סיגרים ולשכות פאר. צמרת צה"ל לפני יום כיפור

פני הצבא שאיבד את עצמו לדעת לפני יום הכיפורים: 39 שנים אחרי המלחמה הנוראה ההיא, נחשפות היום (ה') עדויות נוספות מוועדת החקירה שבדקה את המחדל. אלוף פיקוד צפון דאז, יצחק (חקה) חופי, סיפר על ההתרעות שלא הובנו כהלכה בקרב הקברניטים, על ההכנה הלקויה ועל הריגול הסורי ברמת הגולן, אבל נדרש על-ידי חברי ועדת אגרנט להתייחס לסוגיה חשובה נוספת: ההידרדרות הערכית של צה"ל ותרבות הנהנתנות בקרב המפקדים הבכירים, שהביאה את הצבא לנקודת הפתיחה הגרועה באוקטובר 1973.

עוד בעדויות שנחשפות:

אבא אבן: גם ארה"ב לא חזתה מלחמה

גורודיש: אריק לא מילא פקודות. ידין: הוא הלך כסביבון

הערתי את ראש המוסד: טוס לסוכן, תהיה מלחמה

משרד הביטחון באמצעות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון התיר לפרסם את העדויות, בהן זו של חופי מיולי 1974. נקודת המוצא של חברי הוועדה, שהסתמכו על עדויות רבות של חיילים משדה הקרב, היא שהתרופפות הערכים בצה"ל היא שהסבה נזק עצום והביאה לחוסר המוכנות של הצבא למלחמה שפרצה במפתיע: הימ"חים הריקים, הציוד הרופף, הטנקים הלא מזוודים, פקודות שלא בוצעו במלואן, מקרים חמורים של גניבה ואפילו נטישת שדה הקרב.

חופי ושר הביטחון דיין במלחמה(צילום: דוד רובינגר)

"היה מקרה שהגיע לידיעתי במסגרת חטיבה 11, חטיבה ממוכנת", סיפר חופי, "מפקד מוצב עזב את המוצב ללא אישור עם האנשים שלו בתוך התקפה של הסורים. מונתה אז ועדת חקירה והקצין הזה הודח. זה היה מקרה ללא הצדקה, ללא סיבה סבירה. היו מקרים של אי ביצוע הוראות שאני יודע עליהם בתחומים שונים, הוראות לביצוע שלא בוצעו או לא בוצעו בזמן. אבל אני בהחלט לא חושב שזו הייתה תמונה כוללת בצבא".

שורש הבעיה, טען חופי, הוא ריבוי בעלי הדרגות בצה"ל מאז מלחמת ששת הימים וקצינים בכירים שהפגינו שחצנות ונהנתנות, שהתעסקו עם חיילות בפיקודן בניגוד מוחלט לנהלים. "הצבא הסדיר גדל מאוד, הוסיפו דרגה של תת אלוף, זה משך מערכת שלמה של דרגות. התחרות הייתה הרבה יותר חריפה, האיש התחיל להיות חסר סבלנות לחכות לדרגות".

עוד סודות יום כיפור שנחשפו בשנים קודמות:

• הפרוטוקולים המצמררים מישיבות הממשלה  / פרויקט מיוחד
• עדויות אגרנט שפורסמו ב-2008 / פרויקט מיוחד
  

ההתנהגות החיצונית כלפי הציבור, לדבריו, "בהחלט הייתה בה התנהגות של שחצנות, שהיה בה שררה כלפי פקודים. אינני יודע אם מישהו מכם מעשן סיגרים, אבל אני ראיתי גם בעישון סיגרים של הקצונה הבכירה, שחלק הארי שלה לא עישן מימי חייו סיגריות, ראיתי בזה טעם לפגם. גם הציבור קיבל את זה כך. היה בזה איזה שהוא סימפטום. הייתה תופעה שהופסקה כליל לפי מיטב ידיעתי, תופעה של אירוח בבית ואכילה במסעדות על חשבון הברון. גם בזה היה חלק להשפעה השלילית של תדמית החייל".

ועדת אגרנט במושב הפתיחה. משמאל לימין: יגאל ידין, משה לנדוי, שמעון אגרנט, יצחק נבנצל וחיים לסקוב(צילום: יעקב סער, לע"מ)

חבר הוועדה, הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, העיר: "אנחנו שמענו, אינני קובע עובדה, שהיה ידוע שאלוף מסוים בנה לו לשכה עם בידה ועם כל מיני דברים מסוג זה".

