ותיקי להקת הנח"ל נפרדים מחיים חפר

כאב גדול נפל השבוע על הקהל, היוצרים, האמנים והחברים של חיים חפר ז"ל. עם מותו, נזכרו עוד ועוד אינספור יצירותיו שכתב במהלך הקריירה יוצאת הדופן שלו, עבור אמנים רבים לאורך דורות. אך כנראה שאחד הגופים האהובים שלנצח יישאר מזוהה יותר מכל עם יצירותיו, היא להקת הנח"ל הישנה והטובה. בוגרים מכל השנים, יזכרו לעד את שיריו של חפר ואת הרגע בו גילו אותם, כחיילים זמרים. במהלך השבוע, חזרנו אל בוגרי הלהקה המוכרים ולאותם זיכרונות יפים, והיום גם כואבים.

חיים חפר הלך לעולמו - כתבות נוספות ב-ynet:

חיים חפר בראיון לפני שנה: "לא רוצה שיגידו קדיש"

מיוחד: זכיתי באור גדול / יהורם גאון על חיים חפר

הסיסמוגרף העממי / אריאנה מלמד נפרדת

"ללהקת הנח"ל היתה מורשת, היא היתה חתיכת סיפור", מספר גידי גוב על המקום בו התחילה הקריירה שלו. "נטעו בנו אותה יפה מאוד. מעבר ללבדר חיילים ולדעת לשיר, זו היתה הלהקה של חיים טופול, אריק איינשטיין, של הקיבוצנקים, להקה עם מורשת אדירה. אני זוכר שעשינו תוכנית בשם "הפלנ"חניק", שילוב של נח"ל ופלמ"ח - ולמרות גילינו המופלג לא היינו ממש בפלמ"ח, אבל שרנו את השירים האלה של חיים חפר בהנאה אדירה. היינו ילדים וזה היה מקסים.

 בתודה גדולה. "הוא לא ידע את שמה" של להקת הנח"ל

"אני במקרה הכרתי את חיים חפר כיוון שהוא גר באותו בניין בו דודה שלי גרה בתל-אביב, קומה אחת למטה. כשהייתי חייל לא ממש הפנמתי את גדולתו ועוצמתו, אבל כשאתה לומד כמה שירים הוא כתב, אתה נפעם. הוא היה איש מעניין, נחמד וטוב. כשהסתכלתי על הטקסטים שלו, הם היו מאוד עסוקים במדינת ישראל, הרבה צבעים והרבה דרמות.

"לא הכרנו לעומק, אבל כן עבדנו יחד: הוא כתב עם אלון אולארצ'יק את "למה ליבך כמו קרח" ויצא לי להיות אצלו כמה פעמים בבית, הוא היה מתקשר ומספר על שירים והייתי בא. מעניין שדווקא בחודש האחרון אמרתי לעצמי שאולי כדאי שאני אקפוץ אליו לבקר".

להקת הנח"ל. גידי גוב מימין(צילום: משה מילנר לע"מ)

"עצוב אבל אתה יודע, הבן אדם נפטר בגיל 86, והוא הספיק לעשות כל כך הרבה", מספר ל-ynet אריק איינשטיין, "התרומה שלו לתרבות, לאמנות ולמוזיקה פשוט אדירה. אין לזה אח ורע וזה מלווה וילווה אותנו לאורך כל כך הרבה שנים. כולנו חווינו אותו בלהקות הצבאיות. זה היה נהדר, אלה טקסטים פנטסטיים.

"אם נעבור על השירים והטקסטים, הם עומדים במבחן הזמן ואי אפשר להשוות בין הטקסטים שלו לטקטסים שנכתבים היום. יש בשירים שלו המון הומור, פשוט קסומים. זה סיפור אהבה שלוקח את השפה למקומות אדירים וכאילו מלווה אותנו גם ברמה אישית וגם בלאומית. הוא היה איש מאוד אכפתי ומעורב במה שקורה לנו פה ארץ".

להקת הנח"ל עם אריק איינשטיין שרה את "דינה ברזילי"

איינשטיין מוסיף ואומר כי היה לו קשר רציף עם חפר ומספר על השיחות הטלפוניות האחרונות שלהם: "חיים דיבר על זה שהוא התעייף. לא רצה להמשיך בעולם, ממש עשה את שלו ורצה ללכת". בתוך העצב, איינשטיין מוצא אתנחתא קומית שמעלה לו חיוך: "השיר הראשון שלו ששרתי היה 'דינה ברזילי'. יש שם שורה 'הגובה 160 סנטימטר, משקל 58 קילוגרם', לא שמנו לב ששרנו על דובה קטנה. תחשוב איזה משקל זה לבחורה ועוד לציין את זה בטקסט? מה רע בגובה 170 סנטימטר? חוסר מחשבה, אף אחד מאיתנו לא שם לב לזה. רק שאני לא מעליב את השמנות".

