מערכה חינוכית נגד "גלוחי הראש" שלנו

אל תגידו "לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו". התופעה גלויה וידועה, זועקת מכותרות העיתונים, אתרי האינטרנט ומהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה. פשעי שנאה ואלימות פוליטית מצד גזענים יהודים נגד ערבים וזרים הפכו לעניין שבשגרה.

יש ארצות שאלה הם ניאו-נאצים. בארה"ב יש קו-קלוקס-קלאן. במדינות מוסלמיות אלה "שומרי צניעות" ורודפי כופרים. וכמעט בכל מקום יש סוגים ומינים של "גלוחי ראש" לאומנים ש"מכסחים את הצורה" וממררים את החיים לערבים ולעובדים הזרים. בשנים האחרונות גם אצלנו, "גלוחי ראש", שמתהדרים על-פי רוב בכיפות וציציות, אשר בשם העליונות היהודית, קדושת ארץ ההבטחה, וטוהר בנות ישראל, דואגים להדיר ולדכא את הערבים והזרים - פעמים במילים יפות ופעמים במכות נאמנות, והעיקר שיעופו לנו מהעיניים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

להתמודד נכון עם "המחלקה השמאלנית" / ישראל דויד

לבי בתל-אביב ואנוכי בניו ג'רזי / גיורא גריפל  

פועלים בשם העליונות היהודית. פצוע הלינץ' בירושלים (צילום: חסן שעלאן)

קודם כל צריך להקשיב למילים: "מתוך כאב, מהנשמה, כדי להגן על הבנות מהערבים שרוצים לנצל אותן", כך הסביר עצמו ברדיו בחור שהיה מעורב בתקיפה סידרתית של ערבים. "שלא יבואו לרחובות שלנו", הסבירו אחרים את ההיגיון שמאחורי הלינץ' בירושלים ומעשי בריונות דומים. "שיילכו לאחים שלהם במדינות ערב", היגיון מכונן של נישול פלסטינים מאדמתם, תקיפתם הפיזית, והחרבת מטעי הזיתים שלהם. ולאחרונה רווחות גם הכתובות "הנאורות" שמוחמד חזיר וישו קוף ואובמה כושון וכיוצא באלה. כמעט הכול עם "תג מחיר" (כפי שעשו לאחרונה לכופרים האמריקנים בלוב) "ובנאורות" החדשה שלנו אנו נעשים יום יום דומים יותר לאיראן, פקיסטן ואפגניסטן.

כל זה כמובן הוא מהדורה אחרונה. במהדורות קודמות היה זה הרב כהנא שכינה ערבים "כלבים", ח"כים שקראו לטרנספר, רבנים שקראו להימנע מהשכרת חדרים לסטודנטים ערבים, רבניות שקראו לבנות ישראל לא להתרועע עימם, בית"ר ירושלים ש"ערבי לא יבוא בשעריה", חוקי מדינה שאוסרים על הערבים לתעד וללמוד את מורשת אסונם - הנכבה, ומחצית מתלמידי התיכון שסבורים שיש לצמצם את הזכויות הפוליטיות של המיעוט הערבי. וזה אצלנו בבית: ספק אם יש עם כמונו שחווה על בשרו את זוועות הגזענות, ועתה, במולדת הריבונית שלנו מפעילים גזענות שכזו כלפי אחרים.

שמן למדורת הלאומנות

לנוכח אלה, חברי הממשלה בכלל ושר החינוך בפרט, לא עוד יכולים לשבת שאננים בציון. בדיוק כמונו, כותבי מאמר זה, הם יודעים היטב שהמבדיל בין התנהגות פוליטית תרבותית לזו הברברית היא היכולת להיות אדוק בדתך, אוהב עמך, נאמן למולדתך ונחרץ באמונותיך - אך לעולם גם לדעת שכל אחד אחר, בדיוק כמותך, יש לו את דתו, עמו, ומולדתו שלו ומשלו. הם כמונו יודעים שהאלף-בית של בן תרבות בימינו זה הוקרת כבוד האדם ושוויון ערך האדם, והתייחסות פלורליסטית וסובלנית כלפי האחר. ואילו הגזענות למיניה - כולל קנאות דתית, לאומנית ומגדרית - היא ברבריות שאין עוד לסבול במקומותינו. זו התועבה של התייחסות אל אחרים כפגומים, כנחותים, וכבלתי ראויים ליהנות מן הזכויות וההזדמנויות שפתוחות בפני בני אדם בכלל ובפני אלה המקנים לעצמם מעמד עליון וזכויות יתר.

שברו את רגלו של איברהים אבו טהא

להתמודדות יעילה עם מציאות חדשה נדרשת "תוכנת הפעלה" חינוכית חדשה. עד עתה, המגמות הדומיננטיות בפוליטיקה ובחינוך נטו באופן מובהק אל ביסוס היסודות השבטיים והבדלניים של התחזקות דתית ולאומית. אך במציאות מורכבת ומסוכסכת כשלנו, הדגשת הלאומיות והמורשתיות ללא מידה הולמת ומאזנת של הומניזם, דמוקרטיה ורב-תרבותיות היא כשמן למדורת הלאומנות, הקנאות, ופשעי השנאה והגזענות.

למציאות של ימינו נדרשת גישה אחרת. מערכה חינוכית יזומה ומסודרת נגד גזענות, פשעי שנאה ואלימות פוליטית. חינוך מוסרי ואזרחי שמעצים התלמידים לחרוג מן השבטיות המתנשאת, הנרקסיזם האתנוצנטרי והקנאות הדתית והלאומנית, אל עמדה של פטריוטיות שפויה ומאוזנת המוקירה כל אדם באשר הוא אדם, ונוהגת עם כולם בשוויון, פלורליזם וסובלנות.

פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים ופרופ' גבי סלומון הוא חתן פרס ישראל לחקר החינוך וראש המכון לחקר החינוך לשלום באוניברסיטת חיפה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il