חופי: "בהחלט היו מקרים כאלה והיו כאלה שהתלוצצו עליהם שכדאי להעביר אותם ממקום למקום כי בכל מקום שבו הם נמצאים, אחר כך הלשכה נשארת מפוארת".

לקריאת העדויות המלאות של יצחק חופי - בקבצי PDF

• העדות מ-25 בדצמבר 1973
• העדות מ-16 ביולי 1974
• העדות מ-14 באוגוסט 1974
  

בשלב הזה מצא ידין לנכון לעמת את חופי עם משפט שהתנהל בפיקוד הצפון, שעליו חתום האלוף. קצין הואשם בבעילת קטינה, ובסופו של דבר נכתב בתיק כי נסגר על ידי חופי "מחוסר עניין ציבורי". "התיק נסגר כי לא הייתה שום הוכחה", הוא נימק את החלטתו. "יותר מזה... יש נוער שוליים שעובד בצבא. הייתה נערה כזו שהעסיקו באפסנאות והתברר שהיא ממש נערה סוטה במלוא מובן המילה. לא הייתה שום הוכחה, אלא הייתה הוכחה הפוכה שהיא ניסתה לפתות אותו. לא סגרתי את התיק לאחר שהיה ברור שיש כאן בעילת קטנה אלא פשוט סעיף האישום היה כזה".

זה מה שקורה כשמגייסים את כל העם

העדויות שהציגו חברי הוועדה בפני חופי נגעו למוצבים מוזנחים; תחמושת פגומה וחסרה; מחסור בציוד קרב; דיווחים כוזבים על תחזוקה של טנקים שהתבררו כתקולים כשיצאו למערכה; ביקורות שנעשו בבסיסים, שקיבלו טיפ מוקדם והוכנו מבעוד מועד - "כפרי פוטיומקין", כפי שכינה אותם השופט משה לנדוי; ועבירות ביטחון שדה. "האם אפשר לקיים משמעת מבצעית כפי שצריך בשביל קרב", תהה לסקוב, "כי אחרת יש אבידות, ובצדה משמעת טכנית ירודה ומשמעת מנהלתית ירודה. זה מכרסם את המשמעת המבצעית".

הרמטכ"ל דדו, תא"ל יקותיאל אדם ואלוף חופי במלחמה(צילום: דוד רובינגר, לע"מ)

הרמטכ"ל לשעבר לסקוב הציג בפני האלוף דיווחים על פן משמעותי נוסף בהתרופפות המשמעת. "אני לוקח משטר מנהלתי שסימניו פוגעים ברקמה המוסרית של יחידה, כמו גניבות, סחיבות והוצאות מרשות הצבא של נשק, סחיבת חפצים אישיים של פצוע, חלל ונעדר". בתגובה, סיפר חופי על החלטה שקיבל בימים האחרונים ללחימה, בעקבות הדיווחים על גניבות. "אגיד יותר מזה, אנשי היישובים - אחד השיקולים שלי להחזיר איזשהו גרעין לכל יישוב, שכוחותינו לא ישמידו שם את הכול. והיו מקרי סחיבות בתוך היישובים, אני יודע את זה. אני לא מתעלם מהתופעות האלה במלחמה. היו לנו מגויסים באותה התקופה, כ-80 אלף איש שבאים מכל המינים, לא דווקא שכבות נחשלות עוסקות בנושאים האלה. זו תופעה שבגיוס כללי כאשר מגייסים את כל העם, לדאבוני הרב אני חושב שהציבור הוא כזה ולא נעים להגיד את זה, אבל זה כך. היחס לרשות רבים הוא כזה במדינה".

שני מקרים מדאיגים עולים אף הם לדיון: דיווחים שהתקבלו בעדויות השונות על טנקים שקולקלו במכוון כדי שלא להיכנס לקרב וחיילים שנמנעו מביצוע מתקפה בתירוץ שעליהם לפנות פצועים. חופי נדרש להשיב על כך: "השמועה הייתה שהיה שם קלקול במזיד של טנק כדי לא להיכנס לקרב, בדקנו ולא הגענו לסוף כי הטנקים היו באופן אובייקטיבי במצב גרוע וגם טנקים נחותים, אבל התופעה הייתה בדרך כלל הפוכה - ניסיון לעשות מעל ומעבר שאפשר לצפות מהאיש. פינוי הרוגים כדי לצאת מקרב - אני לא אומר שזה לא היה קיים, כי אני יודע שזה היה קיים בהתקפה השנייה של גולני על מוצב החרמון, אבל אני לא יכול לומר שזו תופעת הקבע. תופעת הקבע בדיוק הפוכה מזה.

