מרדף אחר חשוד - לכל שוטר מותר להשתתף?
מכונית הב.מ.וו לא נענתה להוראה לעצור, וניידות המשטרה לא הצליחו לעצור אותה. לחבלן שעבר בסביבה זה הספיק כדי להצטרף למרדף, ולהתנגש כתוצאה מכך בעוצמה בניידת. לזכותו טען כי מותר לו לעשות ככל העולה על רוחו
האם מותר לשוטר לעשות ככל העולה על רוחו, בעת מרדף אחר מכונית בורחת? מרדף שנערך ברחובות גבעתיים ותל-אביב, הסתיים בתאונה קשה בין ניידת משטרה ורכב של יחידת חבלה, שהיה נהוג על-ידי חבלן. שני שוטרים נפצעו, נזק כבד נגרם לשני כלי הרכב, ונזקים נגרמו גם לעמודי תאורה, גדר הפרדה ורמזור. בבית המשפט הואשם החבלן בנהיגה בחוסר זהירות, אך סנגורו טען כי לשוטר שרודף אחרי מי שנחשד כמפגע, מותר לעשות הכל.
מה חשב בית המשפט על הצטרפותו של החבלן למרדף, ועל אחריותו לתאונה הקשה? המשיכו לקרוא.
"הצטרף למרדף על דעת עצמו"
הסיפור מתחיל במרדף רב-משתתפים שנערך בחודש מאי 2010, בשעה שתיים לפנות בוקר. "המרדף החל בגבעתיים", מתארת השופטת דלית ורד, מבית המשפט לתעבורה בתל-אביב. "רכב מסוג ב.מ.וו לא עצר במחסום משטרה, והחל להימלט. בתחילה השתתפו בו ניידות ממרחב דן, אך כשהגיע הרכב הנמלט לאזור תל-אביב הצטרפו אליהן ניידות ממרחב ירקון".
עד מהרה הצליחה הב.מ.וו החשודה להתרחק מהניידות הרודפות. מפקד תחנה שהשתתף במרדף סיפר: "שתי ניידות (של מרחב) ירקון שעקפו אותי, דיווחו על איבוד קשר-עין עם הרכב הנרדף באזור צומת עלית-פרשת דרכים". למעשה, עם איבוד קשר עין עם המכונית הנמלטת הסתיים המרדף, כפי שאכן הסביר מפקד התחנה - "פניתי ימינה ל(דרך) נמיר, ונכנסתי לסריקות איטיות בבורסה".
בשלב מאוחר יחסית הצטרף אל הרודפים חבלן, שחזר מטיפול באירוע ביהוד ושמע על המרדף ברשת הקשר. למרות שהמרדף כבר הסתיים, נהג החבלן נגד כיוון התנועה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, כאשר אין לו קשר-עין עם מכונית הב.מ.וו שנמלטה, או אף עם הניידות שרדפו אחריה. למעשה, בהכרעת דינו אף מבהירה השופטת ורד כי החבלן "הצטרף למרדף על דעת עצמו, ואף לא טרח לעדכן את הכוחות בשטח ולתאם עימם את מהלכיו".
חוסר התיאום הזה הוביל עד מהרה לתאונה קשה. רכב החבלה נכנס לצומת במהירות, וחסם את דרכה של ניידת סקודה משטרתית שהשתתפה במרדף. כתוצאה מכך התנגשו שני כלי הרכב בעוצמה. נהג הניידת אושפז בבית החולים עם שברים וחבלות, וגם החבלן סבל מחבלות. רכב החבלה הכבד התהפך, ונגרם לו נזק כבד. על עוצמת התאונה יעידו גם נזקים לסביבה: עמוד רמזור נעקר ממקומו, עמוד תאורה ניזוק, ואפילו גדר הפרדה נפגעה.
"כל מעשה של שוטר ייחשב כסביר"
על כתב האישום שהוגש נגדו, בגין נהיגה בחוסר זהירות, בחרו החבלן וסנגורו לענות בטיעון מפתיע. "השוטר, בתוקף תפקידו להגן על הציבור, רשאי לנקוט כל אמצעי סביר", הסביר הסנגור. ומהו אמצעי סביר? "כל אמצעי שהשוטר יהיה בדעה כי הוא סביר, הרי הוא סביר, ואין להרהר על כך", הבהיר הסנגור. או במלים פשוטות: לשוטר מותר לעשות ככל העולה על רוחו.
למעשה, הסנגור ציין כי טענה זו מקבלת משנה-תוקף כאשר קיים חשד לפעילות חבלנית עוינת - "כשמדובר במי שנחשד כמפגע, כל מעשה של שוטר ייחשב כסביר". אם עוד לא הבנתם למה התכוונו החבלן וסנגורו, השופטת ורד מפרשת: "קבלת השקפה זו משמעה כי השוטר זכאי לחסינות, לא ניתן לייחס לו רשלנות שכן מעשיו אינם נבחנים בקנה מידה אובייקטיבי, ואין הוא חשוף לביקורת שיפוטית בנוגע לאופן הפעלת הסמכויות המוקנות לו בחוק".
אלא שטענות אלה נדחו בתוקף בבית המשפט. "השקפה זו אינה הולמת את העקרונות עליהם מושתת שלטון החוק", נזפה השופטת, והרשיעה את החבלן. בהכרעת הדין מצוטט שופט העליון ניל הנדל, שהסביר בעבר כי "גם במצב שבו שוטר מפר הוראה בתקנות התעבורה למטרת מילוי תפקידו, אין בכך להקנות לו זכות לגרום תאונה... יש פער בין שקלול נסיבות הנסיעה בבחינת רשלנותו של הנהג-השוטר, לבין טענת הגנה של חסינות".
אגב, את נהגה של מכונית הב.מ.וו הצליחה המשטרה לעצור לבסוף, ללא צורך במרדפים נוספים או מבצעי בילוש מורכבים. אחד השוטרים שהשתתף במרדף רשם את מספר הרישוי של המכונית החשודה, והיא אותרה בחניית בית מגוריו של בעליה - כשמנועה עוד חם. ומתברר שהנהג לא היה מחבל שעסוק בפעילות עוינת. על-פי החשד, הוא נהג בשכרות, ולכן נמלט.