עולה חדשה: לגברים בישראל אין במה להתבייש
"למרות שהצורך להתלונן הוא חלק בלתי נפרד מהאופי היהודי, אני חייבת להגיד לבנות ישראל, שהמצב שלנו בארץ לא רע בכלל. יש לנו מבחר גברי מגוון ומשגע, ואם לא נתחתן בגיל 19, לא יסתכלו עלינו כאילו שהבאנו עלינו את המוות. ברוסיה לעומת זאת, האשה היא רכושו הבלעדי של הגבר"
עוד בנושא:
יצאתי להסביר את ישראל באמריקה, תכף אשוב
הישראליות יכולות ללמוד מנשות צרפת ורוסיה
מה יהיה עם הגזענות נגד נשים רוסיות?
זאת הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם מדינת ישראל וגבריה, והתחלה הייתה בהחלט מרשימה. במיוחד מפני שבאנו מהחורף האוקראיני והקריר הישר לפברואר חמים ונעים. חולצות קצרות, עור שזוף עוד מהקיץ, וניחוחות של סקס באוויר. כך הכרתי את המדינה שלי, בלי לדעת שבעוד כמה שנים אחזור לכאן מחדש, הפעם לתמיד.
למרות שהצורך להתלונן הוא חלק בלתי נפרד מהאופי היהודי, אני חייבת להגיד לבנות ישראל, שהמצב שלנו בארץ לא רע בכלל. יש לנו מבחר גברי מגוון ומשגע, ואם לא נתחתן בגיל 19, לא יסתכלו עלינו כאילו שהבאנו עלינו את המוות. ולמרות שגברים ישראלים עומדים על ממוצע של 1.75 גובה, יש להם עדיין הרבה מאד יתרונות, והאובייקטיביות שלי מתבססת על 6 השנים שחלפו מאז שעליתי ארצה.
"רווקה בת 30? בושה"
גדלתי במדינה שרוב הישראלים מגדירים כ"מוצא רוסי", למרות שאוקראינה מייצגת תרבות אחרת ואפילו שפה אחרת מרוסיה. מה שכן, רוב מדינות ברית המועצות לשעבר סובלות מאותה מחלה משותפת: כמות הנשים שחיה בהן, משמעותית יותר גדולה מכמות הגברים.
קצת מספרים כדי לסבר את האוזן: לפי הנתונים הסטטיסטיים, בשנת 2010 ברוסיה התגוררו 65 מיליון גברים ו-76 מיליון נשים. זה אומר שיש "עודף" נשים של 16%. בתקופה הסובייטית היה שיר מאוד פופולרי שבו יש שורה שאומרת: "לכל 10 בחורות לפי המסורת, יש 9 בחורים בלבד". השיר צדק, וכאשה - הרשו לי לספר לכם שזה לא מצב קל כלל.
אגב, זאת לא המסורת היחידה שהורסת את החיים של הנשים ברוסיה. המסורת השנייה היא להתחתן ולהביא ילדים בגיל מאוד צעיר. כמה צעיר? כמה שיותר. ולמרות שבערים הגדולות לאט-לעט המצב הולך ומשתנה, להיות רווקה בגיל 30 זאת עדיין בושה. השכנים כבר איבדו תקווה, בני המשפחה בימי ההולדת שלך מתחילים להתנהג כאילו שהם בהלוויה, כל בחור שתביאי הביתה יקבל שטיפת מוח בנושא הנישואין ההכרחיים, וכמובן שדקה אחרי השיחה הזאת הוא גם ימהר לנוס, כל עוד נפשו בו.
לעומת ישראל שבה רווקות מאוחרת עדיין איכשהו לגיטימית, ברוסיה הרווקות היא תקופה מלחיצה של חיפוש נואש. החברה מפעילה לחץ מטורף על נשים הרבה יותר מאשר על גברים. סטנדרטים מהעבר הלא רחוק אומרים שלאשה לא מקובל להיות רווקה, וכמובן שלא ליהנות מהחיים. אפשר להגיד שברוסיה, מבחינה תרבותית, אם נולדת אישה - ההפסד כולו שלך. מטרת חייך היא קודם כל שתתחתני, תביאי ילדים ותדאגי לבית נקי ואוכל מוכן בהגשה אישית.
רוסיה VS ישראל
ברוסיה אשה עדין חיה בעולם הגברי, שבו גברים שולטים וקובעים הכל. חוץ מזה, אם בכל העולם "sex sells", אזי ברוסיה הסקס מקדם. כאן טמון לדעתי המקור לאותה סטיגמה מטופשת, עלובה וגזענית, שלצערי לא פעם ולא פעמיים שמעתי בארץ, לפיה "כול הרוסיות זונות".
