מי ישלם ביוקר על ההתייקרות?

כל אזרח הוא גם צרכן. כל צרכן ישראלי משלם ביוקר על הכל: מזון, מים, חשמל, דיור, דלק. זו לא גזירת גורל, זו גזירת התאגידים המונופוליסטים תאבי הבצע, המגובים בשלטון בזבזני, חמדני ונטול רסן. כל צרכן הוא גם אזרח, שחובתו האזרחית והמוסרית היא להילחם על זכויותיו השונות. זו לא גזירת גורל לנסות לקבוע את גורלנו רק פעם בארבע שנים, אנו יכולים לעשות זאת יום יום בבחירות אישיות שמשפיעות על חיינו ורווחתנו. 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

זה נראה לך חם? ביקשתי קפה רותח! / שני ג'ימי

גאה להיות מפקד / סרן נתי לסרי

אם נסתכל על המצב הפרטי והלאומי, אין שום סיבה לחגוג. אבל בכל זאת, יש לנו כמה סיבות לקוות ולחלום. אין סיבה לחגוג, כי בקרב ממשלת ישראל עצומת הממדים יש כאלו שמדברים על טובת המדינה, אך גורמים רע במעשיהם לאזרחים. הפקידות עושה במשרדי הממשלה השונים כראות עיניה. מבחינתם של רבים מפקידי ממשל המצפים בכליון עיניים לג'וב של "היום שאחרי", האינטרס של טובת הציבור ורווחתו עומדים הרבה מתחת לטובתו הפיננסית של סקטור או קבוצת לחץ כזו או אחרת. הם שמים ללעג את שרי הממשלה האנמיים והנראים כ"נמרים של נייר".

אין סיבה לחגוג בראש השנה הזה, כי המחירים עדיין גבוהים בעשרות אחוזים בהשוואה למדינות אחרות. אנו מרגישים זאת יום יום בכיס ואיננו זקוקים לטבלאות השוואה של מומחים. בנק ישראל ודו"חות בינלאומיים אישרו בזה אחר זה את הפערים העצומים והבלתי נסבלים בין המחירים בארץ למדינות דומות בחו"ל. התשובה היחידה למגוון התירוצים של ברוני המזון הישראלים היא חזירות, חזירות וחזירות. רק השבוע סיפק מבקר המדינה הצצה לתעשיית השקר ו"טנגו הפקעת המחירים" בניצוחם של פקידי ממשל, תאגידים וקבוצות לחץ.

אין סיבה לחגוג, כי מעמד הביניים והעסקים הבינוניים והקטנים ממשיכים לשאת כמעט לבדם בעול הכלכלי של תקציב המדינה. פעם היינו מברכים חבר שפותח עסק: "יהי רצון שתשלם הרבה מס". היום אנו יודעים שבישראל 2012 אם אתה משלם הרבה מס זה לא אומר בהכרח שאתה מרוויח היטב. אולי להיפך. פרפורי הגסיסה של המעמד הבינוני זועק והנורות מהבהבות. אינני רוצה לחשוב מה יקרה חלילה כשייגמר האשראי למשקי הבית, כשהאוברדראפט יסגור עליהם מכל הכיוונים. זה יהיה אסון לאומי. אין סיבה לחגוג, כי מונופולים, קרטלים ותאגידים נצלניים ממשיכים ומצליחים לסחוט מכיסנו מס-טייקונים גבוה ככל שביכולתם. פירוק מונופולים ופירמידות עסקיות הוא מהלך נכון קודם כל לטובת אנשי העסקים עצמם ובוודאי גם לטובת ציבור החוסכים והצרכנים. ככל שנעשה זאת בזהירות, באחריות ובהקדם, כן ייטב. 

הפסקנו להיות פראיירים 

אין סיבה לחגוג, כי מצד אחד אין תחרות אמיתית ברוב ענפי המשק בישראל מחד ומצד שני, הפיקוח הממשלתי נכשל ולעיתים גם מושחת. הפיקוח הוא רע במיעוטו. כולנו נעדיף פיקוח ממשלתי על פני חמדנותה של חברה מסחרית, אך יחד עם זאת אנו מבינים שהפיקוח בישראל קיבע מחירים גבוהים ופעל לרעת הצרכנים כדברי מבקר המדינה.

ולמרות זאת, יש סיבה לקוות שאנו, אזרחי ישראל, חדלנו להיות שאננים ופראיירים. יש סיבה לקוות שבסופו של דבר יֵּצֵא משהו טוב ומועיל לכולנו מוועדת קדמי, מוועדת הריכוזיות, הוועדה לרפורמה בתחום הרכב ומפעילותה (הנמרצת לאחרונה) של רשות ההגבלים העסקיים ולא רק הצהרות והמלצות מעלות אבק.

יש סיבה לתקווה כי בשנה האחרונה כולנו עדים לשגשוגן של יוזמות אזרחיות ברוכות, הקמתן של תנועות הפועלות לרווחת האזרחים בתחומים שונים. הן עושות זאת ללא משאבים ורק על-ידי נטילת אחריות אישית וערבות הדדית. הרוח והאחדות שלנו, מול הכסף, הכוח וההשפעה שלהם.

בפתחה של השנה החדשה נבטיח לעצמנו שלא נחשוש ולא נרפה. נמשיך לעמוד על המשמר לשנה נוספת שבה נפעל יד ביד כדי להקל על יוקר המחיה. ובעיקר, נתמקד בהעמדה למבחן את ממשלת ישראל וחברי הכנסת - אלו שבמקום לפעול לטובת האזרחים, פועלים רק לטובת שימור מוקדי הכוח והכסף. הם יופתעו לגלות שסולקו בבושת פנים מהחיים הציבוריים. הבחירות בשער ואנחנו קרובים לגבות את המחיר היקר של יוקר המחיה.

בפתח השנה החדשה, אין לנו סיבה לחגוג אך יש לנו בהחלט סיבה לחלום ולקוות.

איציק אלרוב, ממובילי המחאה החברתית

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il