על העוקץ? על הדבש!
שנה קשה עברה על הספורט הישראלי: אוליפיאדה מאכזבת, כדורגל בקריסה ואוסף של גיבורים טראגיים. אבל בין כל החושך, יש גם כמה נקודות אור: כוכבים עולים, הפתעות נעימות ונועם גרשוני אחד. תשע"ב מציגה: סיבות לאופטימיות
בערב יום ראשון שנת תשע"ב תגיע לסיומה ובזיכרון הספורטיבי שלנו יישמרו רגעי עצב לצד רגעי שמחה. שנה קשה עברה על כוחותינו: אולימפיאדה מאכזבת, כדורגל בקריסה ואוסף של גיבורים טראגיים. אבל בין כל החושך, יש גם כמה נקודות אור. אז במי ניזכר כשנחשוב על תשע"ב?
יוגב אוחיון - מנהיג נולד
לפני שנה יוגב אוחיון היה עוד שחקן ישראלי בינוני שמגיע למכבי ת"א כדי לבלות זמן איכות על הספסל. זה קרה לרבים לפניו, זה יקרה לרבים אחריו. אבל אוחיון הוא משהו אחר.
מכבי ת"א לא עלתה השנה לפיינל פור, ויוגב בכלל עיצבן ישראלים רבים ועזב לרוסיה בסכסוך גדול, אבל הוא היה, ללא ספק, ההנאה הגדולה מכדורסל
ישראלי בשנה האחרונה. שחקן אמיתי, מוביל, עם אופי, שהפך למבוקש ברחבי אירופה ולבורג מרכזי ביותר בנבחרת. הלוואי שהיו לנו עוד הרבה כמוהו.
יעקב טומרקין - ההבטחה שקוימה
כשספורטאי ישראלי צעיר נוסע להתחרות באולימפיאדה, בדרך כלל מסבירים לנו שמדובר רק בשפשוף לקראת העתיד ואז, 4 שנים מאוחר יותר, אנחנו מגלים שאותו מבחן הרצה לא עזר יותר מדי. גם על טומרקין בן ה-20 סיפרו לנו שמדובר בחימום, אבל השחיין המוכשר לא הסתפק בזה. אחרי שזכה בשתי מדליות ארד באליפות אירופה, הגיע טומרקין לבמה המרכזית של לונדון 2012, עלה לגמר במשחה ל-200 מ' גב וסיים במקום השביעי - הישג חסר תקדים לישראלי.
ענבל פיזרו - השילוש הקדוש
היא רק בת 25, אבל בשנה האחרונה ענבל פיזרו השתתפה במשחקים הפראלימפיים בפעם השלישית ושוב, כמו תמיד, חזרה הביתה עם מדליות.
שלוש מדליות, ליתר דיוק, היו לפיזרו, המשותקת בגפיה התחתונות, בלונדון, שלושתן מארד. יותר מכל ספורטאי ישראלי אחר.
לי קורזיץ - רק בגלל הרוח
יש הטוענים שלי קורזיץ היא האכזבה הגדולה של המשלחת הישראלית לאולימפיאדת לונדון. השייטת הישראלית קיבלה תנאים נוחים, הייתה
בצמרת הדירוג החל מהרגע הראשון ויצאה מאזור המדליות רק ברגע האחרון. בהחלט אכזבה.
אבל חשוב לזכור שגם את הציפיות ממנה בנתה קורזיץ במהלך השנה האחרונה. למרות מחלה לא פשוטה קורזיץ זכתה פעמיים באליפות העולם, והפכה, בצדק, לפרצופה של האולימפיאדה עבור ישראל עוד לפני שזו החלה.
ביברס נאתכו - דוגמא ומופת
הרבה מאוד כדורגלנים ישראלים עזבו השנה את הארץ ויצאו לחפש מקומם בשדות זרים. בבלגיה, בפולין ובקפריסין נפתחו מושבות ישראליות קטנות. את התוצאה כולנו מכירים. הליגיונרים הישראלים לא משחקים, גם לא בליגות קטנות, והנבחרת נפגעת.