בואו נסתכל על העובדות: במדינות ברית המועצות לשעבר אין הרבה תלונות על הטרדות מיניות. הרי כסף קונה שם הכל, ועל כן בכוחו להשפיע גם על רשויות החוק. שיוון האשה עדין רחוק מהמציאות הרוסית, והיופי נתפס ככלי קידום עצמי, וכך גם מתייחסים אליו, בלי לשאול האם את רוצה או לא רוצה להשתמש בו למטרות האלה. אשה היא חפץ, והסקס הוא חלק אינטגרלי מחייה האישיים והמקצועיים כאחד.
בישראל לעומת זאת, לנשים יש הרבה יותר ברירה, זכות וכוח. בארץ אשה יכולה להיות עצמאית, ואולי יקראו לה "קרייריסטית מכוערת שמזניחה את משפחתה", אך זה באמת נדיר. יש לה זכות להתקדם, להתפתח בחיים ולעשות ילדים גם אחרי גיל 30. מצבן של הנשים בארץ עולה בהרבה על מצבן ברוסיה. הן מתפרנסות, מקבלות רישיון נהיגה בגיל צעיר ובטוחות בכוחות עצמן. אכן, עדיין קיימת תלות מסוימת בעולם הגברי, אך מדובר במינונים ולא בחוסר ברירה.
באופן כללי, להיות אשה בארץ הרבה יותר כייף, ובעקבות זאת, החיפושים אחר בן הזוג עדיין יכולים להיעשות מתוך רצונות ותשוקות רומנטיות, ולא מתוך צורך מהותי ביציבות כלכלית וחברתית. עצם העובדה שיש לנו יכולת לבחור ולהתקדם, משנה את תפיסת העולם באופן מאוד בולט: ברוסיה אשה היא שורדת ובישראל היא מתקדמת בדרכה שלה.
ילד טוב של אמא
אפשר בהחלט לומר שאנחנו, הנשים הישראליות, די מפונקות: הגברים שלנו לרוב הרבה יותר יפים וגבריים מאשר במדינות האחרות, הם סקסיים ומיניים, נוטים להורות מרצון ולא עקב הלחץ החברתי. גבר ישראלי בשנות השלושים לחייו כבר השתחרר מהצבא, למד מקצוע, ובמידה שהוא לא דפק את השכל בטיול בגואה או הסניף יותר מדי חגיגת במועדונים תל אביביים, הוא בסך הכל ילד טוב.
ילד שגדל אצל אמא יהודיה, רגיל להעביר את החגים במשפחה, מת על האחיינית הקטנה שלו ומחפש פרטנרית לחיים ולא רכוש. לעולם לא אשכח את השוק התרבותי שחוויתי כשיצאתי לטייל בירקון ביום שבת בצהריים: ראיתי אבות יפים שיודעים לשחק עם הילדים שלהם, לטפל בהם, להכין להם אוכל ולהאכיל אותם, ולא רואים בזה תפקיד נשי בלבד.
בנות יקרות, מדובר בתופעה שראויה להערכה כי אינה מתרחשת בכל מקום בעולם. ברוסיה למשל, מי שיוצא בשבת עם הילדים - זה סבתא או אימא. כי האבא בסופי השבוע "נח" בבית מול הטלוויזיה עם בקבוק בירה, עוד בהאנג-אובר מאתמול.
"הצעירים בתל אביב מוותרים מהר מדי"
אכן, אנחנו הרבה יותר משוחררים בארץ, יש לנו ראש פתוח ויכולת לבחור, אך יש גם את הצד השני של המטבע: רובינו יודעים שמגיע לנו הכי טוב ושתמיד יש מישהו טוב יותר אי שם בחוץ. אם נוסיף לכך את הביטוי "חיים רק פעם אחת", נקבל תופעה ידועה שעוד תקבל את מקומה בספרים הפסיכולוגיים תחת הכותרת "בדידות תל אביבית", שמבוססת לרוב על חוסר יכולת לנהל יחסים באופן אחראי ולהשקיע בהתפתחותם.
לצעירים יש נטייה לוותר על קשרים רומנטיים בשל סיבות מאוד מטופשות ובמהירות בלתי סבירה, ללא פחד לפספס את הדבר האמיתי. ואולי זה הדבר שהייתי מאחלת לכולנו בשנה החדשה: להיות סלחניים יותר, סבלניים יותר, פחות לרדוף אחרי הבלתי מושג ויותר להעריך את מה שיש לנו.
ואולי היופי הוא בעיני המתבונן, אך מתחשק לי לנצל את הבמה ולפנות לגברים שלנו כדי לומר: אין עליכם יפים שלנו, אתם פשוט משהו! ואנחנו גאות בכם, אוהבות ומאוד מעריכות אתכם. מה שנשאר לכם זה רק לנצל את היתרונות שלכם למעשים טובים, בלי להתקמצן בתשומת לב ובלי לבזבז את הכוחות לכיבוש האין סופי.
שנת אושר ואהבה לכולנו!
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים גם בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
