גאה להיות מפקד

בפסח לפני חמש שנים הייתי עד לניסיון פיגוע במעבר כרם שלום. לשמחתי הייתי תחת פיקודו של סמג"ד מקצועי ויוצא דופן, כיום הוא המג"ד, שלקח על עצמו את הטיפול באירוע וגרם לכולנו להרגיש בטוחים. לא תיארתי לעצמי שחמש שנים מאוחר יותר, אפקד בעצמי באירוע מתגלגל כמו זה שהיה בכרם שלום בתחילת חודש אוגוסט.

גם בימים אלה תמיד יש התרעות, תמיד אתה אומר לעצמך שאתה צריך להיות מוכן. אבל עד הרגע שאתה נכנס לאירוע מבצעי אתה לא מבין את גודל הסיטואציה ואת חשיבות התפקוד המיטבי תחת לחץ. לא הרבה אנשים יכולים להעיד שהם היו חלק מסיטואציה היסטורית, שממש משפיעה ומשנה חיים. אני לשמחתי, הייתי. התעוררתי לבוקר רגיל בגזרה, העמדתי את החיילים לתדרוך בוקר ושמתי דגש על הפעולות העיקריות שצפויות לנו במהלך היום. לא היה משהו שהזכיר ניהול אירוע שעלול להיות רב נפגעים במרכז יישוב ישראלי. ואז התחיל עוד אירוע.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

סם את מבטחי באלוהים / משה פייגלין

קפצתי על הטנק עם הצוות והתחלתי לנסוע מערבה(צילום: דובר צה"ל)

הייתי בישיבה בבסיס כרם שלום שנמצא באוגדת עזה. הטנק שלי היה בבסיס סמוך אלינו. באותה תקופה הייתה התרעה ממושכת על אירוע די משמעותי שעומד להתרחש בקרבת מקום ולכן כולנו היינו דרוכים. לא העליתי על דעתי שזה הולך להיות משהו בסדר גודל כזה. לא תיארתי לעצמי שזה רכב ובטוח שלא נגמ"ש. לא יודע להסביר למה, אבל הייתה לי תחושה שעומד לקרות משהו ואכן במהלך הישיבה קיבלתי הודעה במכשיר מוצפן שנפתח חמ"ל בעקבות המידע המודיעיני שהגיע.

אמרתי למג"ד שלי שאני מבקש לחזור לסופה כי אני מרגיש שעומד לקרות משהו, קיבלתי את אישורו ויצאתי לדרך. תוך כדי נסיעה, שמעתי דברים נוספים במכשיר הקשר ולכן ביקשתי מהחיילים שלי להכין את הטנקים לפעולה. ברגע שהגעתי, קפצתי על הטנק עם הצוות והתחלתי לנסוע מערבה. בשלב הזה התמונה עדיין לא הייה ברורה - האם צריך לנסוע לגזרת עזה או לגבול מצרים?

אם לא ארוץ אליו, הוא ייכנס עמוק לשטח ישראל

ואז הגיעה הבשורה: התפוצצה משאית בכרם שלום. זה השלב של הסקת מסקנות מהירה. אמרתי לנהג שלי להאט מעט כדי שאבין מה קורה, ובקשר אני שומע את המג"ד מודיע שיש נגמ"ש אויב שנע על ציר הישובים באזור. אמרתי לנהג שלי "עצור" כי מבחינתי זה התרחיש הכי הזוי שיש. עליתי מול המג"ד והודעתי לו, אפילו לא ביקשתי - שאני רוצה להגיע למקום האירוע. באותו שלב אני מבין שאם לא ארוץ לכיוון שלו, הוא יכול להגיע עמוק לתוך שטח ישראל. התחלנו בתנועה על הכביש ממש כמו במשחק מחשב, נסענו בין מכוניות אזרחיות על מנת להגיע למקום כמה שיותר מהר. כל מה שעובר לך בראש זה "להגיע מהר, לפעול נכון" ופתאום אתה מגלה שאתה יודע בדיוק מה לעשות, לאן לכוון את החיילים ומאיפה להדוף את האויב.

זה היה בשעות הדמדומים, השמיים התחילו להחשיך ונעשה קשה לראות לטווח רחוק. אמרתי לתותחן שלי "תסרוק, תסרוק" וכשזיהינו את המחבלים, נתתי לו פקודה לירות. כל הכוחות בשטח פעלו בצורה יוצאת דופן, מפקדים צעירים שניתחו את הסיטואציה, קיבלו החלטה וחתרו למגע.

האנשים שעושים את החג בגבול(צילום: דובר צה"ל)

תמיד יש התרעות, תמיד אתה אומר לעצמך שאתה צריך להיות מוכן. אבל עד הרגע שאתה נכנס לאירוע מבצעי אתה לא מבין את גודל הסיטואציה ואת חשיבות התפקוד תחת לחץ. לא הרבה אנשים יכולים להעיד שהיו חלק מסיטואציה היסטורית, משפיעה ומשנה חיים. אני לשמחתי, הייתי. להיות חייל זה משמעותי וזה משהו שכולנו עשינו, אבל להיות מפקד זה פשוט אחרת.

אין ספק שמשלמים מחיר כדי להיות מפקד, שהוא לוחם בגזרה הכי חמה בארץ. אני חוזר הביתה פעם בשבועיים, ורואה את אשתי בסופי שבוע, ממש כמו חייל סדיר. אני מעריץ את אשתי על היכולת להתמודד עם המרחק והגעגוע. אני יודע שיש לה המון חששות ושזה לא פשוט בשבילה לדעת שבכל רגע אני עלול להיות מעורב בעוד תקרית. למרות הכול, היא תומכת ויודעת שזה המקום הנכון בשבילי ושאני מרגיש גאווה על עצם הזדמנות לפקד בגזרת עזה בימים האלה.

אני כל הזמן מזכיר לחיילים שאני שאנחנו פה כדי להגן על האזרחים, ושהמשוואה ברורה. אנחנו נהיה פה, נתאמן וניתן כמה שיותר והם יוכלו לקום בבוקר החג רגועים ולהתמקד בהכנות מבלי לחשוב פעמיים על המשך היום ועל ארוחת חג רגועה וחגיגית. את החג הקרוב אני סוגר בבסיס יחד עם החיילים. ואשתי? היא תגיע לכאן לחגוג איתנו.

שתהיה לכולנו שנה טובה, מתוקה ומוצלחת.

סרן נתי לסרי 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il