"במלחמה הזאת דווקא מפני שהיא פרצה כפי שהיא פרצה אני חושב שמפקדים וחיילים עשו מעל ומעבר, אני לא יודע אם מישהו אחר היה יכול לעמוד בזה", סיכם חופי.

התריעו על מלחמה, באמ"ן אמרו "שום דבר"

כל הסימנים בסוף ספטמבר 1973 העידו שפניהם של הסורים למלחמה. המערך ההתקפי, כמויות הארטילריה האדירות שנצפו בגיחת הצילום שבועיים לפני פרוץ הקרבות. אך אגף המודיעין (אמ"ן) נצמד לקונספציה שאין לסורים אינטרס לפתוח במלחמה שסופה, כביכול, ידוע מראש עבורם. ב-6 באוקטובר הוזעק אלוף פיקוד הצפון לדיון דחוף במטכ"ל. "בין הדיון הראשון והדיון השני ניתנה פקודת הגיוס ותוך כדי הדיון...", סיפר חופי לחברי ועדת אגרנט על הרגע שבו צווחו לפתע הצופרים.

הצמרת המדינית בטחונית - 1973(צילום: לע"מ)

גם אם צבאה נחשב למאיים פחות מהצבא המצרי, נתפשה סוריה כאויבת מרה ומסוכנת בשל קרבתה ליישובים הישראליים בצפון. בניגוד למצרים, הסביר חופי בעדותו, הצבא הסורי היה במערך חירום בדרך קבע, למעט בחורף. חיילי הצבא הסורי, על פי דוקטרינה סובייטית, נפרסו בשני קווים במערך משולב של דיביזיות רגלים ושריון וסוללות ארטילריה. חורף 73', סיפר חופי, היה קל במיוחד. זו הייתה הפעם הראשונה מאז הגיע לפקד על החזית הצפונית, שהסורים החזיקו במערך החירום גם בחורף. "וזו הייתה תופעה לא שגרתית". אחרי המתיחות הביטחונית באפריל 73', הוסרה הכוננות. הסורים, שוב לראשונה, שינו את דפוס הפעולה ועברו למערך שגרה עד הקיץ. בפיקוד צפון העריכו שהם יצאו לאימונים.

בתחילת ספטמבר, העיד חופי, הבחין הפיקוד בשינויים במערך הסורי. "הבחנו בתנועה לא רגילה מקו החזית, כלומר התצפיות הבחינו והיה דיווח על כך, וב-11 בספטמבר מתוך צילום אוויר שנעשה לפני כן התברר שמערך החירום הולך ונתפס". במועד זה גילו בצילומי האוויר כ-540 טנקים וכ-70 סוללות ארטילריה. הערכת אמ"ן, שחופי מעיד כי קיבל אותה, הייתה שהסיבה האפשרית לכך היא יציאתו של נשיא סוריה חאפז אסד לוועידה של המדינות הבלתי מזדהות באלג'יר, "כדי להבטיח שלא יקרה שום דבר בזמן היעדרו. לא היו לי שום נתונים להעריך אחרת וכל הדברים האלה היו למעשה השערות, כי למיטב ידיעתי הם לא היו מבוססים על ידיעות".

מלחמת יום כיפור(צילום: לע"מ)

(צילום: לע"מ)

(צילום: לע"מ)

גיחת צילום נוספת ב-24 בספטמבר גילתה נתונים מדאיגים עוד יותר. "אותרו במערך 670 טנקים וכ-100 סוללות ארטילריות", סיפר חופי. "מספר ללא תקדים?" שאל חבר הוועדה, מבקר המדינה יצחק נבנצאל. "מספר גדול יותר מאשר היה לנו בתקריות בחורף", השיב חופי.

