים נגד עצמם, העסקנים לא מתחרים באף אחד. פעם בארבע שנים מגיע מבחן שלא חייבים לעמוד בו, ופעמיים בשנה מרימים כוסית לכבוד החגים. גן עדן של שותים.
וזאת באמת הייתה פגישת מחזור, יחד עם יו"ר הוועד צביקה ורשביאק והחבר אלכס גלעדי, שחתמו קבע בוועד האולימפי בלי צורך להסיק מסקנות אישיות
"אולי לא חזרנו עם מדליות, ויש כאלה שעשו מזה אסון טבע", אמר ורשביאק. אולי??? אולי כן חזרנו עם מדליות ואנחנו לא יודעים? הרי רק חודש לפני, אסון הטבע בכבודו ובעצמו דיבר על שלוש מדליות. אילו היינו זוכים באחת קטנה, הוא גם היה הראשון לתפוס איתה תמונה.
אבל עכשיו, כשאין עם מי ועם מה להצטלם, זה לא הוא, זאת הממשלה. "עד שלא תהיה החלטה ברורה של ממשלת ישראל שהספורט הוא ערך תרבותי וחינוכי, לא נתקדם כאן לכלום", סיכם יו"ר הוועד. הלו, אם הספורט כאן היה תרבותי וחינוכי, אחד עם קופת שרצים כמו שלך היה מתחבא בבית. מחמת הבושה.
עוד ב-ynet ספורט:
- ניצן שירזי מקבל הסכמה לחזור למגרשים
- יובנטוס רוצה חוד קטלני
- ושוב אותו ניגון: טורקי סירב ללחוץ לישראלי יד
גם אלכס גלעדי, שלא חושב שצריך דקת דומייה לזכר חללי מינכן בטקס הפתיחה, הגיע להרמת הכוסית. עם טקסים כאלה לשגרירנו בוועד האולימפי הבינלאומי אין שום בעיה. "קראתי על הוועדה שמשרד הספורט מקים", ליגלג האיש שמטיף לנו מוסר ממשרדו בחו"ל, והוסיף: "אני מקווה שהמומחים יהיו מארצות הברית שהשיגה הכי הרבה מדליות בלונדון. שם אין שר ספורט ומשרד ספורט".
אז אם כבר הזכרת את האמריקנים, אלכס, בוא נמשיך בהשוואה. בוועד האולימפי של ארה"ב, מדינה בת יותר מ-300 מיליון תושבים, יש 15 חברי דירקטוריון. בוועד האולימפי של ישראל, מדינה עם קצת יותר מ-7 מיליון תושבים, יש 31
הלאה. יו"ר הדירקטוריון של הוועד האולימפי האמריקני, לארי פרובסט, הוא נשיא "אלקטרוניק ארטס", החברה הגדולה בעולם לפיתוח, לשיווק ולהפצת משחקי וידיאו. היו"ר שלנו היה מנהל בתנובה רחובות, שעלה לכותרות בזכות מעורבותו ושקריו בפרשת הסיליקון בחלב. בתקופת כהונתו של פרובסט ב"אלקטרוניק ארטס", הכנסות החברה גדלו מ-175 מיליון דולר ל-3 מיליארד. על הנזקים בתקופת ורשביאק תנובה נאלצה לשלם פיצויים של למעלה מ-40 מיליון שקל. ברוטו. למרות שאנשים עברו לטרה.
המסוכן
זהירות, אבי לוזון בדרךמשטרת מרחב השרון הגישה בימים האחרונים לבית המשפט כתב אישום חמור נגד אבי לוזון, עבריין תנועה סדרתי, שצבר בקריירה העשירה שלו 50
הרשעות תעבורה ורשיונו נפסל בעבר 15 פעמים. כלומר לא רק את התקשורת ואת הדיינים של ההתאחדות הוא כבר לא סופר, אלא גם את הדו"חות של המשטרה.
מכתב האישום עולה כי בפברואר האחרון, אחרי שצפה במשחק של מכבי פ"ת, לוזון נכנס עם ג'יפ הוולבו שלו לצומת, לא ציית לתמרור "תן זכות קדימה", ופגע ברכב שנכנס לצומת. במשטרה מייחסים ללוזון עבירות של "אי ציות לתמרור, נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק". כנראה בגלל זה הוא רוצה להיות ראש עיריית פ"ת. ככה אחרי כל תאונה, הוא יוכל להחליף תמרורים.
חשוב להזכיר שבימים אלה מתנהל נגד יו"ר ההתאחדות משפט נוסף, שבו הוא נאשם כי נהג במהירות של 96 קמ"ש בשעת לילה מאוחרת במרכז ר"ג, כאשר המהירות המותרת הייתה 50 קמ"ש בלבד. אז מה אנחנו מתפלאים מתאונת השרשרת של הנבחרת? ככה זה כשההגה בידיים של לוזון.
