יהודים מפריחים בלונים, כמו משאלות

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? כנסו לפייסבוק שלנו
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• יעלה תחנונינו בנוסח אביתר בנאי
• זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת ניצבים
• כל מה שרציתם לדעת לקראת ראש השנה - עמוד מיוחד!   
  

עמדתי בצד והתבוננתי באנשים. לא פגשתי בציניות או ברסיסי ביקורת מושחזת על המנהג הכמו-פגאני להפריח משאלות, ומן הסתם לקוות שהן גם תתגשמנה. נהפוך הוא, פני האנשים שידרו סוג של תקווה, רצינות וגעגוע. אני לא יכול לחתום על המשפט האחרון, אבל אני כן יכול לומר שלא שמעתי שם צחקוקים, ומשפטים מוכרים בנוסח "עזוב שטויות".

אינני יודע אם הציבור שהתכנס לחתונה הזאת מהווה מדגם סטטיסטי מייצג, והאם ניתן להסיק ממנו על הכלל. אבל כשקראתי ב-ynet על המטוסים הגדושים שהמריאו עם הרב פינטו לקברו של ה"פלא יועץ" בבולגריה, מלאים באנשים שאינם מוגדרים כדתיים, וכשאני רואה את סיורי הסליחות הממלאים את ירושלים בעשרות-אלפי ישראלים העולים לרגל ממרכז הארץ (בלי פספורט) - אני חש ברוח של כמיהה. זו מתבטאת יפה כל כך בשירו של אברהם חלפי, שמבצע אריק איינשטיין:

סתיו יהודי בארץ אבותיי

שולח בי

רמזי אלול.

הציפורים הקטנטנות שורקות העצב

של יום הכיפורים.

ואז נזכרתי בהמשך השיר המופלא:

ופנים יהודיות מן הגולה

באפרפר נוגה

ירחפו לפני כיסא אדון עולם.

ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה

בעומק עיניהן.

"ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה בעומק עיניהן". וחשבתי על השופרות, שהם האוויר החם המלווה בקולו. עליהם אנו מטעינים את בקשותינו ומשאלותינו, ומפנים אותם לריבונו של עולם.

וחשבתי בלבי, מה המיוחד בשופר? מדוע הוא "הבלון המואר" של העם היהודי, שעליו אנו מטעינים משאלות בראש השנה? וגם השבתי: משום שהשופר מסמל קורבן. יצחק אבינו שוכב על המזבח, מחכה לרגע הנורא מכל שבו אביו מולידו, אוהבו, יכה בו במאכלת על פי צו האל. וברגע הנפת החרב על צווארו - נשמע קולו של המלאך המצווה על אברהם: "אל תשלח ידך אל הנער", והאיל הנאחז בסבך מוקרב במקומו של יצחק. השופר הנעשה מהאיל מסמל את נכונותם הבלתי מוסברת של אברהם ויצחק בנו להקריב את עצמם.

ומכאן אני למד שבקשת המשאלות הפרטיות שלנו צריכה להיות מלווה בנכונותנו לוותר, לתת, להעניק משלנו לאחר.

רוצה לקבל? תן

זה לא רק הבלון המואר המתרומם בשמי העמק החשוכים - אלא האוויר החם שבכוחו להעלות את משאלותינו, בכך שאנו

נמלא את משאלותיהם של אחרים. לכל אחד מאיתנו יש עוצמות ייחודיות שאין לשני. מבחינה זו כל אחד מאיתנו נמצא בסוג של עמדת שליטה על חברו, בני משפחתו, שכניו, וסתם בני אדם.

"אז יתקע בשופרות" של נתינה, חסד וויתור. שנה טובה.