ב-2 באוקטובר לפנות בוקר, העיד חופי, צלצל הטלפון. על הקו קצין המודיעין של הפיקוד: "קיבלתי התרעה שקיימת אפשרות למתקפה סורית, ניסינו לברר את זה במטה הכללי גם במבצעים במטכ"ל ושם לא ידעו שום דבר על הנושא הזה. הוא עצמו ניסה למצוא את אנשי אמ"ן, התברר שהם נמצאים בבית. לאחר מכן, הייתה הערכה שזה שום דבר". יו"ר הוועדה אגרנט הקשה: "הערכה ממי?" וחופי השיב שאיננו יודע מה המקור, אך נודע לו מקצין המודיעין כי האינפורמציה הגיעה מאמ"ן. אם כך, איך ייתכן שאמ"ן הוא זה שדחה בביטול את ההתרעה שהגיעה ממנו? "הייתה איזו תקלה בהעברת האינפורמציה בתוך אמ"ן וכתוצאה מזה באמ"ן לא ידעו וישנו בשקט ולא באג"ם מבצעים, איש לא ידע", הסביר חופי.

המחלוקת מול אמ"ן על פרשנות להתעצמות הצבאית הסורית בחזית, התמקדה במבנה מערך האויב. המחלוקת הגיעה לדיון במטה הכללי, ארבעה ימים לפני המלחמה. הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), מציין חופי, לא יכול היה לפסוק משום שהייתה זו מחלוקת באשר לפענוח התצלומים. לדבריו, בתום הדיון הנחה את קצין המודיעין של הפיקוד "להיות ער לנקודה הזו אם המערך נתפס או לא נתפס. אני ראיתי בזה סימן מעיד". בבוקר שבת, 6 באוקטובר, הוזעק חופי אל המטכ"ל, ושם קיבל את האינפורמציה על אפשרות לתחילת מלחמה. "בפעם הראשונה אני לפחות ידעתי על ידיעה ממשית עם תאריך ועם שעה שבשש בערב באותו יום עשויה לפרוץ מלחמה". בשעה 12:30 התכנס דיון נוסף בנוגע לסדרי הכוחות והגיוס, "תוך כדי הדיון בשעה 2 נפתחה האש".

"בדיעבד זה השתבש"

לבקשת חברי הוועדה, הציג חופי את ההכנות של הפיקוד למלחמה אפשרית בחודשים שלפני פרוץ הקרבות. לדבריו, האתגר העיקרי שניצב בפניו בחודשים הללו היה מציאת פתרון למערך טילי הנ"מ שהציבה סוריה בגולן. בתגובה הסיט פיקוד צפון את מחסני החירום של חטיבות הטנקים לקרבת החזית והחלו הכנות קרקעיות ברמה. "קיבלנו תקציב והשלמנו את התעלה נגד טנקים שהייתה חפורה בחלקה עוד לפני שבאתי לפיקוד", העיד. "הוספנו שדות מוקשים". לדבריו, הוא דרש וקיבל תקציב נוסף לביצורים ולקשר.

תוכנית ההגנה של רמת הגולן, "תוכנית סלע" למלחמה טוטאלית, יצאה לדרך. החלו הכנות לביצורים ומערכת קשר קווי גם ליישובים. מוצב החרמון שנפל בימים הראשונים למלחמה ובגינו נגרם נזק חסר תקדים למודיעין היה לדברי חופי נטול "קשר פיזי. כל התקשורת אליו הלכה באמצעים מוצפנים, אבל באמצעי אלחוט רדיו וטלפון. במסגרת התוכנית נסלל משם קשר פיזי שהספיקו לחבר אותו באופן ארעי ממש ערב המלחמה".

תוכנית "סלע" כללה גם את פינוי תושבי רמת הגולן. "הכנו תוכנית לפינוי הנשים והילדים ברמת הגולן, התוכנית הזו סוכמה ב-31 מאי 1973 והייתה תוכנית שנשארה רק בתחום הפיקוד והייתה רק בידיעת הפיקוד עצמו במכוון", העיד. "לא הורדנו אותה למטה בגלל ההשפעות השליליות והוויכוחים שהיו מתעוררים מעצם קיום תוכנית כזאת. בדקנו והכנו תוכנית והיה ואם יהיה צורך בזה, שנוכל לקצר את התהליך של הפינוי הזה. העדפנו במקרה הזה לא לפגוע במורל התושבים כאשר דבר זה אינו נחוץ".