המחנך
שליימה מקנה ערכים לילדים
לפני קצת יותר משנה שלמה שרף פתח, יחד עם חברו יצחק שום, את "האקדמיה לכדורגל עמנואל שפר", בשיתוף עם הפועל עלייה כפר סבא. וכך נכתב בעמוד הפייסבוק של המוסד האקדמי החדש: "מטרת האקדמיה היא הכשרת שחקנים לרמות הגבוהות ביותר, על ידי פיתוח יכולות פיזיות ומנטליות, בשילוב הקניית ערכים המסייעים לעיצוב אישיותו של הילד כספורטאי וכאדם. אנו מאמינים כי קיים קשר הדוק בין חינוך לכדורגל".
אז לקטע המקצועי של הכשרה לרמות הגבוהות עוד נגיע, אבל בואו נתחיל עם המשמעת וההתנהגות. השבוע נחשף ב"ידיעות תל אביב", כי שרף החליט לתבוע מכון קוסמטיקה שהעניק לו טיפולים בידיו וברגליו, אך לטענתו גרם לו רק נזקים. בעל המכון מסר בתגובה שדווקא שליימה לא ביצע את הטיפולים כנדרש, והוסיף: "שרף הגיע לפה יום אחד עם ארון קיר, הר אדם ממש, ורמז לנו שכדאי לנו להיזהר ממנו. במקביל הוא אמר שיפעיל קשרים בעיתונות וילכלך עלינו בכל מקום. אין לו שום דרך, האיש ברברי, מתנהג כמו שנראה לו וחושב שמגיע לו הכל".
שליימה לא שתק, ושימו לב לסגנון החינוכי של מייסד ומנהל האקדמיה: "אני אתבע אותו על הוצאת דיבה, הכלב הזה, זה חתיכת דתיים גנבים, מנוולים שעושקים את הציבור". על הטענה שלפיה הגיע למכון כשהוא מלווה בבריון, הגיב שרף: "באתי עם חבר גדול? מה זה השטויות האלה? מה, שאני אבוא עם גמד?" טוב, עכשיו לפחות הבנו למה התכוונו באקדמיה, כשהבטיחו "לפתח את היכולות הפיזיות".
ועד שהעניין עצמו יתברר בבית המשפט, החלטתי לבדוק מה קרה באקדמיה של שרף בשנה שחלפה. בכל זאת, לא רק משמעת וחינוך לערכים האיש חרת על דגלו, אלא גם הקפדה מבחינה מקצועית. אז ככה, בעונה החולפת האקדמיה של צמד השי"נים בהפועל עלייה כפר סבא שלחה רק שתי קבוצות לליגות הילדים. בליגת טרום ב' (גילאי 9) מחוז השרון, הקבוצה קיימה 26 משחקים, רשמה ניצחון, תיקו ו-24 הפסדים, וסיימה אחרונה בטבלה עם הפרש שערים מרשים 339:59, כלומר מינוס 280.
בילדים ג', קבוצת האקדמיה הפליאה לעשות אף יותר: 25 משחקים, 0 נקודות, והפרש שערים 481:55 (שזה מינוס 426). העיקר ששרף שם דגש על מצוינות, וגם גובה 350 שקל לחודש מכל ילד, דמי השפלה. בקיצור, הורים יקרים, לא משנה אם אתם חילוניים או חתיכת דתיים, הכל מתגמד לעומת הערכים החינוכיים שילדיכם יקבלו באקדמיה של שליימה, ובראשם המסר הכי חשוב: כשאתם רוצים ליישב סכסוך, אל תבואו עם גמד!
הסרדין
ההבדל בין רם לגרשונינבחרת הטניס של ישראל תשחק בסוף השבוע ביפן, במסגרת הבית התחתון של גביע דייויס, ואנדי רם שוב מרגיש כמו סופרסטאר. במסיבת עיתונאים לפני ההמראה, ליצן החצר ששמו לא נכלל אפילו בדירוג העולמי ליחידים, הצהיר: "יש אווירה מסביב כאילו אנחנו הולכים לטיול ולהפסיד, אבל אנחנו נראה לכולם מאיפה משתין הסושי".
אז קודם כל, אין פה שום אווירה מסביב. מאז שדודי סלע ושחר פאר עשו הסבה לצניחה חופשית, אין פה בכלל טניס. לזוגות אף אחד לא מתייחס, ולא רק אצלנו אלא בכל העולם. הכוכבים הגדולים של טורנירי הזוגות מתחלקים לשניים: או טניסאים בגיל מתקדם שמתקשים לפרוש, או טניסאים בינוניים שאין להם מה להציע ביחידים. כמוך למשל.
כשנועם גרשוני, להבדיל מיליון מיליוני הבדלות, המריא לאולימפיאדה בלונדון, הוא לא אמר: "נראה ליריבים שלי מאיפה הפיש'נצ'יפס משתין". זה בדיוק ההבדל בין ספורטאי גדול לקשקשן קטן. אני גם בטוח ששלושת טניסאי הנבחרת היפנית, שמדורגים במאייה הראשונה בעולם, לא אמרו השבוע במסיבת עיתונאים: "נראה ליהודים מאיפה הגפילטע פיש משתין". ורק לסרדין שלנו, השתן עלה לראש.
לפנייה לכתב/ת 