"עבדנו יחד בלהקת הנח"ל והיה לי הכבוד לשיר את מה שכתב", נזכר השחקן חיים טופול. "בכל פעם כשהייתי שר את 'הוא לא ידע את שמה' הייתי חושב עליו בתודה גדולה. הוא באמת היה משהו אחר - והתחברנו, אפילו שהיה פער של עשר שנים בינינו. חיים היה בגיל של השותף שלי, אברהם פשנל ז"ל, ותמיד כשפגשתי אותו הסרתי את הכובע הבלתי נראה, כי הערצתי אותו.

"הוא כתב המון ללהקת הנח"ל, אבל אנחנו היינו טיפה בים. היו לו המון שירים מצוינים ואנחנו שרנו אז הרבה, כי לא הייתה טלוויזיה. בחמישי שעבר ביקרתי אותו ונפרדתי ממנו בפעם האחרונה", גילה טופול.

להקת הנח"ל עם הסולנים גידי גוב וירדנה ארזי מבצעים את "הפרוטה והירח" של חפר

"איפה שאתה לא מרים אבן אתה נזכר בחיים חפר המשורר והפזמונאי הזה", אומר ששי קשת. "הוא ליווה את כל מי שגדל בארץ הזאת. חיים בשבילי הוא הישראליות בהתגלמותה, מאז שאני זוכר את עצמי מהלך בשבילי הקיבוץ ושומע את השירים הנפלאים שלו. אני יכול להיזכר כשחיים קיבל את פרס ישראל, אריק לביא לא יכול היה להשתתף בערב ההוקרה לכבודו ואני נבחרתי במקומו. כשנפגשתי איתו מאחורי הקלעים זה היה בשבילי כמו לזכות בפרס ישראל, הוא היה אגדה בעיניי.

"כשהייתי חייל צעיר בלהקת הנח"ל, חלמתי לפגוש את האיש שרבים מהפזמונים שלו שרנו בלהקה, הוא היה בשבילי לאחד מאבות המייסדים של הישראליות והתרבות. האיש הזה, מלא הומור, חוכמה ותבונה - היה מושחז מאוד, לפעמים כעסן ורגזן על מה שקורה בארץ ואף פעם לא פחד להגיד את מה שחשב בדרך המקורית שלו. בידע שלו, ביכולת להתבטא בעברית נפלאה מחד ומצד שני להגן על תרבות היידיש. הוא היה מלא כרימון באינספור כישרונות. כל פגישה איתו ועם החיוך הנפלא שלו, היתה חוויה יוצאת דופן".

להקת הנח"ל עם גידי גוב במחרוזת שירי הפלמ"ח של חיים חפר

"כשאתה עומד על הבמה ושר את השירים היפים שלו, זה נפלא להתענג עליהם. הקהל אוהב אותם, והם הפכו לנכס צאן ברזל", נזכר קשת בימיו בלהקה הצבאית. "אני יכול לומר בתור מבצע שאין תענוג גדול מזה. לא סתם עם שלם חייב לו כל כך הרבה שנים של שירים נפלאים. אנחנו יכולים להתנחם בלכתו שהוא משאיר לנו ירושה נפלאה שתמשיך ללוות אותנו. הייתי אמור להופיע בשני ערבים לכבודו, שעכשיו הפכו להיות לזכרו. עצוב שהלך עוד אחד מאחרוני נפילי התרבות הישראלית".

"זה מוות של אגדה" אומרת ל-ynet בוגרת להקת הנח"ל חני נחמיאס. "מצד אחד האיש הגיע לשיבה טובה ולגיל מופלג, קיבל הכרה וכבוד בחייו וזכה בפרסים. מצד

שני הוא איננו עוד, המילים הנהדרות שהוא ידע לשזור לכדי יצירות, הלכו איתו. כששרתי את השירים שלו בלהקה הרגשתי שלקחתי חלק ביצירה אלמותית.

"כשאנשים הולכים לעולמם, מפליגים בספורלטיבים, אבל אני לא חושבת שיהיה סופרלטיב שאשתמש בו שלא יהיה קטן לעומת התחושות שאני מרגישה. הוא באמת היה אגדה מהלכת ולגעת בחומרים שלו בגיל כל כך צעיר בלהקת הנח"ל היה כמו לגעת בשמיים. לעתים בלהקה הוא הגיע לבקר אותנו. אני זוכרת שהוא היה איש חם, עם עיניים של ילד וחיוך תמידי, בין מחמם לב ובין ציני. לא ידעתי לנחש אם הוא באמת מעריך או שהוא נמצא שם כי המעמד מחייב, כדי לחלוק כבוד לחיילים הצעירים והנורא נרגשים. היה בו מן חום אבהי מהול בציניקניות של יוצר".

(בהכנת הכתבה השתתפו רן בוקר, אור ברנע ויערה יעקב)