אבל מול כולם יש ישראלי אחד שעשה השנה קפיצה עצומה. ביברס נאתכו משחק דווקא בליגה רצינית, ברוסיה, ולא סתם משחק. הוא מוביל את טבלת השערים של הקבוצה שלו, רובין קאזאן, ושידרג את המשחק שלו בכל פן אפשרי, כולל המנהיגותי. נאתכו הוא גם דוגמא לשחקן עם מוסר עבודה ורצון להשתפר. אם היו פה 11 נאתכו אולי הכדורגל הישראלי היה נראה אחרת.
נועם גרשוני - דמעות של זהב
אף ספורטאי ישראלי לא הצליח לחזור השנה מלונדון עם מדליה מוזהבת על הצוואר. אף אחד חוץ מאחד, נועם גרשוני, שהביא להשמעת "התקווה" בלונדון וריגש את כל המדינה. גרשוני, טייס מסוק קרב שנפצע בהתנגשות מסוקים
במלחמת לבנון השנייה, התחיל להתאמן בטניס כיסאות גלגלים כחלק מהשיקום שלו ותוך שנים מעטות הפך לאלוף פאראלימפי.
מספיק היה לשמוע את תגובת הקהל באצטדיון ר"ג לכניסה של גרשוני למגרש, כדי להבין עד כמה הוא נגע לליבם של הישראלים.
אלכס שטילוב - אמן בהתעמלות
ציפינו ליותר, נכון? חשבנו שאלכס שטילוב יהיה זה שיביא לנו את המדליה המיוחלת מלונדון. אבל למרות צביטת הלב בלונדון חשוב לזכור שהמקום השישי באולימפיאדה (אלכס עזה זאת בתרגיל הקרקע) הוא הישג שיא להתעמלות הישראלית.
בשנה האחרונה שטילוב ביסס עצמו כאחד המעמלים המובילים בעולם. הוא זכה באליפות העולם במדליית ארד בתרגיל הקרקע ובאולימפיאדה הגיע למקום ה-12 בתחרות הקרב-רב.
דני עמוס - אלוף וג'נטלמן
יש הרבה דברים רעים לומר על הכדורגל הישראלי בשנה האחרונה ולצדם יש רק דבר טוב אחד להזכיר: קריית שמונה, שהדהימה את כולנו עם אליפות
מפתיעה, היסטורית ומרגשת. היא עשתה זאת כקבוצה, אבל אנחנו הכתרנו בסיום העונה את השוער, דני עמוס, לשחקן המצטיין.
זה לא רק כמות השערים המינורית שהאלופה ספגה, אלא גם דמותו של עמוס, שהיא האנטיתזה לכדורגל הישראלי. עמוס יליד הצפון, משחק בקבוצת נעוריו, בן קיבוץ, העלה את הקבוצה לליגת העל ולא עזב גם כשאחרי ההישג נדרש לרדת לספסל. ספורטאי אמיתי.
נטע ריבקין - ברגישות ובנחישות
רגע לפני ראש השנה הקודם, זה שפתח את השנה הנוכחית, זכתה נטע ריבקין במדליית ארד בתרגיל החישוק באליפות העולם. זה היה הישג נפלא
למתעמלת הצעירה ומיד אחריו היא הצהירה על הרצון להביא עוד הישגים "למדינה הקטנה והיפה שלנו". אמרה, ועשתה.
אולי לא מדובר בעוד מדליה, אבל באולימפיאדה ריבקין קבעה הישג תקדימי ישראלי נוסף כשעלתה לגמר בתחרות החשובה מכולן, הקרב רב, וסיימה במקום השביעי.
דייויד בלאט - מרוסיה באהבה
הוא לא ספורטאי פעיל אלא מאמן. הוא לא הוביל השנה את נבחרת ישראל אלא דווקא את רוסיה. אבל דייויד בלאט חייב להיות ברשימה הזו: הוא הישראלי היחיד שחזר מהמשחקים האולימפיים עם מדליה על הצוואר.
זו, כמובן, לא הסיבה היחידה. בלאט מוכיח שנה אחר שנה שאפשר גם אחרת. שאפשר לעבוד ברצינות וביסודיות ועדיין לחייך, לדבר בסבלנות ולהצליח. מכבי ת"א שלו לא הגיעה לפיינל-פור השנה, אבל קואוץ' בלאט עדיין הוציא שם מים מהסלע. כשהיה לו חומר אמיתי לעבוד איתו, בנבחרת רוסיה, הוא גם זכה במדליה.
לפנייה לכתב/ת 