במקביל, מציין אלוף הפיקוד, נערך תרגיל שנועד לבחון את זמן פריסת חטיבת טנקים לקו החזית. "הערכנו שנוכל לפרוס את החטיבה ברמת הגולן בין 20 ל-24 שעות מקריאת המילואים. כשעשינו את התרגיל הגדול היחיד הזה היה מוכן לתנועה אחרי 18 שעות מזמן הקריאה, הערכנו שצריך לקחת וניסינו את זה עם טנקים. פרצנו דרכים מהמחנות לגשרים ומהגשרים למקומות שונים ברמת הגולן עם שני סוגי טנקים והגענו למסקנה שהתנועה צריכה לקחת בין שעתיים לשלוש שעות".

רב-אלוף (מיל') חיים לסקוב שאל על גיוס המילואים ביום פרוץ המלחמה: "הצו יצא בבוקר או בערב?"

חופי: "בערב".

רא"ל במיל' יגאל ידין: "ובדיעבד?"

חופי: "בדיעבד זה השתבש".

באמת העיניים של המדינה?

"אחד הדברים שהדאיג אותי בפיקוד והתעורר אצלי בתקריות שהיו בחורף היה שאין לנו בגזרה הזאת התרעה מודיעינית שעומד להתרחש משהו", הפתיע חופי את חברי הוועדה. אש ארטילרית שהמטיר צבא סוריה על רמת הגולן בנובמבר 1972 בלי התראה מראש, הטרידה מאוד את אלוף הפיקוד. "רמת הגולן בהשוואה לגזרות אחרות זו קִרבה בלתי אמצעית ליישובים, לאוכלוסייה אזרחית, לא רק זו שקמה ברמת הגולן בעקבות המלחמה אלא גם באצבע הגליל וכדומה. אני פעמיים לפחות הבעתי את החששות שלי במסגרת דיוני המטכ"ל שהסורים למרות היותם הצבא השני בגודלו ובחשיבותו מהצבאות הסובבים אותנו, הוא הצבא המסוכן ביותר".

התחושה הקשה שליוותה את חופי בנוגע להיעדר המודיעין, התחזקה בעקבות חזרת הכוחות הסוריים למערך החירום בספטמבר 1973. "אנחנו לא ידענו על חזרה שלהם למערך החירום, אלא אני חושב כעבור שבוע ימים כתוצאה מצילום אווירי. ידענו שיש תנועות בחזית, לא ידענו דברים ברורים אלא רק אחרי שצולמה הגזרה". ההנחה הרווחת עד היום כי היתרון הגיאוגרפי של ישראל ברמת הגולן מאפשר לה לצפות למרחוק, מתבררת, לפי עדות חופי, כנכונה באופן חלקי בלבד. "אנחנו מהתצפיות שלנו יכולים להבחין רק בדברים חלקיים, ודאי לא בעומק של 20 או 30 ק"מ. זה תלוי במזג האוויר, לפעמים רואים במרחק של 15-10 ק"מ ולפעמים בפחות. בכל מקרה אנחנו לא רואים את כל רוחב החזית".

טנק סורי במלחמה. "תצפיות חלקיות מהרמה"(צילום: מנשה עזורי, לע"מ)

דיין. ידע שהסורים נכנסו למערך חירום(צילום: דוד רובינגר)

הסוגייה עלתה בישיבת מטכ"ל יחד עם שר הביטחון משה דיין, ימים ספורים לפני המלחמה. "הוא אמר: אחת מן השתיים, או שאלוף הפיקוד טועה בהערכה שלו ובחשש לפוטנציאל שלו, אז תאמרו לי שהוא טועה. אם הוא לא טועה, מה עושים בעניין הזה?"

דיין, טען חופי, "נדלק מהמפגש הזה לנושא הזה של הגזרה הסורית. הוא ביקש למצוא דרך ליצור מכשול קרקעי רציני יותר מאשר התעלה של הנ"ט ושדות המוקשים, כדי שלא נצטרך לחיות באופן קבוע בחשש כזה של אפשרות התקפת פתע". עוד לפי העדות, דיין בחר להעביר לסורים מסר, ליתר ביטחון, אם פיקוד צפון צודק בהערכותיו. "ערב ראש השנה הוא ביקר ביישובי רמת הגולן, הוא ביקר בקו, עשינו סיור בקו והוא התכוון לראות מה האפשרויות להקים מכשול או למצוא דרך למכשול קרקעי יותר רציני. בסיומו של היום היה מפגש עם יישובי רמת הגולן ושם הוא ניסה, כנראה באמצעות המפגש והעיתונות והרדיו, להביא לידיעת הסורים שאנחנו יודעים שהם נכנסו למערך חירום ושאנחנו ערים לזה".

אגרנט: "אתה אומר באמצעות אמצעי התקשורת?"

חופי: "זו ההערכה שלי שזו הייתה הכוונה שלו. מה שנוגע למכשול עצמו, כמובן לא הספקנו הרבה לעשות בין ראש השנה ליום כיפור".

אלוף הפיקוד התכוון לתוכנית שהגה דיין באותם ימים ליצור מכשול מים מלאכותי ברמת הגולן באמצעות "מקורות". "אחת המחשבות הייתה להקים סכרים ולאגור מי שיטפונות במגמה שהאגמים המלאכותיים האלה או בריכות האגירה יהוו מכשול כשלעצמם", סיפר בעדותו. מכשול המים הזה, סבר דיין לפי חופי, יתבע מהסורים לצלוח באמצעים אמפיביים כדי לפלוש לשטח הישראלי ובכך יהפוך את האיום על ישראל לבלתי סביר גם בחזית הצפונית. עוד קונספציה שקרסה ימים ספורים אחר כך, בחזית המצרית.

הדרוזים ריגלו

לסקוב ביקש לברר מה ידע המודיעין הסורי על ההיערכות הישראלית בגולן. לדברי חופי, הדרוזים שבישראל סיפקו לסורים מודיעין רב על הגזרה. "הייתה רשת שלמה... עלו על זה מספר חודשים לפני המלחמה", סיפר. "תושבי הכפרים הדרוזים שדיווחו לסורים על הפעילות שלנו ברמת הגולן, מפה אני יכול להניח שהם ידעו על המוצבים שלנו". לדבריו, הדרוזים סיפקו מידע רב על מוצב החרמון שנכבש בתחילת המלחמה: "הם יכלו לדעת על מוצב החרמון, הם עבדו במוצב החרמון, גם במוצב הזה וגם במוצבים אחרים, בחלק מהעבודות. כך שזה היה מקור נוסף לאינפורמציה הסורית".

מחסור באינפורמציה מהימנה. שדה הקרב(צילום: לע"מ)

באשר לעבודת האיסוף של המודיעין הישראלי על הנעשה בסוריה, הדגיש חופי שוב את המחסור באינפורמציה מהימנה. לדבריו, הסתמך המודיעין על מקורות יחידה 154 של אמ"ן ותצלומי אוויר בתדירות רחוקה. לסקוב לא השתכנע. "פטרול עשית?" שאל את חופי. "כשאני מדבר על מודיעין קרבי זה כולל את האינפורמציה שאתה מקבל גם ממקורות אחרים". לתפיסתו של לסקוב, פטרול בשטח האויב וחטיפת חייל לצורכי מודיעין הם חלק בלתי נפרד מעבודת המודיעין של הפיקוד. אך בצה"ל של אותה התקופה, הסתמכו - כך עולה מהמסמכים - באופן בלעדי על אמ"ן.

חופי: "לא יזמתי וכתוצאה מזה לא עשינו".

לסקוב: "לא יזמת מה?"

חופי: "הבאת שבוי, זאת אומרת לבצע פעולה מעבר לגבול במגמה להביא שבוי ולהוציא ממנו אינפורמציה".

חופי לצד שר הביטחון ברק, לפני כשנה(צילום: שאול גולן)

למרות הסימנים ולמרות תחושת הבטן בפיקוד הצפון, לא נערך הפיקוד למלחמה בעקבות הערכות אמ"ן. אף שב-5 באוקטובר כבר הוכרז על מצב כוננות ג', נשלח גדוד גולני אחד לפחות לחופשה. "הגנת רמת הגולן לפי התוכניות שלנו לא הייתה מבוססת ולא הייתה מתוכננת להיות מתוגברת בחיל רגלים", ניסה חופי להסביר. "אפשר כמובן להתווכח אם זה נכון היה לעשות את זה או לא".

 כך או כך, מצא עצמו הפיקוד בנחיתות משמעותית מול הסורים ב-6 באוקטובר. "חטיבה 7 עד פרוץ הלחימה הייתה 108 טנקים", סיפר. "חטיבה 188 שהייתה פחות גדוד הייתה בת 69 טנקים כך שבסך הכול היו לי ברמת הגולן 177 טנקים".